ערך ש"י ש"ס קכה

ובאשת נעורך אל יבגוד שלא יתלבש אחר בה רק תהא לבוש לרוח שלך ויבגוד לשון בגד וסיים עוד כי שנא שלח שנאוי המשלח כמו שדרשו כאן אמר ד' אלקי ישראל מחמס שאינו חשוב בעיניו בת ישראל שיש לה חלק אלוק ממעל ונושא נכריות ואמר עוד וכסה חמס לבושו כי האשה לבישו דרוח דליה מתלבש ברוח דילה ואמר עוד אמר ד' צבאות על מה שנשאו נכריות ומנעו תשמיש מבת ישראל ומבואר שם בזהר דף צ"ז ע"ב ענתה בגימטריא ד' צבאות ולפיכך אמר כאן ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו לנכח ולעיל אמר ולא יבגוד:

א"י מה שאמר ולא אחד עשה וכו' דאיך יתכן לרדוף כ"כ אחר תאוות גשמיות לגרש אשתו מפני שמצא נאה המינה דהא הזיוג אין תכליתו התאוה הגשמיות אלא דרכו בקודש וז"ש ולא אחד עשה דכונת אחד מורה על יחוד שלמעלה ושאר רוח לו היינו שארית רוח דשביק בה ומה האחד מבקש זרע אלקים נשמות קדושות והשם יכפר:

נדרים דף פ"א מפני מה אין מצוין ת"ח יוצאים מבניהם ת"ח רבינא אמר שאין מברכין בתורה תחלה וכו' ויאמר ד' על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה היינו לא שמעו היינו לא הלכו בה אר"י א"ר שלא ברכו בתורה תחלה דהברכה היא אור מקיף לפנימיות כדאיתא בכונות והמקיף דוחה החיצונים ואם היו שומעין בקולי אין חשש מחיצונים כי אחיזתם במצות שאדם עושה מחמת דהעושה אינו נקי מעברות ויתכן צורך הברכה לפני כל מצוה לשמרה מהחיצונים והאוצר ממון רב ואינו גונזה בחומת דלתים ובריח יבוזו זרים יגיעו ולא כשאר לבניו וז"ש בישעי' כ"ט רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושי מפיך וזרעך היינו רוחי אשר עליך המקיף מלמעלה אזי לא ימושי ובש"ב כ"ג נאם הגבר הוקם על ובמדרש רבה פ' קרח הוקם על מאה ברכות היינו דהברכות מקיפין למעלה לכן הוקם נאם ולא נפל לחיצונים ועזיבה היא הפקר בלא שמירה כדאיתא בפ"א דפאה והיינו על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא לחיצונים עזבו בלא שמירה ואיתא בשומר אמונים דכל אור מקיף היא בסוד נקבה תסובב גבר עיי"ש והיינו ולא הלכו בה ושמור בנוקבא ובזה י"ל מה דדחז"ל בפרק הרואה דף נ"ז תורה צוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה דאם היו שומעין כה"ת מפי הגבורה לא היתה נשתכחת אבל כיון שצוה לנו משה צריך שמירה ע"י אור מקיף ואיתא בכונת קידושין דע"י טבעת קידושין נותן לה אור מקיף וזהו א"ת מורשה ירושה שאין לה הפסק אלא מאורסה אם קידשה באור מקיף אזי מורשה לבניהם והיינו על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי היו צריכים שמירה לברך בתורה תחלה דאם היו שומעין בקולי לא היה שכחה:

ב"מ פרק שנים אוחזין משנה שנים אוחזין הקשו תוס' מ"ש ארבא ותרצו דמוחזקין שאני אכן המעיין ברמב"ם פ"ט מטוען יראה דל"ד מוחזקין וכן רי"ף דמוקי הא דכולה שלי דמוכר אוחז הטלית ס"ל כן ונ"ל דתוס' לקמן הקשו בטוען חצי שלי ליהמן במגו דמשיב אבדה ותרצתי לפמ"ש רש"י לקמן דכ"א סבור שהוא שלו א"כ הוא מגו בדדמי ואח"כ מצאתיו באס"ז והגמ"ר ומ"מ לענין שבועה שתקנו משום שלא יהא כ"א הולך ותוקף פריך שפיר דיהא כמשיב אבדה והרא"ש כאן כתב הטעם דכל אלם גבר דעי"ז יתברר דמי שהוא שלו יתגבר יותר וא"כ דוקא בטוען בבירור ואח"כ מצאתי שכ"כ ש"ך חו"מ סימן קל"ט וא"כ כאן ל"ל כד"ג:

הטוען כולה שלי נוטל ג"ח קשה הא חברו מוחזק בחצי והממע"ה וכן הקשה אס"ז ונראה לפמ"ש תוס' דיהא כספק ויבם ועלה בדעתי דהתם הטעם דמי שי"ל ודאי חלק חשוב מוחזק כדפרש"י בהחולץ דל"ח והספק חשוב מוציא כיון דלא תפוס אבל כאן שניהם תופסין ומצאתיו בפנ"י וא"כ הטוען כולה שלי לא חשוב מוציא דיש בו מעלה דיש לו ודאי חלק בטלית דמזה הטעם חשוב מוחזק בכל הטלית:

תוס' ד"ה וזה ליהוי כספק ויבם ונ"ל לפמ"ש תוס' דלא מהימן הטוען חצי שלי במגו משום דהוי מגו להוציא וכתב מהר"י כ"ץ דמיירי דהאומר כולה שלי תפיס לבדו בג"ח ודעת המרדכי דחזקה מסייע למגו מהני להוציא א"כ על הרביע דתפיס יש חזקה דכל מה שת"י אדם הוא שלו וא"כ נהי דהטוען כולה שלי חשוב מוחזק כספק ויבם מועיל לשני המגו וחזקה להוציא:

ע"ב וליחזי זוזי ממאן נקט פרש"י נשאל למוכר ממי קיבל דמים ותוס' בקדושין דף ע"ג ב' דיה בד"א הקשו דע"א א"נ להוציא דשניהם אדוקים במקח ונ"ל דעד מסייע פוטר משבועה היכא דדייק לכ"ע וא"כ כיון דזולת עדות המוכר חולקין בשבועה יפטרנו המוכר משבועה וחצי ודאי שלו והוי כספק ויבם בנכסי סבא דחשוב מוחזק בכולו ואין לשני כלום דזה לא נעשה מוחזק רק עפ"י העד והוי כנסכא דר"א דעדות העד אינו מועיל רק לשבועה וממילא בא ליטול ממון מכח משואיל"מ וא"כ הקושיא דממילא ליהמן לענין ממון ג"כ וכאן ובקדושין הקושיא באופן אחד ובקדושין לא נזכר שום שבועה וע"כ הקושיא דיטול הכל זה שהמוכר מסייעו אף דשניהם אדוקים במקח:

והרי"ף פירש דבמקח המוכר תפיס ושנים אוחזין קאי רק אמציאה וע"כ משני ולא ידע והקשה הרא"ש מי הכריחו לש"ס דמיירי באין אוחזין במקח דליפרך ונ"ל דתוס' הקשו נימא כד"ג בשנים אוחזין ותירץ הרא"ש דבמוחזקין ל"א כד"ג רק כשאין מוחזקין סמכינן אסברא דמי שהוא שלו יתגבר ובהה"מ מהלכות זכיה פ"ג הלכה ה' כתב דבמתנה חשוב מוציא אבל במקח בנותן דמים ל"ח מוציא וכה"ג כתב הש"ך בחו"מ סימן קל"ג דאם מחזיר הדמים נאמן במגו דל"ח להוציא וא"כ במקח דשניהם נותנים מעות ברצון לא חשוב כ"כ מוציא ואמרינן כד"ג גם במוחזקין לסמוך אסברא כמו על מגו ע"כ מיירי שהמקח ביד מוכר וא"א לדון כד"ג כמ"ש רשב"א ור"ן דלפיכך לא אמרינן במנה שלישי המונח ביד הנפקד כד"ג דעליו מוטל להחזיר חזרה גמורה:

לימא מתניתין דלא כסומכוס הקשו הראשונים נימא שאני כאן דמורי היתרא ול"ל מנו דחשיד אממונא חשיד אשבועה לכן ישבעו ונ"ל כיון דסומכוס הוא בשור שנגח ונמצא עוברה בצדה ובקנס צריך חיוב ב"ד דאשר ירשיען אלקים כתיב וכ"ז דלא מחייבו ב"ד פטור גם לצי"ש כדאיתא בירושלמי דכתובות אין לך עורי היתר גדול מזה להכחיש ולא יחייבוהו ב"ד וליכא גזל כלל ועיין מהרש"א ר"פ שור שנגח את הפרה: