ערך ש"י ש"ס יג

שו"ר כן בספר ברוך טעם וכן מ"ש לעיל על פרש"י למה נקיל בעון מיתה:

ומ"מ צריך תבלין לפי מה דל"ג כאן דנפישי חולין וגם בנזיר ל"ג הרמב"ם כמ"ש כס"מ פ"א מחמץ וא"כ גם בנפיש היתר מצטרף לאיסור גם בדליכא טעמא דהרי לרמב"ם מכ"ע אינו מהפך היתר לאיסור וגם רש"י פירש דהמל"א גם כשאינו מעורב וא"כ אף דכזית בא"פ ל"ד היינו דלא לקי על כזית האיסור א"ל יצטרף ההיתר אבל מ"מ לאביי דמל"א ולקי על כזית ראשון מהתערובות אף דנפיש היתר א"כ הק"ל הא החזקה אינו מועיל לתבלין ואסירי א"כ אף דחזקה יש לקדרה עדיין יצטרף היתר לאיסור ונ"ל דאם כזית בא"פ לוקה עכצ"ל דזה חשוב אכילה של איסור לבד וחל עליו לאו דלא תאכל א"כ שייך לדון על התבלין לבד אי מותר לאוכלן ולא מועיל להן חזקת הקדרה ולא נגררין בתרה אבל בא"פ ליד דל"ח אכילה של איסור מה שאוכל כזית עי"ת בא"פ א"כ לא שייך למידן אי מותרין התבלין באכילה דהא לא חשיבי אכילה כלל במ"ע רק המל"א וע"י ההיתר חשוב אכילה וא"כ אין לנו לדון כלל על התבלין אי מותרין באכילה רק עם הקדרה והא הקדרה יש לה חזקת היתר ונגררין התבלין אחריה דוגמא לדבר כתב הת"ח הובא בטו"ז וש"ך יו"ד סימן ק"ב דבמין בא"מ ל"ח דשיל"מ דההיתר נקרא על א"מ הרוב וה"נ אי בכא"פ ל"ח אכילה מצד עצמו לבד א"כ אין אנו דנין אי מותר באכילה רק על הקדרה ומוקמונין על חזקתה שלא נפל תרומה לתוכה וממילא נגררו התבלין אחר הקדרה:

ולפימ"ש י"ל דשפיר גרסינן בשלמא לדידי דנפישי חולין ול"ק מכותח ומקפה דס"ל לאביי המל"א אף דנפיש היתר דה"פ דנפישי חולין א"כ אנו דנין על הרוב וההיתר נקרא על הקדרה ויש לה חז"ה וממילא תבלין נגררין אחריה אבל אי הוה רק חד בחד אף אי כא"פ ל"ד גם כה"ג מ"מ מה חזית לומר נידון על הקדרה ויגררו התבלין אחריה איפוך אנא לדון על התבלין דלית להו חז"ה וכן בסאות וקופות דגם ההיתר אינו חשוב אכילה בפ"ע וא"ש ועדיין יש לפקפק בזה כיון דאביי ס"ל המל"א גם כשהאיסור מיעוט הרי דחשוב אכילת איסור ועיין בשו"ת מהרי"ל סימן קנ"א דצ"ע אי מהני חזקה דהך חתיכה לאידך דכה"ג מחלק רב אשי בהמדיר רישא מנה לי בידך סיפא מנה לאבא בידך אע"ג דבנגע ומקוה ופרה חשבינן לחזקת גברא יש לחלק דכל הני עיקרא אתא לבטל חזקת גברא ויתר חלוקים דמחלקי שם עיי"ש ועיין תוס' קדושין דף ס"ו בד"ה מאי חזית וז"ל וא"ת מ"מ תיהני ליה חזקה דאימיה לבנה דהא אמרינן בפ"ק דכתובות דף י"ג לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ולפ"ז מתורץ קושית התוס' דלותיב בלא"ה לר' יוחנן דס"ל דמיירי בלא רבו החולין על התרומה ולפ"ז א"ש דר' יוחנן ס"ל בפ"ק דכתובות שם דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דמהני חזקת אם לבתה ה"נ מהני חזקת קדרה לתבלין ועדיין צ"ע דהא ה"נ כל השקלא וטריא לר' יוחנן אזלא אבל יש לחלק מהא דמכשיר בה מכשיר בבתה דהתם יש עוד טעם דנאמנת והוי כודאי לכן מהני ג"כ לבתה שו"ר בתוס' ביבמות דף פ"ב ד"ה שתי דהכא ל"ל אוקי חולין אחזקתיה דמה שנפל בקופה ספק הוא ואין לו חזקת היתר:

ע"ב ורע"ק יליף מגע"נ בע"ז דף ס"ו הקשו תוס' הא ר"מ ס"ל שם דנטל"פ אסור בכלי שאב"י ונבלה שא"ר לגר דהתירה תורה היינו בסרוחה מעיקרא קודם שחל איסור נבלה וגע"נ גם את"ל כלי ב"י אסרה תורה גם ב"י א"א דלא פגמה פורתה דאין לחלק בין פגם מרובה למיעוט וע"כ יליף לכל התורה א"כ מאי מתרץ הכא לרבנן דס"ל גע"נ חידוש דגם כלי ב"י אסרה תורה וא"א דלא פגמה פורתה א"כ אדרבה נילוף מגע"נ לכל התורה ולא יהא חידוש ובנבלה לא יהא מותר רק סרוחה מחיים ומהרש"א כאן הקשה דלימא הגמרא דרע"ק ס"ל כר"מ דיליף מכאן לכל התורה דנטל"פ אסור ול"ה חידוש וגם טכ"ע נילף ונ"ל דתוס' הקשו דאיך יליף רע"ק טכ"ע ונזיר די"ל שאני נזיר דיש היתר לאיסורו וא"נ יליף לנזיר צריך משרת לגופו לטכ"ע ותרצו דהתורה אסרה גם כלים דמשתמשין בהן רק יין וע"כ משום נזירים הכי גם בנזיר טכ"ע עכ"ל וקשה דלמא החשש משום יי"נ דאסור לכ"ע אבל בנזיר אין טכ"ע וצ"ל דרוב יין לא מנסכי לע"ז ותורה לא חייש למיעוט אח"כ מצאתי בר"ן על ע"ז בשם ר"ש דמש"ה לא אסרו חכמים סתם יינם מחשש נסך דמיעוטא הוא ומה שתירץ שם בשם רמב"ן דגוים אין מוכרין מה שמנסכין לע"ז ל"ל בכלי מדין דנשלל בע"כ אלא די"ל גם רמב"ן מודה דרק מיעוטא נסך אלא חכז"ל חיישי גם למיעוטא כדמסיק רמב"ן בבכורת דחלב אינו פוטר מדרבנן דחיישי למיעוט חולבת אף שאין יולדת וכיון דמיירי בנזיר ג"כ א"א לומר דאינו חידוש דנילף מכאן דנטל"פ אסור בכל איסור והא דנבלה שא"ר לגר מותרת דוקא בסרוחה מחיים דהא גם נזיר אינו איסור חפצא על היין רק איסור גברא כששותה כדאיתא ריש נזיר גבי יין מצוה דנזורות דמי לשבועה ולא לנדר וכ"כ הר"ן ריש נדרים וא"כ כשנפגם קודם שתייתו כסרוחה מעיקרא היא שו"ר שכ"כ ישועות יעקב בהלכות יי"נ והוכיח כן מרשב"א שבנה"ך סימן צ"ג גבי קדרה שקבלה טעם חטאת ואח"כ בשלו בה שלמים כיון דלכהן נתבשלה דמותר לו חשוב היתרא בלע ומהני הגעלה ומותר אח"כ לזר לאכול השלמים דכשבא הזר לאכול אזי נעשה לו איסור ומקודם נקלש הטעם ע"י הגעלה ואם היה חשוב איסורא בלע היה צריך ליבון עיי"ש וכאן עדיף דגם נגד הנזיר אין איסור חפצא ביין רק איסור גברא שלא ישתה וכששותהו נעשה איסור לו ואזי כבר נפגם גם בדה"ח כ"כ לענין תרומה לזר דחשוב היתרא בלע א"כ לעולם הוי בנזיר חידוש מה שהצריכה תורה להגעיל דנטל"פ בהיתרא בלע ודאי מותר דילפינין מנבלה סרוחה מעיקרא אמנם ר"מ שפיר יליף לכל התורה דס"ל חיישינין למיעוטא מן התורה כמבואר בחידושי ר"ן פ"ק דחולין דהקשה למה לא פריך הש"ס לר"מ איך אכלו בשר תאוה שמא במקום נקב שחט ותירץ די"ל לא דברה תורה אלא נגד היצה"ר דמוטב יאכלו שחוטות ספק נבלה מנבלה ודאי וכ"כ תוס' בחולין פ"ו לחד תירוץ דר"מ חייש למיעוטא אף לקולא אבל לדידן דקי"ל מן התורה ל"ח למיעוטא א"כ כלי יין שצוותה תורה להגעיל ע"כ רק משום נזיר וחידוש הוא ולפ"ז ל"ל לרע"ק דס"ל כר"מ דחייש למיעוט מדאורייתא וכלי יין צריך הגעלה מחשש נסך דא"כ בנזיר מנ"ל דטכ"ע כקושית התוס' ועכצ"ל דל"ח למיעוטא וגעלת כלי יין משום נזיר דהיתרא בלע ואל תשיבני דרע"ק ס"ל בבכורת חלב אינו פוטר וחייש למיעוטא דהא אנן ג"כ ס"ל חלב אינו פוטר ול"ח במקום אחר למיעוטא ועכצ"ל כמ"ש ר"ת התם בבכורות דיש ג"כ חזקה דלא ילדה