ערך ש"י ש"ס קלג

לו משום שליחות ובזה י"ל דר"י לשיטתו דס"ל בירושלמי דד"א לא קני במו"מ אך בנפל זה עליה דהוי מהפך בחררה וחברו נקרא רשע וכתב מהרי"ט בפרק האומר דילפינן מקרא ואת אשת רעהו טימא ודאי חשוב חב להנופל עליה מדנקרא רשע תו לא מועיל לו ד"א מתורת שליחות לכן דוקא החזיק בה ומוכח כרש"י דגם במציאה שייך דין עמב"ח:

ע"ב גמרא איש דאמר לאשה אקפי לי קטן הקשה רש"י לינקוט גדול ונ"ל דהנה הקשו בתוס' על מה דאמר כהן דאמר לישראל הא עובר ל"ע ותרצו אלו בעצמו עשהו לא היה עובר ל"ח בר חיובא ולפ"ז אם אמר אקפי לי גדול הרי משלחה לעבור ל"ע ובזה שוין המשלח ושליח והנה כתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות מעילה ה"ב דאף דנתרבה שלד"ע במעילה דוקא א"ל נתערב בו איסור אחר אבל אם יש בו גם איסור אחר כיון דבטל השליחות לענין האיסור אחר בטל גם לענין המעילה א"כ ה"נ דשלחה להקיף גדול לעבור על ל"ע דשייך בלאו זה גם המשלח ובטל השליחות לענין זה דלזה הוי בר חיובא כן בטל לענין הקפה ורש"י דמיאן בזה י"ל לפי מה שהוכיחו אחרונים מפכ"ש בסוגיא דחזקי' ור"א דל"ע ליכא רק אם גם במשלח ומושיט שייך אותו איסור עיין בפ"ת ליו"ד סימן ס"ב ולפ"ז ליכא גבי אשה דהקפה ל"ע לפ"ז מיושב קושית התוס' אמאי לא נקט כהן דאמר לכהן קדש לי אשה עוד הקשו דגם ישראל עובר ל"ע ולפי האי כללא ליכא בישראל בקדושין הללו לפני עור ודוקא נקט ישראל:

דף י"א מעשה בר"ג פרש"י שהיה ירא וכו' והקשו בתוס' למה היה צריך ליתן לזקנים יקרא שם ותו לא ונ"ל דהראשונים הקשו הא א"ב כמו בהלוקח יין וכו' ונ"ל לפמ"ש הרשב"א בשו"ת ת"א ספ"ב דכל שאפשר לקנין לחול כשיבורר חל ג"כ למפרע וכה"ג כתב בנה"מ סימן ס"א והנה איתא במרדכי ב"ב באם הקנה לאחד מעות ומטלטלין בחליפין דגם למ"ד בקני את וחמור קנה מחצה היינו משום שלא תלאן זב"ז אבל כשתלאן זב"ז קנה הכל ואיתא בחו"מ סימן ר"ג דלדעה זאת ה"ה בהקנה דשלב"ל עם דשב"ל או דבר שאין בו ממש עם דבר שיש בו ממש וכתב נו"ב ס"כ דגם החולקין ל"פ רק בשני דברים נפרדים אבל שני ענינים בדבר אחד כגון שהקנה שדה שאינו שלו עדיין וגם שעבדו אם לא יקיים קנינו כ"ע מודו מגו דחל על אותו שדה השעבוד חל נמי הקנין עיי"ש וא"כ ה"נ גם אם לא יחול שם מעשר מ"מ אפשר שיחול הקנין לר"י ורע"ק שיהא העישור שלהם אף שיהא טבל וזה אפשר לחול כשיבורר דאף שיאכלו ב"ב של ר"ג הרבה וישארו קצת באופן שלא יהא אפשר שיקרא עליו שם מעשר על הנאכל למפרע מ"מ הקנין יחול בלא מצות מעשר וכיון דאפשר לחול כשיבורר חל ג"כ למפרע וכיון דר"ג עשה בב"א הקנין וקריאת שם מעשר ותלאן זב"ז אמרינן מגו דחל הקנין חל המעשר אף דלענין המעשר כיון דאינו מבורר הוי כדשלב"ל וכמ"ש מהרי"ט ולענין המעשר ל"ל דיכול לחול כשיבורר דכל התקנה מחשש שיאכלו ב"ב טרם שיבא ר"ג לביתו וא"א לחול שם מעשר על הנאכל כבר מ"מ חל במגו דקנין לכן לא סגי בקריאת שם לבד ודברי רבא יבואר לפנינו בס"ד:

וכי ר"י ורע"ק בצד חצרו היו עומדין והקשו תוס' הלא משתמרת החצר ונ"ל לפמ"ש דהא דחל הקנין אף דאינו מבורר משום דאפשר לחול כשיבורר והנה הקשו אמאי יכול השוכר לזכות הא חצר השכורה זוכה למשכיר כדלקמן דף ק"ב ועיקר התירץ היוצא מדברי הש"ך ואחרונים בסימן שי"ג משום דעד"ז שכרו שיהא יכול לזכות ע"י מה שהונח בו לדעתו והנה בנזיר די"ב איתא דכ"מ דל"מ עביד השתא לא מצי משוי שליח וא"כ א"א כאן לזכות ע"י חצר ששכרו אדעתא שיהא שליחו לזכות לאחר שיתברר דגם עושה שליח ממש לא מהני כה"ג שיזכה לו אח"כ אם א"י לזכות עכשיו ועכצ"ל שיזכה מיד ע"י חצר זה ועכשיו אינו מבורר ועכצ"ל דיזכה להם החצר מתורת יד אף שאינו עומד בצדו א"כ אף דהוי חצר המשתמר אינו מעלה ארוכה כאן לומר משום שליחות לא נבעי עומד בצדו כמ"ש הר"פ וראשונים דמעלה דחצר המשתמר א"צ עומד בצרו דמשום שליחות הוא וחצר שאינו משתמר דל"ד לשליח דיש בו דעת להשתמר אינו רק משום יד לכן צריך עומד בצדו כיד וכאן עכצ"ל משום יד אף דמשתמר:

עוי"ל דבש"ך חו"מ סימן ר"ב כתב דאם קנה חצר עם מטלטלין שבתוכו אינו קונה המטלטין ע"י החצר בתורת חצר כיון שאינו חצרו מכבר וכתב קצו"ח הא אמרינן גיטה וחצרה גיטו וידו דעבד בכ"א דחצרה משום ידה משא"כ חצר דגברא משום שליחות לא מהני רק אם הוא חצרו כבר עיי"ש וי"ל הטעם דאי לאו דילפינן שליחות מקרא לא הוה ידעינן ולכן אין לך בו רק כשליחות הכתוב ועיין נו"ב חא"ע סימן ע"ט אמנם אחרונים השיגו על הש"ך מכאן דבאין כאחד ועכצ"ל דמהני משום יד דגם חצר דגברא משכחת משום יד כמו חצר שאינה משתמר כנז"ל ולכן הוכיח שפיר דגם בחצר משום יד לא צריך עומד בצדו:

רבא אמר וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו בחליפין לפמ"ש לעיל דלכך לא אכפת לו כאן מה דאינו מבורר עכשיו משום דאפשר שיחול כשיבורר והא בסודר הדרא למרה ונ"ל דאטו מוכרח להחזיר הסודר מיד ואם אין להם כזה ליתן לר"ג עד שיבא לביתו מ"מ יתן ר"ג להם סודר במתנה ואח"כ יקנו ממנו הפירות בהאי סודר וישאר הסודר לעולם ביד ר"ג וכה"ג מבואר באס"ז לקמן בפרק הזהב דף מ"ו בשם ס"ח בהא דהיה עומד בגורן ובשו"ת שם מבואר דמכר בית בבתיו בקנין או בכסף ושטר לית בו משום ברירה והרי קנין הוא ק"ס דהתם ל"ל קנין חזקה דהרי עדיין לא בירר איזה בית ועוד אפילו נעל ועשה חזקה הרי טרם שנתברר כלתה חזקתו ובלא"ה סתם קנין היא בסודר ועכצ"ל כמ"ש דנשאר הסודר ביד המוכר:

דף י"ב גבי מתנה וכו' הקשה מהרש"א עדיין מ"ט משתמר ואינו עומד בצדו קונה דאינו דומה ליד וליכא דעת שולח ושליח ונ"ל דהקשו באס"ז דבחצר ל"ש מגו דזכה לנפשו ולמה יקנה עיי"ש בשם ראב"ד אך לפמ"ש הרא"ש דמשתמר היינו דא"א לאחר לכנוס וליטול שלא מדעתו א"כ אינו חב לאחריני באותה שעה דבלא"ה א"א לאחר ליטלה וכי מבעל החצר יבקשנה א"כ הוא שליח מאליו ורש"י ס"ל לעיל דבעשאו שליח יכול לתפוס אף דחב לאחריני ע"כ כתב בחצר שאינה משתמרת דליכא דעת שליח דיכול לזכות לעצמו לומר מגו וליכא דעת משלחו לומר דעשאו שליח וחב לאחריני ע"כ לא מהני מטעם זכין לאדם שלא בפניו אבל