ערך ש"י ש"ס קכ

בזה לומר אשלד"ע כמ"ש הנו"ב מ"מ באין בו זמן או בכת"י דג"כ החשש משום שיכול לכתוב הזמן כרצונו כמ"ש תוס' לעיל דף ג' ותקנת זמן משום שמא יחפה ומשום פרי זה ודאי עברה מדרבנן שאסרו זה שלא יכשיל לחפות או לטרוף פרי שלא כדין:

אמנם לפ"ז צ"ל טעם אחר אהא דכל המשנה וכו' ועלה בדעתי משום דכותב כדמו"י תולה בדעת חכז"ל ומצאתי כן בפנ"י לעיל דף פ' אך זה הוי רק כתנאי ע"מ שירצו חכמים והא לא כפליה לתנאו ובשלמא בהא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש משום דאומר כדמו"י י"ל משום דע"מ כמעכשיו א"צ לדיני תנאי כשהתנאי על להבא אמנם אם בשעת גירושין מתברר דלא נתקיים התנאי מה מועיל מעכשיו לפ"ד פוסקים דגם בתנאי שלעבר צריך דיני. תנאי וכ"ש לפוסקים דגם במעכשיו צריך כל דיני תנאי אלא בקדושין י"ל לפמ"ש באס"ז ריש כתובות דף ג' בשם י"מ דאפקעינהו רבנן לקדושין רק מזמן שעשה שלא כהוגן ולא למפרע לכן כה"ג א"צ דיני תנאי כמ"ש מל"מ בנותן מתנה ע"ת שאם יעבור יפסק המתנה מאז ולא למפרע א"צ דיני תנאי ובמגרש ל"ש זה אלא די"ל לפמ"ש בח"ר ור"ן ס"פ מי שאחזו דמתנה בהדי שליח א"צ דיני תנאים ה"נ כיון דסופר ועדים שלוחים לבעל ונעשה ע"ד רצון חכמים כדמו"י וכשאין רצון חכמים בטל השליחות וא"כ דוקא אם עח"כ וצ"ל משום שליחות כמ"ש הרז"ה וכנ"ל אבל בכת"י ל"ל הכי לכן מודה ר"מ אמנם כשחתם ע"א בשליחותו גרע כמ"ש לעיל דכשצוה צריך דין שליחות וטובא קמ"ל:

ועוד יש לחלק מכדת משה וישראל שאומר כשמקדש אף דלא התנה כדיני תנאי מועיל מכח גילוי דעת כיון שלא אמרו בלשון תנאי כלל דרק אם התחיל לומר בלשון תנאי צריך דיני תנאים וכמ"ש בח"ר לעיל דף ע"ה ובר"ן בפרק איש מקדש אהא דזבין אדעתא למיסק לא"י אבל בגט קי"ל ג"ד ל"מ כדלעיל בפרק השולח וא"כ ממ"נ מכח תנאי ל"מ כדמ"י דלא התנה כהלכתו וג"ד ל"מ אלא צ"ל דכמו"י מגלה דעתו על חתימת העדים שלא יועיל שליחותם דבזה א"צ דיני תנאי שאינו נעשה שליחו רק במה שנראה מדבריו במ"ש הר"ן ס"פ מי שאחזו וה"נ גילה דעתו שאם ירצו חכמים בהגט אזי יועיל שליחות העדים ועיין מ"ש לעיל דף ע"ט בשם הב"ח דהא דג"ד בגיטא ל"מ היינו אחר שנעשה הגט אבל דעת רשב"ם ותוס' דגם קודם ג"ד ל"מ ונ"ל דג"ד לבטל כל הגט גם קודם שנכתב וקודם שעשה שליח לא מהני כמודעה דמיירי בה רשב"ם ותוס' שם וכן אחר שעשה שליח ל"מ ג"ד לבטל ולהטיל בו דבר המבטלו והיינו הך דפרק השולח גבי הטוב והמטיב אבל ג"ד שעושה השליח רק על אופן זה ולא מבטלו לגמרי זה מהני גם בגט דאין השליח נעשה רק על מה שנראה מתוך דבריו ודעתו ומתנה בהדי שליח א"צ דיני תנאים והנה לפמ"ש הפנ"י על גט שאין בו זמן למה מעיקרא לא תקנו אלא דלא תנשא לכתחלה וגם לענין כתב סופר ועד לשמואל נתן טעם דא"א לבטל הגט בדיעבד לומר הולד ממזר כיון דבסופר מובהק כשר אימר סופר זה מובהק דמיירי בלא ידעינן בו אם מובהק ולא נשאר הקושיא רק בכת"י ואין בו עדים או בכת"י וע"א לרש"י דכת"י פסול משום גזרה דכתב סופר למה לר"מ אין הולד ממזר כמבואר בפנ"י א"כ לפמ"ש א"ש משום דע"ח הם שלוחים לכן הולד ממזר א"כ בכת"י ל"ש זה:

ובאמת מאד נפלאתי למה יש עליו עדים ואין בו זמן הולד כשר הא עברו אדברי חכמים נימא אשלד"ע אף בעברה דרבנן וכמ"ש המל"מ פ"ב מהלכות רוצח והנו"ב בא"ע סימן ע"ה וע"ו דגם בעברה דרבנן אשלד"ע ובטל השליחות א"כ הוי כחתמו שלא בשליחותו וגם בשוגג בטל השליחות כמ"ש הריטב"א דהוי שליחות בטעות דאם היה שליח יודע שיש איסור לא היה עושה הובא בנו"ב שם והיא בריטב"א פרק איש מקדש דף מ"ב והובא בש"ך חו"מ ס"ס שמ"ח בקיצור ומצאתי בירושלמי כאן ר"י בשם ר' ינאי וכולן בכת"י ר"א שאל עדים יש כאן בכת"י מה אני צריך רב ירמי' בשם רב וכולם בכת"י חוץ משעדיו עמו ארה"ר הללו חובהן על גרמיהן דאינון שקבלו עליהן לשקר לחתום בגט שאין בו זמן ופירש ק"ע דהטעם דעדים פסולין ואין לשון ירושלמי מורה כן דא"כ מה זה שאמר שקבלו עליהון הא לא מחמת הקבלה רק מחמת חתימה פסולין וגם על גרמיהון מיותר והל"ל הללו חבו שחתמו אבל האמת עד לעצמו דרה"ר חיזק דברי ר"י בשם ר' ינאי דגם ביש בו עדים ואין בו זמן דוקא אם הוא כת"י הבעל דאל"כ בטל שליחות העדים דאשלד"ע ומבואר שם בנו"ב דע"כ הא בהא תליא משום דאשלד"ע ואין העברה על המשלח ע"כ הוי כלא עשהו המשלח ולא נעשה בשליחותו וע"כ בטל כל מעשה השליחות עיי"ש והנה הא דאשלד"ע משום דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ע"כ אין לשליח התנצלות לומר דמשלח צוהו דלא ה"ל לקבל עליו וזה דברי הירושלמי ממש הללו חוביהן על גרמיהון ולא על הבעל דאינון שקבלו עליהן לשקר לחתום גט שאין בו זמן ולא ה"ל לקבל וממילא מה"ט השליחות בטל ולא נחתם בשליחות הבעל ואין כאן עדים ועכצ"ל דוקא בכת"י גם ביש בו עדים ולפ"ז מוכח מן ר' יוחנן ור' ינאי ורה"מ דגם בדרבנן אשלד"ע וטעמו של רב צ"ל דס"ל דא"צ שליחות בחתימה גם לר"מ וכמ"ש הרא"ש לעיל ספ"ב דלר"מ וכתב היינו וחתם א"צ שליחות כמו דלר"א א"צ שליחות בוכתב ונחלקו הפוסקים אם צריך שליחות בכתיבה לר"א ולהרז"ה בפד"א עכצ"ל משום שליחות גם לר"מ עיי"ש ולפ"ז מוכח מגמרא דידן דא"צ שליחות בחתימה מדפריך ג"כ על מימרא דרב דאמר כת"י שנינו ואלא אמצעיתא הרי יש עליו עדים ואם צריך שליחות כיון דאשלד"ע צריך כתב ידו והנה לדעת הפוסקים דצריך שליחות בכתיבה א"כ וכתב קאי אבעל ה"נ לר"מ דוכתב היינו חתם ג"כ קאי אבעל וצריך שיחתמו בתורת שלוחים וא"כ צ"ל דהש"ס ס"ל דלרב רישא ג"כ דלא כר"מ דעח"כ רק כר"א ומ"מ מהני לר"א ג"כ ע"ח אף דוכתב לאו היינו וחתם וא"כ לר"א י"ל דא"צ שליחות כיון דלאו מוכתב אתי וכבר כתב הרי"ף בפד"א דחתימת עדים ל"ח מפ"כ משום דכנחקרה עדותן בב"ד ולפ"ז שפיר הוכיח הרי"ף מדאמר רב כתב סופר וע"א בטל הגט לגמרי ע"כ מיירי בלא ע"מ ומהני גם לר"א ע"ח ואזדא סתירת הרא"ש והר"א דרב מוקי למתניתין רישא כר"מ עיי"ש דע"כ א"א לומר כן דא"כ י"ל דרב אמר כת"י שנינו גם אמציעתא והרא"ש לשיטתו דגם לר"מ א"צ שליחות בחתימה: