ערך ש"י ש"ס קיח

אינו מבטל התנאי רק היכא דהמעשה היה קיים עד הנה ועבירת התנאי בא לבטל המעשה למפרע והאב"מ ומכו"א עמדו על אריכת הלשון דהיה די לומר כיון דמת בעל בטיל תנאו ולפמ"ש תרצו בזה קושית הר"ן:

דף פ"ד ע"מ שתעלי לרקיע אינו גט ובתוס' הקשו דלמה לא יליף מתנאי ב"ג דדוקא ביכול לקיימו כמו דילפינין שיוכל לעשות ע"י שליח עו"ק לפי מה שהוכיחו הפוסקים דא"צ דיני תנאי בע"מ משום דבכל המשניות תני ע"מ ולא איכפל התנאי וכמ"ש הה"מ פ"ו מה"א והסביר הראב"ד הטעם כיון דבע"מ חל המעשה מיד אם יתקיים התנאי ל"ח עקירת המעשה ע"י התנאי לכן א"צ לדיני תנאי וא"כ בע"מ שתעלי לרקיע דאינו גט מה יועיל ע"מ או מעכשיו אמנם לפמ"ש בסמוך א"ש דכל חידוש התנאי הוא כשבא לבטל המעשה למפרע ע"י שיעבור על התנאי אחר שהיה מקום למעשה לחול ולולא תנאי ב"ג ה"א דאין התנאי עוקר המעשה למפרע לכן אין לך בו אלא חידושו שהתנה כתנאי ב"ג לכן אם בתנאי על העבר כתב הר"ן בב"מ ומל"מ דא"צ דיני תנאי כיון דמתברר מיד ביטול המעשה וא"כ ה"נ בא"א לקיים התנאי כלל א"צ להיות דומה לתנאי ב"ג משא"כ במעשה שא"א לקיים ע"י שליח כיון דהמעשה מתלי תלי וע"כ גם ר"י ב"ת אמר רק משום דהוה כמפליגה וי"ל בזה המשך דברי תוס' דתחלה הביאו הא דהשוכר את הפועלים דקתני אם נתקיים התנאי הר"ז גט והוכרחו לומר דאפשר לקיימו ע"י שם א"כ לא נתבטל המעשה מיד לכן הקשו נילף מתנאי ב"ג דדוקא תנאי שיכול לקיים בדרך הטבע:

גמרא הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני וכו' אלא אר"נ וכו' א"ל רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא והא בעיא לקיים לתנאו וכ"ת אפשר דנסבא היום ומגרשא למחר ומקיימא לתנאי ולהך דפלוגית עליה דרב יהודא קמדמית וכו' הכא בדידה קיימא לאגרושה מכאן מוכח דאם מקיימת תנאה אח"כ אין גט של ראשון בטל ע"י שנשאת לאחר דאם בדידה הוה קיימה הוה כסברת ר"נ והרמב"ם כתב דאם נשאת קודם לאחר בטל גט ראשון ותצא משני והולד ממזר וצריכה גט ממנו והנה מ"ש דצריכה גט משני פרשו הה"מ ור"ן מדרבנן שלא יאמרו א"א יוצאת בלא גט אבל הראב"ד פ"ח מה"ג ה"ג וכה"פ השיגו על הרמב"ם מכאן ובשעה"מ הביא מהמכמ"א ש"ח סח"י תירץ דק"ל לרמב"ם כיון דאין קדושי ראשון חלין עד שיבואו קדושי שני איך מתגרשת מן הראשון קודם שתנשא לשני הא אפילו ריח הגט אין בו דתורה אמרה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה ע"כ מפרש מ"ש הגמרא בדידה קיימא לאו למימרא דבדידיה קיימא דבדידיה נמי לא קיימא לגרשה כיון דלא חלו עדיין קדושין אלא נקט בדידה משום דבדידה קעסיק וכיון שכן סלוק דינא כהוגן דמההוא שעתא שנשאת לאחר נתבטל התנאי ונתבטל הגט דהיכי ליעבד תתגרש מאותו אחר א"א כדאמרן תנשא לבעל התנאי בלא גירושין ג"ז א"א דאם תנשא לבעל התנאי הוו קדושי ראשון קדושין למפרע והיא לבעל התנאי א"א גמורה והשע"מ השיגו חדא דאין במשמע לשון הגמרא כן דאטו בדידה קיימא משמע בהדיא דבדידיה קיימא ומ"ש הוא ז"ל משום דבדידה קעסיק הוא דוחק גדול ועוד אחרת דכל עיקר תירוצו הוא בהניח יסוד מוסד דאין קדושי ראשון חלים עד שיבואו קדושי שני איך אפשר שתתגרש קודם חלות הקדושין ואע"ג דכשתנשא לשני נמצא דלמפרע חלו הקדושין מ"מ כיון שבשעה שגרשה עדיין לא חלו הקדושין לא קרינן בו גרושה מאישה והא ליתא שהרי כתב רבינו פ"ז מה"א הי"ב וז"ל האומר לאשה הא"מ מעכשיו ולאחר ל"י ובא אחר וקדשה תוך ל"י ה"ז מקודשת מספק לב' לפיכך ב' נותנים גט בתוך ל"י הרי אף דלא חלו הקדושין עדיין מ"מ יכול לגרשה בממ"נ עיי"ש ובפ"ז מה"א ה"ב הרבה להקשות עוד על סברא זאת מסוגיא דהכא דמשמע דאי הוי בידה לאיגרושו הוה מועיל גירושין קודם קיום התנאי גם מייתי ירושלמי דפרק המדיר בקדשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצא עליה נדרים דאית תנוי תני דצריכה גט שמא תנשא ותלך אצל חכם ויתיר נדרה ובניה ממזרים הרי דמהני הגט עיי"ש ומכ"ז קשה על הרא"ש בתשובה כמ"ה הובא לעיל שכתב בנתן גט ע"מ שלא תנשא לפלוני א"י לגרשה פעם שנית ולא אמרינן דאחר שתעבור על התנאי היא א"א למפרע והוי גט לאשתו לא לאשה דעלמא אמנם אחר דהמכונ"א דלה לי חספא אשכחנא מרגינתא תותה דלעיל הבאתי שתי טעמים מה דל"מ גט שני בנידון הרא"ש אחד משום דעדיין לא נתברר אם תנשא לפלוני ותהא אשתו של ראשון וטעם שני כתב בתו"ג משום דהוי כדשלב"ל דאין בידה להנשא לפלוני ולטעם קמא משום דא"ב והוי כתיבה שלא לשמה כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה"ג בטעם האומר לסופר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשה דהוי כתיבה שלא לשמה ומ"מ היינו ג"כ משום דאין בידה וכמ"ש המכמ"א גופיה אבל בדבר שבידה לית בו משום ברירה וכמבואר בפרש"י לעיל דכ"ה ע"ב דהיכא דבידה לקיים ודעתה לקיים לית בו משום ברירה וממילא זה לא שייך מעכשיו ולאחר ל"י דאינו מחוסר רק זמן וודאי יתברר גם הוי דשב"ל כמ"ש מל"מ פ"ד מה"א ה"ז ונה"מ סימן רי"א גם ההוא דירושלמי ל"ק דאיתא בנדרים דנ"ט דנדרים הוי דשיל"מ ודשב"ל כיון דמצוה לאתשולי עלייהו וכתב הר"ן כיון דמצוה לאתשולי הוה כדבר שבא ממילא מעצמו ואינו מחוסר מעשה ועדיף ממחוסר זמן כיון דבידה לאתשולי וראיה לזה דהא היש"ש שהביא ש"ך יו"ד סימן ק"ב סק"ח ס"ל דמחוסר מעשה ל"ה דשיל"מ והש"ך הקשה עליו מנדרים דחשוב דשיל"מ ותירץ מנ"י כלל ל"ט אות חית דכיון דמצוה לאתשולי הוה כאינו מחוסר מעשה רק כעומד לכך וקיימתיו מסברא דנפשאי וא"כ כיון דעדיין לא נשאת לאחר ויש מצוה לאתשולי כעת מהני הגט ובלא"ה כיון דתליא בפלוגתא דברירה ובפלוגתא דדשלב"ל כמ"ש תוס' ורא"ש בפר"ג דף נ"ג דגם באומר לסופר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל כשר א"כ ל"ק מהך תנוי דבירושלמי ומה דל"ק הירושלמי דבזה פליגי הברייתות דמייתי התם ה"ט דאם לא מהני גט עדיין איך תנשא לאחר שמא תתיר נדרה לכן צ"ל דהברייתא דמתירה להנשא לא חייש ועתה נחזור לסוגיא דהכא דמהני הגירושין אך התוס' נדחקו למה אין בידה להתגרש דתוכל לומר מאיס עלי או אנן נכופו כדי שתקיים התנאי והרי יותר מרווח הוה לש"ס לומר אף שתתגרש אין בידה להנשא לפלוני אמנם לרשב"ג דלעיל דע"י עכבה שאינה המינה מגורשת וה"נ וכ"כ בישיע"ק סימן חמ"ג אלא דלא קי"ל כן ודברי ישיע"ק שם מגומגם אמנם איתא בירושלמי ס"פ מי שאחזו חד ב"נ אקדים פריטי לאלפא ונגב נהרא אתא עובדא קומי רנב"י