ערך ש"י ש"ס קלא

ל"ל דקנה הבהמה במשיכה אף אם לא יקנה הכלים דזולת קנין הכלים אין לו בבהמה שום קנין וכן אחר קנין הכלים ועכצ"ל רק באין כאחד קנין הבהמה וקנין הכלים ומ"מ מבעיא לו די"ל עדיין נהי דגרע ממקומו מושכר לו מ"מ עדיף מגיטה וחצרה בכ"א דהתם צריכה שתתגרש מקודם ועי"ז יהא החצר חצרה ואיך נאמר ע"י חצרה מתגרשת ולא ס"ל לר"א דכל אחד גורם חלות חברו ובכ"א אבל כאן בשעה שמשתמש ומושך הבהמה כדי לקנות הכלים הבהמה שאילה לו לצורך קנין הכלים וזה שרש הבעיא אי עדיף מגיטה וחצרה דהתם לא בכ"א לר"א או שוה כיון דאם לא יקנה הכלים אין לו שום זכות בבהמה ואינה חצרו וא"כ לדידן דקי"ל גיטה וחצרה בכ"א כ"ש כאן ועיין בחידושי לגיטין דף כ"א מ"ש על דברי ריטב"א בקדושין דף כ"ו ותראה דריטב"א דהכא אזיל לשיטתו בקדושין:

תוס' ד"ה ולימא מר מעני לעני מחלוקת ויחלקו בתופס לב"ח במקום דחב לאחריני נ"ל דהוכרחו לזה כי הקשו המפרשים דלר"נ הוא פלוגתא רחוקה דר"א יסבור דגם עשיר זוכה לעני כדמשמע הלשון שליקט ואמר לפלוני עני דהלוקטו אינו עני ולרבנן גם מגו לא ס"ל ומוטב יאמר דמתניתין תחלה קאמר לכן כתבו דלר"נ מגו לא מעלה ולא מוריד גם לרבנן רק בתופס לב"ח פליגי וא"צ מגו כלל לר"א וע"כ הכריחו לומר ויחלקו בתופס לב"ח והביאו ראיה לתירוצם:

דף יו"ד רש"י ד"ה אלא לאו הקמ"ל ואשמעינן סיפא וכו' דגלי אדעתיה כשנתנה לו דאדעתא דהאי הגביה וכן פרש"י גבי ר"כ ד"ה סיפא דגלי אדעתיה ותמהו אמאי לא פירש כמו במתניתין דממ"נ אי קניא קמא במתנה יהביה ניהליה ונ"ל דבחו"מ סימן קצ"ה כתב הסמ"ע באחד שמכר לאחר ע"י אחר אף כשנודע להקונה נתרצה נא מהני דכבר הדר סודר למריה ומעיקרא אימר לא היה רוצה וכן במתנה אף דזכית הוא י"ל שונא מתנות יחיה ולפ"ז ל"ל ממ"נ אי קניא במתנה יהביה לו דהרוכב סובר דלצרכו הגביה וזוכה מהפקר ואי במתנה יהיב לו אינו בידיעתו ול"ל זוכה לו שלא מדעתו דחוב הוא לו וכשנודע לו ורוצה כבר חזר בו הנותן אך י"ל הוברר למפרע כמו בע"מ שירצה אבא דלמ"ד י"ב אם רצה האב מקודשת דבר"פ כל הגט ה"כ הוא דהוברר למפרע דזכות הוא אצלו ונהי דברירה ספ"ד ולכן קי"ל בפרק משילין בדאורייתא א"ב ובדרבנן י"ב מ"מ כאן דתפס ברשות דהמגביה בעצמו תפיסה ותפיסתו עם לידת הספק באו כאחד מהני תפיסה שפיר י"ל במתנה יהיב לו אבל ר"נ ס"ל בביצה דל"ט ע"ב גם בדרבנן א"ב עיי"ש בפנ"י ל"ל דחל המתנה כיון דאין ברירה למפרע ואין קנין חל על דבר שאינו מבורר כמ"ש הר"ן ר"פ השותפין שנדרו עכצ"ל רק משום דגלי אדעתיה:

אך מה שפרש"י בדברי עולא כ"ר דאפילו תימא הוברר למפרע מ"מ לא נתכוין לקנותה דסבר כבר קנה בהגבהת חברו לעולא דממל"ח ק"ח ובמתניתין פרש"י למ"ד לק"ח כמבואר בדבריו אלא דכ"ז לפוסקים דגם בד"א מקנה צריך כונה לקנות אך לראב"ד וריטב"א וסייעתם דבד"א וקנה א"צ כונה לקנות מ"מ הוא משום דזוכה לו שלא מדעתו וא"כ להסמ"ע לא נודע אם זכות הוא בשעה שהקנה לו והא דזכין שלא בפניו כתבו תוס' ורא"ש משום דאנן סהדי דרצונו הוא וכאילו עשאו שליח וכאן ליכא אנן סהדי ועתוס' ר"פ השולח ד"ה מ"ד אגלאי מלתא למפרע דבטליה קמ"ל דכתבו אף דודאי איגלאי למפרע מ"מ כיון דבשעה דרהיט לא נודע לאחר כונתו ודעתו הוי רק דברים שבלב וא"כ כמו לענין ביטול שליח י"ל הה"ד שיהא נעשה שליחו דוקא אם אנן סהדי בשעת מעשה דניחא לו:

אך אי ממל"ח לק"ח ע"כ נתכוין לקנותו בקבלתו ולבדו עשה הקנין בכונה וא"צ רק לידון אם היה יודע דלמתנה נותן לו אם היה מרוצה ואם י"ל הוברר למפרע ועיין באס"ז כאן לענין עודר בנכסי הגר:

אך בקדושין דף כ"ו ע"ב פרש"י דבמתנה מהני קנין שלא בפניו עיי"ש תוס' ד"ה לדמי ונ"ל לחלק לפמ"ש תוס' בשם ר"ח בפ"ק דגיטין י"א ב' דשחרור הוי כחוב דא"ל דעביד לו נייח נפשו וברא"ש שם כתב דגם במתנה י"ל כן ובפרק הנזקין דף נון ע"ב וכן בפרק בני העיר דכ"ו ע"ב מבואר דמתנה כמכר דא"ל דהיה לו הנאה ממנו לא יהיב לו מתנה ולפ"ז כה"ג ל"ל שונא מתנות יחי' והא דאמרינן שונא מתנות צ"ל דמתרמי כשיהיב לו בלא קדימת הנאה ועמג"א סימן קנ"ג סי"א ס"ק כ"ז ועיין הה"מ פ"ט מהלכות זכיה בשם הרשב"א ובב"י חו"מ בב"ה סימן סמך ובסמ"ע סימן ס"ו סקפ"ד כולם כתבו דמתנה כמכר מה"ט ע"כ פרש"י שם דגם במתנה זוכה ע"י אחר ועוד דע"כ מיירי כה"ג דאל"כ גם באגב לא אפשר לקנות שלא מדעתו מיי"ש אבל כאן דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו הוא רשע ולשיטת רש"י היינו בהפקר ומציאה כדאיתא בקדושין ר"פ האומר ולפיכך במתנה יהיב לי' כעין עובדא דר"פ האומר ומ"מ יש בזה משום שונא מתנות יחיה כמבואר שם להדיא ומשום דהנותן לא קיבל הנאה ממקבל ובזה מתורץ קושית הסמ"ע בסימן קצ"ה דהמחבר כתב התם במתנה מהני קנין שלא בפניו דזכות הוא לו ובסימן קע"א כתב לענין גומ"ג די"ל לא בעינא יותר מחלקי דשונא מתנות יחיה ולפמ"ש י"ל דסתם מתנה כמכר דודאי גם המקבל ההנהו משא"כ הך דסימן קע"א דעושה משום טובת עצמו וחברו יטול יותר בחנם ועיין יבמות נ"ב ע"ב דמסיק אביי דל"ד לעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן דהתם בעודר לא כיון לקנות כלל משא"כ אם כיון לקנות עכ"פ רק סבר לקדשה בשם יבמה וה"נ אף דסבור לקנות מהפקר הוי כונה לקנין וקונה מחברו וכ"כ כ"מ פ"א מזכיה וב"י חו"מ סימן קצ"ד סוף ס"א דאם מתכוין לקנות מאחר דאינו רק הפקר עלתה לו הקנין:

והנה כתב הטו"ז בא"ע סימן ל"ח דנותן מתנה לחברו א"י לחזיר אחר שמסרה לו אפילו תכ"ד וראיה מדאמר כאן תחלה בסיפא למה הא ודאי תחלה קאמר דא"א שיזכה בה עכשיו והא אכתי יחזיר בו תכ"ד ואפשר שיזכה בה עכשיו איו ל"מ חזרה תכ"ד ולע"ד אינו ראיה לפמ"ש הרמב"ם רפ"ב מה"ש ה"ה דחזרה תכ"ד מהני משום דמשוי בדיבור הראשון בטעות ועקצו"ח סימן רנ"ה וא"כ בשלמא מתנה דתליא בדעת הנותן מהני חזרה תכ"ד לעשות הנתינה בטעות ושלא בדעת נתן אבל במציאה א"צ דעתו רק כונת הרוכב לקנות ומה אכפת לך אי נתנה לרוכב בטעות כיון דאינו שלו:

אך לפ"ז קשה מה שפרש"י במשנה ממ"נ אי קניא קמא במתנה יהביה ניהליה א"כ אמאי משנתנה לו