ערך ש"י ש"ס קלח

פליגי דל"ל משום דעשה לו טובה יתחייב ביותר דהוי רבית עיי"ש:

עוי"ל דדעת הרמב"ם דאם מתחייב בדשא"ק אינו גומר בלבו ופטור ורבו החולקים ואחד מהראיות שלהם מאחריות דשבח אך ודאי לא פליגי מקצה לקצה וגם החולקים מודו די"ל שמא לא גמר בלבו להתחייב רק דהוי דברים שבלב ולרמב"ם אנן סהדי דלא גמר בלבו וא"כ אם כל החיוב רק מכח אומדנא באחריות כיון שי"ל שאינו גומר בלבו תו כל החיוב דברים שבלב כיון דליכא אומדן גמור לומר אנן סהדי דגמר בלבו להתחייב לכן צריך שיכתוב מפורש והנה בפכ"ה ממלוה הי"ג גבי אחד שערב לחברו על כל מה שילוה כתב הרמב"ם דהוי דשא"ק ובהשגות ז"ל וא"כ לא ברב ולא במעט אלא כדי שהדעת מגעת דאמיד ורגיל נשתעבד עכ"ל והיינו דאומדין עד כמה גמר ונתחייב ולפ"ז גם מוכר דשא"ק בסך כך אף דלא גמר והקנה לגמרי מ"מ מועיל כפי מה דאמדינן עד כמה גמר והקנה וכן בגזלה משובחת והוכספה דאזי הלוקח משלם בעדן דאם לא ישלם לוקח צריך הגזלן לשלם לנגזל א"כ עד אותו שיעור אמדינן דעתו דמשתעבד בכל לנו וע"כ פרש"י כיון דכל הסוגיא מיירי בדלא פריש אחריות א"א שיתחייב בשבח שא"ק רק נגד הוצאה דודאי מתחייב וכמו לענין אסמכתא דבהוצאה ל"ה אסמכתא וכמ"ש מהריב"ל דדבר דמסלק אסמכתא מועיל נמי בדשא"ק הובא בלח"מ פכ"ה ממלוה מ"מ הנגזל ישלם הוצאה ע"כ פרש"י דגזלה משובחת וכן עולים דברי הראב"ד:

דף ט"ז מכדי האי לוקח במאי קני להאי ארעא וכו' בההוא הנאה גמר ומקנה ותמהו באס"ז עדיין לא עשו שום קנין ובמה קני ונ"ל לפמ"ש רבינו משולם הובא בהגמ"ר בב"ב בג' אחין שהתנו ביניהן כ"א שיקבל מתנה מנכסי אחותם יחלוקו מועיל אף דהוי דשלב"ל בהנאה דסמכו אהדדי גמרי ומקנו והיינו דס"ל דהא דא"א מקנה דשלב"ל דהוי כאסמכתא דכל שלא בא לידו לא גמר והקנה וע"כ לא אמרו א"י להקנות דשלב"ל רק אין אדם מקנה דשלב"ל ועיי"ש בהגמ"ר דכל ראיותיו מאסמכתא וכן מצאתי מפורש בשעה"מ פי"א ממכירה דהביא כ"פ דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל ה"ה דשא"ק ובתוך דבריו כתב בשלמא גבי דשלב"ל דה"ט דל"ק משום דדבר הנקנה ליתא בעולם לא סמכה דעתו לאקניינהו והלכך במחייב עצמו בדשלב"ל כיון דגופו איתא בעולם גמר ומשעבד עצמו אמנם לר"מ וכו' היינו משום דס"ל דסמ"ד לאקנויינהו עכ"ל וכן נראה בעליל דעת המבי"ט שכתב דמקנה לבנו דשלב"ל דדעתו של אדם קרובה לבנו וגמר והקנה והנה בערב אסמכתא קניא בהנאה דמהימן לו כדאיתא בס"פ ג"פ ה"נ י"ל כאן בההוא הנאה אמדוהו חכז"ל דגמר ומקנה כשיקנה אח"כ יחול הקנין של עכשיו אם יקחנה בשביל לוקח:

ובזה י"ל דברי רה"ג דפסק דלא כרב דלטעמיה אזיל דס"ל אדם מקנה דשלב"ל והוא תמוה דהא שמואל קיבל ממנו ושמואל ס"ל א"א מקנה דשלב"ל ועוד מה פריך במה קני בההוא שטרא חספא בעלמא הוא והא רב כר"מ ס"ל עיין באס"ז ולפמ"ש ניחא דכבר כתבתי לעיל דשמואל ס"ל בדאיקני כר"מ ובעי אליבא דרבנן אי דאיקני משתעבד כמ"ש תוס' ורשב"ם בב"ב דף קנ"ז והיינו דס"ל דשעבוד חל על דשלב"ל רק לא סמ"ד לגמור ולהקנות לכן שעבוד דממילא חייל וא"צ דעתו לא אכפת לן במאי דלא סמכה דעתו לכן ס"ל שמואל דגובה כל השבח דחל מיד אבל אנן קי"ל כרבנן דא"א מקנה דשלב"ל אף דגמר ומקנה לא מצי לחול דהרי אף בשעבוד דממילא חייל מ"מ לוה ולוה וקנה יחלוקו ומה דמשתעבד כשקנה משום נע"ד או משום דהחיוב על גוף לוה רמי ושטר ביד מלוה כמ"ש תומים בסימן ק"ד וקצו"ח סימן מ"ג וע"כ נהי דקיבל שמואל דברי רב דלטעמיה דס"ל כר"מ היכא דל"ל דלא גמר והקנה חל הקנין מיד רק בעלמא לא ס"ל כר"מ ופריך במה קני ומשני בהנאה והוי כשעבוד דאיקני אבל אנן ס"ל גם בשעבוד דממילא חייל בדשל"ב א"א לחול מ"ד כיון דליתא על מה לחול ה"ה דאינו מועיל סברא דגמר ומקנה בההוא הנאה:

ובק"ע ר"פ הכותב כתב טעמו של רב שא"י למחול ירושת אשתו אם תמות משום דא"י אם תמות קודם לו הוה אסמכתא ותוס' שם ור"פ הזורק כתבו משום דשלב"ל ובאמת רב ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ועכצ"ל כק"ע דיש בו ג"כ משום אסמכתא אמנם א"כ תקשי למה לרב אדם מקנה דשלב"ל אבל לפ"ז יתורץ קושית חמורות שהקשו תוס' וראשונים אחת בסמוך דאר"ה א"ר האומר שדה זו שאני לוקח קנויה לך מעכשיו קנה דתמהו מה צריך מעכשיו כיון דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וביבמות דצ"ג הקשו תוס' כן והוסיפו דהא רב כר"מ ס"ל דהאומר הא"מ לי לאחר שאתגייר מקודשת גם בלא מעכשיו עוד הקשו שם ע"ב ד"ה לאחר ובגיטין דמ"ב ע"ב דבכ"ד אמר אימר דאר"מ אדם מקנה דשלב"ל כגון פירות דקל דעבידי דאתי מקנה אף דלב"ל והלא ר"מ אמר בלאחר שאתגייר ולאחר שימות בעלך ויחלוץ לך יבמך ולאחר שתשתחרו נמי מועיל וכל הנהו ל"ע דאתי ולפמ"ש א"ש דבדשלב"ל יש בו משום אסמכתא ג"כ וכן מוכח מלשון הרמב"ם פי"א דמכירה שכל האומר אם יהיה א"ל יהיה לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה שמא לא עכ"ל ובדשב"ל נמי מסופק אם יהיה ולכן ס"ל לרב בירושלמי ר"פ הכותב במוחל ירושת אשתו אם תמות דל"מ משום דהוה אסמכתא דמסופק אם יהיה אך מעכשיו מסלק אסמכתא כדלקמן דס"ו ע"ב ופסקה רמב"ם פי"א ממכירה ה"ז כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא שאלו לא גמר להקנותו לא הקנהו מעכשיו ולכן דייק רב כאן מעכשיו לסלק חשש אסמכתא וזה ג"כ החילוק בין עבידי דאתי או לא עבידי דאתי כיון דעבידי דאתי אין דעתו סומכת שמא לא יהיה וגמר ומקנה וליכא רק טעם שני מחמת דעדיין ליתא בעולם אין לקנין על מה לחול וכן כשאינו עתה ברשותו וזה לא ס"ל לר"מ ולרב והנה רמב"ן בפ"ג דנדרים כתב דאסמכתא ליכא רק בממון לא בגיטין וקדושין מדתנן כמה תנאים בהו א"ל באתי אם אעבור מנגד פניך וכדומה עיי"ש לכן ל"צ שיהא עבידי דאתי ורבנן דבלאחר שאתגייר דפליגי אר"מ ע"כ אף דבקדושין אין חשש אסמכתא מ"מ אין בכחו לעשות קנין על מה דליתא בעולם או ברשותו עכשיו מ"מ גם בעבידי דאתי ובמעכשיו נמי אין בכחו ולפ"ז א"ש נמי הא דפריך כאן לרב במאי קני בההוא שטרא האי שטרא חספא בעלמא והקשו באס"ז הא רב ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולפמ"ש א"ש דלרב נמי צ"ל מעכשיו לסלק אסמכתא ודוקא באמר להדיא מעכשיו דזה תכסיסו לסלק מאסמכתא דוקא