ערך ש"י ש"ס קכג

גמור א"כ ע"י חזרה ליכא בירור גמור כיון דפ"א ודאי אמרו שקר אפשר עכשיו משקרים ועדיין איכא רינון ולעז:

ועדיין יש להבין בדברי הרמ"ה דהוכיח מדנקט והלכו למדה"י דמשמע הא לא הלכו סמכינן עלייהו דהא הרמ"ה ס"ל דוקא הלכו הא מתו לא דלא מרתתו כמ"ש בטור שם בשם הרמ"ה לפי גרסת ב"י ורש"ל וב"ח וא"כ להכי נקט והלכו למעוטי מתו ולא לדייק דא"ל הלכו סמכינן עלייהו דאלו הוי אמר סתם ה"א אפילו מתו ועוד הלכו רבותא דלא מרתתי כ"כ כיון דהן במדה"י ועוד כשלא הלכו י"ל דאין מחזיקין הקול ע"י האחרונים דיחקרו הב"ד הראשונים וכשיראו ששקר הוא לא נחזיק הקול דהא אר"א ל"ה קול רק באתחזיק בב"ד ופרש"י שחקרו אחר הדבר וגזרו לחוש להקול אבל כשהלכו ונתחזיק בב"ד אפשר אף שחזרו ואמרו להד"ם לא סמכינן עלייהו:

ולזה י"ל דס"ל להרמ"ה מיד שהעידו בב"ד הוי איתחזיק בב"ד ואם בהלכו למדה"י לא סמכינן עלייהו כשבאו ואמרו להד"ם ה"ה בלא הלכו מיד שהעידו אחרונים בב"ד לא הוי לו תו לסמוך על הראשונים ולשלוח אחריהם כלל ולקושיית הראשונים י"ל דהא בהא תליא דהא דמרתתי האחרונים משום דעבידא לגלויי היינו אם כשיבואו הראשונים ויכחישום נסמך על הראשונים ונבטל הקול יתגלה ותראה לעיני כל דעדים האחרונים בשקר הוציאו קול אבל אם נאמר דלא סמכינן על הראשונים להכחישן ל"ח עבידא לגלויי ול"ש בין הלכו למתו וכ"מ סברא זאת בישיע"ק יו"ד סימן קכ"ז:

או י"ל מדנקט הלכו ש"מ בלא הלכו סמכינן עלייהו ועדיין הל"ל רבותא יותר דמתו דלא מרתתי האחרונים כלל ועכצ"ל דכה"ג באמת ל"ה קול דלא מרתתי כיון דלא על"ג ומהר"ם אלשיך סימן מ"ם גרס בטור הרמב"ן כגרסא שלפנינו:

ועיין בקו"ע לסימן י"ז בא"ע מתשובות הב"י סימן קנ"ט וז"ל עוי"ל דהא דאמרינן עד שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לחזור ה"ד בשאר עדות שאין ב"ד דנין עד שישמעו מפיו הלכך הגדתו חוץ לב"ד לאו כלום הוא ויכול לחזור בו אבל בעדות אשה דדי בעד מפי עד שמגיד העד הראשון בפני השני הוה כנחקרה עדותן בב"ד הלכך כל שבא העד ומעיד בב"ד ששמע מפי פלוני שמת פלוני אעפ"י שהעד הראשון חזר בו קודם שנחקר עדות שום אחד מהם בב"ד אין חוששין לו וסומכין על דברי עד המעיד ששמע כך מפיו עכ"ל ולפ"ז י"ל ה"נ לענין קול דהוי ע"י עד מפי עד לא מעיל חזרת הראשונים כיון דלענין הקול האמינו חכז"ל עד מפ"ע אף מה שהעיד הראשון בפני השני חוץ לב"ד והשני לבד בא לב"ד וכמ"ש הב"ש דמוציאי הקול שחזרו בהן דלא מבטלין הקול אף דל"ח הגדה בב"ד דהוי עד מפי עד אלא כיון שלענין הקול הוי נאמנים חשוב הגדה ה"נ לענין הראשונים ועכ"פ הוי ספק אם נסמוך על האמירה ראשונה או האחרונה ואין זה בירור גמור והרמ"ה לא קאמר דלכ"ע מבטלין רק בבירור גמור:

ועדיין צ"ע דמשכחת כגון שיצא הקול פלוני שמע מפלוני ופלוני וגם השני אמר ששמע משנים ואח"כ באו הראשונים ואמרו להד"ם דכה"ג איתא בב"ק דף ע"ג דאסהודא תרי בחד ותרי בחד דבזה לא אמרינן תרי כמאה כיון דכ"א בפ"ע מוכחש משנים ובזה היה מקום לישב הגרסא בטור א"ע סימן מ"ו דכתב שם דצריך שיצא הקול דיאמרו פלוני שמע מפלוני ופלוני וגם השני יאמר דשמע מפלוני ופלוני דה"ד חד מתרי וחד מתרי ונתקשה הלח"ם בפ"ט מאישות הכ"ז בזה דהל"ל דפו"פ שמעו מפו"פ דבשלמא לרשב"א דסגי אם כל חד שמע מחד רבותא קמ"ל אבל להטור דצריך שכל אחד שמע משנים הל"ל דתרי שמעו מתרי ותירץ דיש בזה רבותא שיצטרפו אף דכ"א בפ"ע שמע משנים עיי"ש ותירצו לא נראה דהא סיים הטור ע"ז אבל חד מתרי כתב הרמ"ה דהוי קלא וכיון דדי בחד לבד ל"צ צירוף ולהרא"ש שהביא אח"כ דצריך תרי מתרי אינו כסברת עצמו כלל דלהרא"ש די בכ"א שמע מחד אבל לפמ"ש י"ל דאזיל בשיטת הרמ"ה דהקול אינו רק אם מרתתי דעל"ג וזה רק בחד מתרי וחד מתרי אבל תרי מתרי כשיבואו ויכחושים מה חזית דסמכת אראשונים יותר מהאחרונים וכיון דהוי עד מפ"ע לא מהני רק היכא דמרתתי ועל"ג אלא דלא מיסתבר להאמין יותר בשמע חד מתרי מאם שמעו תרי מתרי אף דלא מרתתי כ"כ:

ומ"מ י"ל דל"ק על הרמ"ה גם מזה כיון דמשכחת הקול ע"י תרי מתרי דאף דלרב צריך תרי כשרים מ"מ סגי תרי מתרי או כל חד שמע מחד וכיון דשלחו לו סתם יצא קול מנ"ל לשמואל דיצא הקול ע"י שכל אחד שמע בפ"ע מתרי שיכרוחם להעמיד דבר על בוריו אדרבה שכיח יותר בתרי מתרי בב"א או חד מחד והל"ל אם הקול יצא מחד חד מתרי ותרי אזי יעמידו הדבר על בוריו:

ואי בעינא אמינא לפמ"ש בירושלמי דרב ס"ל דלא התירו בעדות קול רק עד מפי עד ופירש בח"ר דצריך כל דיני עדות זולת עד מפי עד מהני לאחזוקי קול דרב ס"ל כר"ח דצריך כשרים א"כ י"ל דצריך תרי מתרי בפעם אחת לא מיוחדת דזה לא מצינו לרב לאחזוקי קול בעד מפי עד ועדות מיוחדת תרתי לריעותא ומה דאיתא הכא פלוני שמע מפלוני ופלוני מפלוני מזה אין ראיה דכבר נבוכו בגרסא זאת וכמה גרסאות יש בזה עיין לח"מ פ"ט מה"א וב"ח א"ע סימן מ"ו ובר"ן פרק מי שאחזו כתב דלא מהני עדות מיוחדת בעדות קדושין וכן ס"ל מהרא"ש ואף לש"פ דגם באישות מועיל עדות מיוחדת כאשר מסיק נוב"ק בחא"ע סע"ב בסתירת היתר ג' דמדמי לדיני ממונת ולרב גם בממון פסול עדות מיוחדת כדאיתא בפז"ב למ"ד ע"ב:

ובדרך קרוב יותר נ"ל לתרץ קושית האב"מ שעל הרמ"ה דאיתא בא"ע סימן י"ז ס"ח דאם מעיד עד מפ"ע שמת בעלה אף שהוא בעיר אין ב"ד צריכין לשלוח אחריו אלא סומכין לכתחלה על העד מפי עד וכן העלו הב"ש ואחרונים והנה נאמנות ע"א באשה משום דעל"ג ומרתת כדאיתא ביבמות וברמב"ם סוף פי"ב מה"ג ולהרמ"ה גם כאן מה דמחזיקין הקול עפ"י עד מפ"ע משום דעל"ג ומרתת לשקר וא"כ כי היכא דסמכינן אהך טעמא להתיר א"א ולא מצריכנן לברורי אף דאפשר משום דברירא דלא משקר ה"נ ל"צ לברר אם מוציאי הקול לא אמרו שקר ששמעו מפלוני ופלוני וע"ז ל"ה אמר שמואל שיעמידו על בוריו דאם לקולא הדין כן כ"ש לחומרא וע"כ א"צ לברר רק אם ימצאו אמתלא ואיזה ספק ובזה פריך שפיר והא לא מבטלינן