ערך ש"י ש"ס קיז

דבתנאי דשוא"ת לא עברה על התנאי בחייו ואדרבה נתעסקה בקיומו בשוא"ת מש"ה כי מיית בעל בטל תנאה ולא תצטרך עוד לעמוד בקיומו סברא זאת מהני לענין ביטול התנאי שלא יבטל המעשה כיון דקיימה בחייו משא"כ בתנאי דקום ועשה לא נתקיים כלל בחייו אבל הל"ל אפכא דלא יועיל קיום התנאי בקו"ע אח"מ כיון דאמרינן דאין התנאי נמשך אחר מותו ובחייו לא נתקיים כלל ולפמ"ש א"ש דבשלמא לענין שתתבטל המעשה ע"י עבירת התנאי אמרינן דחידוש הוא וליכא למילף מתנאי ב"ג דנמשך גם אחר מותו אבל לענין קיומו אדרבה אקלינין כדי שיתקיים המעשה וגם ילפינן מתנאי ב"ג כמ"ש האב"מ שם דקיום המעשה מהני אחר מותו והיוצא לנו מזה דכל סברת הנהו רבנן משום דאין לך בו אלא חידושו דמצינו בתנאי ב"ג דמהני קיום התנאי אח"מ בקו"ע וגם ביטול התנאי מבטל המעשה למפרע משום דלא התחיל קיומו מחייו אבל בשוא"ת דנתקים בחיו אין לנו למילף דגם אחר מותו יתבטל המעשה ע"י ביטול התנאי אפית דבעל התנאי קפיד גם על זה. ועוד נ"ל דחדא באידך מישך שייך דסברת הנהו רבנן כיון דכ"ז שלא עברה על התנאי והמעשה תלוי ועומד יכול לבטל התנאי כמ"ש הרא"ש א"כ התנאי אגיד בבעל וברצונו דאין ביטול התנאי מבטל המעשה רק אם רצונו של בעל קיים ורוצה שהתנאי יבטל המעשה כשתבטל אשתו התנאי וע"כ כשמת בטלה רצונו ותנאו ופסק כחו משא"כ אם א"י הבעל לחזור בו מהתנאי ולבטלו ובעל כרחו מתבטל המעשה א"כ מיד אחר התנאי איפסק כחו מהתנאי ולא תליא ברצונו כלל א"כ איך יתבטל התנאי כשמת כיון דגם בחייו לא היה תלוי ברצונו ורשותו דומה קצת לזה מי שאמר לשליח ליתן ממונו לפלוני ומא המשלח דהשליח לא יתן כדלעיל פ"ק דף י"ד ע"ב ואם זיכה להשליח שא"ל זכי לפלוני ומת המשלח יתן השליח והחילוק דכשלא אמר זכי עדיין הממון ברשות הנותן וכשמת אפסק כחו כיון דבחייו היה יכול לחזור בו שו"ר בנתיבות סי' קפ"ח ס"א כיון דיכול לחזור בו מת לא גרע מחזרה שכבר פסק כחו ורשותו עיי"ש ולפ"ז ע"כ הנהו רבנן ס"ל כתשובת הרא"ש דיכול לבטל התנאי כ"ז שלא עברה עליו וס"ל להנהו רבנן דגם בתנאי דשוא"ת יכול לבטל התנאי ואף דמתשובת הרא"ש גבי ע"מ שלא תינשאי משמע דלא יכול לבטל כבר צווחו בו מהרי"ט בתשובה סימן נון והמבי"ט וטו"ז בא"ע סימן קמ"ג יהבו טעמא משום דלא הותרה לאותו פלוני נשארה אצלו כא"א ואיך יתירה עכשיו בלא גט והיינו דחשבו לו כשיור בגוף המעשה כמ"ש ישיע"ק ולא זכר שהקדמוהו טו"ז והמבי"ט כי זה כונתם ועכ"פ בשאר תנאי י"ל גם הרא"ש מודה דגם בתנאי דשוא"ת יכול הבעל לבטל התנאי והנה מה דיכול לבטל התנאי מבואר ברא"ש משום דכל תנאי חידוש הוא ע"כ אין לך בו אלא חידושו דוקא היכא דקפיד עדיין ואפי' אם אמר בשעת התנאי אפילו אם אבטל התנאי יהא התנאי קיים מ"מ אם מבטל גם זה אח"כ מהני לפי סברה זאת דחידוש הוא ואתי דיבור ומבטל דיבור ודומה לזה ביו"ד סימן רכ"ט ס"ז וכבר כתבתי לעיל בשם הר"ן והמל"מ דחידושו של תנאי היינו מה שמתבטל המעשה ע"י עברת התנאי אח"כ אבל כשהתנה על העבר כגון אם כבר נעשה שמיד אין חלות להמעשה א"צ למשפטי תנאי דבזה ליכא חידוש וכתבתי לעיל דלפ"ז היכא דגם ע"י קיום התנאי מתבטל המעשה ומתברר מיד ביטול המעשה א"צ דיני תנאי ולפ"ז תנאי כזה אין הבעל יכול לבטלו אח"כ רק צריך לגרש מחדש דמעשה קמא כבר נתבטל ואף דלכאורה מוכח מתשובת הרא"ש שם דגם תנאי דלעבר יכול לבטל התנאי מדכתב שם בכלל ל"ה ס"ח וז"ל דכל מעשה שנעשה בתנאי ונתרצו לבטל התנאי המעשה קיים וכן מוכח בפרק המדיר דאיתא התם קדשה ע"ת וכנסה סתם רב אמר צריכה גט אמר אביי ל"ת טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחליה לתנאו כלומר ותלמוד מכאן דכל המתנה בתחלת המעשה ובשעת גמר המעשה לא הזכיר תנאו שמחל התנאי ובטלו עיי"ש ולכאורה התם מיירי דקדשה ע"ת שעבר כגונא דתני שם במשנה ע"מ שאין עליה נדרים ומומין אמנם י"ל אדרבה מפרש"י התם קדשה ע"ת שאין עליה נדרים והקשו המפרשים הא עד כאן מיירי גם במומין אך לפמ"ש א"ש דנדרים דוקא דיכולה לילך אצל חכם להתיר התנאי בלהבא וכמבואר שם דף ע"ד ע"ב ע"כ מהני כשמוחל התנאי אבל מומין אפילו נתרפאת אח"כ ל"מ כדאיתא התם א"כ א"י למחול התנאי ואאת"ל דהרא"ש לא מחלק בין תנאי דלשעבר ולהבא י"ל דאזיל בשיטת התוס' שהביא המל"מ שם דלא מחלקי בהכי משא"כ לשיטת הר"ן והמל"מ ולפ"ז י"ל קושית הר"ן בהמדיר שם דאם קדשה ע"מ שהוא כהן ונמצא לוי אעפ"י שאמרה בלבי היה להתקדש דאינה מקודשת והא יכולה לבטל התנאי ותירץ הר"ן לפמ"ש הוא הטעם דיכולה לבטל התנאי משום דכל תנאי שהוא לטובת המתנה אינו מתנה רק כשיקפיד אם ישמע וכיון דמחל אח"כ הרי לא קפיד אבל בע"מ שאני כהן כיון דאומרת בלבה היה להתקדש הרי דלא קפדה ומ"מ התנתה ל"מ מחילה אמנם לטעם הרא"ש משום דתנאי חידוש הוא אתי דיבור ומבטל דיבור הקיל וכאשר הקשה אב"מ בסל"ח סקי"ד ולפמ"ש א"ש דהתם התנאי בדבר העבר ויהיה איך שיהיה מ"מ בזה ודאי גם להרא"ש ל"מ לבטל התנאי כשכבר נודע לו ונתבטל המעשה דתו ליכא מעשה כלל וקיימתיה מסברא דנפשאי ומצאתיה באב"מ שם וראיה לזה נ"ל דבמשנה ריש פרקין תנן כיצד יעשה יטלנה המינה ויחזיר ויתננה לה ויאמר לה הא"מ לכ"א וקס"ד לעיל דמיירי בע"מ ולמה לו כולא האי יבטל התנאי דע"מ וישאר המעשה קיים ואף דלקמן אמר הטעם דצריך ליטלו משום דקנאתו לפסול לכהונה זה שייך רק אם צריך לגרשה שנית דעכ"פ צ"ל הר"ז גיטך וכיון שקנאתו א"י לגרשה בו דאין הגט שלו אבל ביטול התנאי וישאר מעשה קמא למה לא יועיל דהא בכל ע"מ ודאי קנאתו להתגרש מעכשיו לכ"ע א"ו כיון דע"י תנאי זה מתברר ביטול המעשה מיד דגם קיום התנאי ל"מ תו ליכא מעשה כלל וא"י לבטל התנאי ולפ"ז בלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני מועיל ביטול התנאי אבל בלא תשתי יין כל ימי חייכי דאינו כריתות ל"מ ביטול התנאי וכונתו באמת גם אחר מותו ימשך התנאי ומ"מ בכל ימי חיי פלוני כיון דיכול לבטל תנאו ואין קיום לתנאו רק אם קפיד ואינו מבטלו לכן כשמת בטלה קפדתו אבל בכל ימי חייכי דהמעשה בטל מיד אינו תלוי עוד בחייו ובזה מדויק לשון הנהו רבנן כיון דלא עברה על התנאי בחיי בעל לא בטיל גיטא למפרע דאם עברה בחייו כבר נתבטל המעשה ותו לא מצי לבטל התנאי כן לא נתבטל התנאי במיתתו דהמיתה