ערך ש"י ש"ס קיט

אמר הא אלפא אייתי נהרא ומסיק שם דרנב"י ס"ל כרשב"ג דכל עכבה שאינה המינה הר"ז גט דאם נאנס בקיום התנאי המעשה לא בטל וכן הביא בח"ר בס"פ מי שאחזו ירושלמי זה וגרס בה כן ומסיק הירושלמי חתכה דדה או ידה כמי שעכבה נחתך ידה או דדה כמי שלא עכבה והנה מבואר לעיל דף ל"א ע"ב בתוס' ד"ה אנא דסתם ר"נ שבש"ס הוא ר"נ בר יעקב וא"כ לדידיה בידה לקיים התנאי להנשא לפלוני אחר גירושין וא"ל ירצה פטורה ובודאי תרצה להנשא לפלוני כדי שלא תהא עליה איסור א"א ממה שנשאת מקודם להאחר וא"כ כל שבידה ודעתה לקיים לית בו משום א"ב ומשום דשלב"ל ושפיר מועיל הגט של האחר ואף דאנן לא קי"ל כן הא גם בהך דמזדהיר בתנאה קי"ל כרב יהודא ומ"מ פריך רבא לר"נ ואמר להך דפליגת על ר"י מדמית לה הרי דאזיל רק לשיטת ר"נ וע"כ שפיר קאמר דמהני הגירושין רק לאו בדידה קיימא אבל להנשא לפלוני ולקיים תנאה הוי בידה דא"צ רק שתתרצה להנשא אבל רמב"ם דפסק דלא כרשב"ג בפ"ח מה"ג אין בידה שישאנה ויש בזה משום ברירה ודשלב"ל ול"מ הגט וכמ"ש הרא"ש בכלל מ"ה בע"מ שלא תנשא דהתם ג"כ אין בידה לעבור על התנאי ושפיר פסק הרמב"ם דגט ראשון בטל דתו א"א לה לקיים תנאה ואף לפוסקים דפסקו כרשב"ג י"ל בשלמא לר"נ דס"ל בתנאה ג"כ מזדהיר אין חשש שלא תתרצה להנשא לפלוני וא"כ ליכא משום ברירה ודשלב"ל אבל אנן קי"ל דבתנאה לא איזדהיר ה"נ לא בריר לנו שתתרצה ע"כ לא מסיק רבא ובברייתא שתנשא לפלוני אחר שתתגרש מהאחר כמו שדקדק הה"מ ואין להקשות הא לר"נ אם אין העכבה ממנה פטורה א"כ מה פריך דאין בידה להתגרש הא א"ל ירצה לגרשה אין העכבה ממנה בזה אינו דזה הוא כחתכה ידה דברצונה נשאת לאחר ובזה י"ל קצת קושית התוס' מה ס"ד דר"נ בל"ק דאם נשאת לאחר לא תצא די"ל כיון דחכמים אין מניחין אותה להנשא לפלוני שלא יאמרו נשותיהן נותנין זל"ז במתנה ומוכרחת להנשא קודם לאחר ותו אין בידה להתגרש ואם חכמים אין כופין אותו אין העכבה ממנה ומה דלא אסיק כסברא זאת די"ל שאני היכא דנאנס אח"כ משא"כ הכא התנה שתנשא לפלוני ואין משגיח במה שאסרו חכמים והוי כע"מ שתאכל חזיר דהתנאי קיים כדלקמן:

רש"י ד"ה א"ל רבא ואם אינו רוצה לבועלה באיסור ישאנה בהיתר ובתוס' ד"ה ע"מ בסה"ד דוקא לפלוני דל"ח הפלגת דברים במה שיש שם איסור פנויה נראה דאזלו לשיטתייהו לפמ"ש יש"ש בפ"ב דיבמות סי"א דרש"י ס"ל פלגש דוקא בקדושין אבל פנויה אסורה מה"ת ותוס' ס"ל פלגש בלא קדושין דפנויה מותרת מה"ת אך בחידושי לא"ע סימן ק"כ דרש"י ס"ל גם באיסור דרבנן דתליא באחריני חשוב כמפליגה בדברים עיי"ש סי"א:

דף פ"ו רש"י בד"ה ומן שאם היה מוכתב למלכות מקחו בטל בכתובות דנ"ח פרש"י דקלא אית לו וסבר וקבל ואין מקחו בטל אז היה מוכתב למלכות ועוד בסמוך פרש"י אף דסמפון בעבדים ליכא היינו היכא דזבין סתמא אבל הכא כיון דאתני מקחו בטל וכו' לפי שכבר היה בו ולא ראהו א"כ מה צ"ל כאן דמוכתב מקחו בטל בלא"ה הא אתני ועוד כיון שכבר היה בו המום ולא ראהו מדינא היה להיות מקחו בטל דל"ל הטעם דאיתא בכתובות אי מאבראי חזי ליה וכמ"ש תוס' ומהרש"א כאן:

ונ"ל דודאי ר"י לא היה מתקן לכתוב תנאים הללו לבטל המקח בנדרים שמן הדין ל"ב המקח אף דלא ידע הלוקח דלמה יפסיד למוכר חנם אלא דרב יהודא חשש לדברים שהמקח מתבטל על ידם א"ל ידע לוקח ומ"מ כשיעמדו למשפט לא מהימן דלא ידע כיון דקלא אית ליה ואף דזה רק עפ"י רוב יש לו קול מ"מ משכחת אנשי דלא ידעו ונימא דמרובא הוא ותקנה שייך לתקן גם המיעוט כמ"ש אחרונים לכן פרש"י דמוכתב למלכות מקחו בטל היינו אם לא ידע לוקח וכן בשחין הקשה רש"י דהא סמפון בעבדים ליכא ול"ל הכא משום דא"א לראותו המקח בטל דא"כ הדרא קושיא דכתובות שם איך יאכלו תרומה ניחוש לשחין ישן ויתראה אח"כ ויתבטל המקח וע"כ דאין המקח בטל ונ"ל הטעם דיוכל המוכר לומר שחין חדש הוא תדע דתיקן לכתוב חדת ועתיק ולמה יפסיד למוכר דמזל דלוקח גרם בחדש וע"כ משום דלולא כן יטעון המוכר שחין חדש הוא והממע"ה ע"כ תיקן לכתוב חדת ועתיק ואין עול למוכר דאדעת כן מכר משא"כ א"ל היו כותבין כן אפשר היה לו שחין ויפסיד לוקח בחנם:

דף פ"ו משנה ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכת"י ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא ע"א בתוס' פ"ק דף ג' ע"ב הקשו למ"ד כת"י וע"א א"כ כ"ש הוא מכת"י ואין בו עדים כלל דכשר וברש"י למאן דמוקי לה בגמרא כר"מ איכא לעיור דכת"י כמ"ע דמי הקשה פנ"י מה דוחקיה הא י"ל דרק בזה ס"ל כר"מ דכל המשנה ממטבע וכו' ולא דעח"כ ונ"ל די"ל טעם דכל המשנה ממטבע וכו' לפמ"ש הרז"ה בפד"א הא דע"ח ל"ה מפ"כ דבשליחות הבעל חתמו והוי מפי כתבו וכתיב וכתב דהיינו וחתם משום דחותמין על פיו הוי כתבו של בעל עיי"ש ולפ"ז כשעברו ע"ד חכז"ל הל"ל אשלד"ע ומצאתי שהקשו כן בנו"ב וטי"ג וא"כ י"ל זהו טעמו של ר"מ כיון ששינו מדחז"ל אין שליח לד"ע והוי מפ"כ של עדים ולא מפי כתבו ותורה אמרה וכתב שהבעל או שלוחיו יחתמו אך זה אם וכתב היינו ע"ח אבל אם עמ"כ ליכא פסול מה"ת מחמת ע"ח וי"ל וכתב אסופר קאי וא"צ שליחות לכתיבה וכמ"ש תוס' לעיל דכ"ב ע"ב משא"כ לר"מ דע"ח כרתי ע"כ בעי שליחות הבעל דאל"כ הוי מפי כתבם ופסול וכ"ש לדעת חלקת מחוקק דאין שני סופרים כשרים בגט אחד דוכתב היינו חד א"כ לר"מ דע"ח כרתי עכצ"ל משום דהע"ח שלוחים של בעל מתקיים וכתב לשון יחיד ולפ"ז י"ל טעם דבכת"י מודה ר"מ דאין הולד ממזר דבזה אין שליחות אמנם בכת"י וע"א י"ל דגרע לפמ"ש תוס' לעיל בפרק התקבל דס"ו ע"ב דיה הא כתב הגט דגם לר"מ דס"ל מצאו באשפה כשר וא"צ שליחות היכא שצוה לכתוב מודה ר"מ שצריך לעשות ציוויו וע"כ אף שעשו כמו שצוה אם אנן יודעין דמן הדין בטל השליחות לא חשוב נעשה צוויו עיי"ש בפנ"י וא"כ כשאמר לע"א לחתום אף דנכתב בכת"י וא"צ שליחות מ"מ כיון דהעד חתם ע"י צוואת הבעל אם בטל השליחות מחמת דאשלד"ע בטל הגט וטובא קמ"ל דגם בזה כשר הולד ומשום דכך טבעו חכז"ל שלא יפסול הולד בזה וכמ"ש תוס' לעיל ג' ע"ב ד"ה שלשה ואף אם נאמר דבשאר פסולי דרבנן אין עברה לגרש ול"ש