ערך ש"י ש"ס קיב

בכונתו הרמב"ן פרק כל הגט דכ"ו ותמה שם מה חשש דגט ישן יש כאן כיון דנכתב אח"כ ליכא חשש דיאמרו גיטא קודם לבנה ומשו"ת הרא"ש כמ"ה סי"ד מוכח דלתרוייהו חשש וז"ל ראובן אמר לסופר לכתוב גט לאשתו ולעדים לחתום ונתאחר הענין כשני חדשים שלא תבעה האשה הגט ואילו השני חדשים היו שניהם דרים בעיר אחת ואח"כ הלך הבעל ותבעה הגט כותבין ונותנין לה הגט אעפ"י שאין זוכריך זמן הצואה שצוה לכתוב אלא יכתבו זמן הנתינה ול"ח נמי לגט ישן שמא נתיחד עמה או שמא ביטל דכ"ז שאין עדים שנתיחד עמה או שבטלו ל"ח עכ"ל מבואר דאם יש עדים יש חשש דג"י וכבר עמד הב"מ ע"ז בסימן קכ"ז סק"ו אמנם נ"ל כמו אם נתיחד אחר כתיבה נפסל הגט אף דרוצה ליתנו אותו יום דליכא חשש פגם הבן ביום זה מ"מ ל"פ וכמ"ש הב"ח בקו"א סימן קמ"ח ואף דבנתאחר אחר יום כתיבה בלא"ה פסול משום מוקדם וא"א רק ליתן ע"י שליח מ"מ ל"פ ועיין תו"ג סימן קמ"ח ה"נ כיון דמשמע משו"ת הרא"ש דאם זוכרין יום הצוואה יכתבו יום האמירה וכבר האריך בזה הג"פ סימן קכ"ז ס"ק כ"א וכתב דכן נמי דעת הרמב"ם דאם העדים במקום האמירה יכתבו ג"כ זמן האמירה וא"כ כשנתיחד אחר האמירה קודם שנכתב זמן הרבה יש חשש גיטה קודם לבנה ותו ל"פ אף דיכתבו זמן הנתינה וכצ"ל טעם הב"ח בר"ס קל"ב גבי הך דאמר לסופר כתוב לארוסתי גט וכשאכנסה אגרשנה דאף אם נכתב זמן הנתינה פסול משום גט ישן לרש"י ורמב"ם והרי אם נכתב זמן הנתינה ליכא טעם דיאמרו גיטה קודם לבנה וכמ"ש תוס' ביבמות פר"ג וכבר תמה עליו הב"מ בזה אבל פשוט דאזיל לשיטתו דגם בנכתב וניתן ביום אחד ונתיחד בינתיים דליכא חשש גיטה קודם לבנה מ"מ אסרו חכז"ל ליתן גט כזה משום ל"פ:

דף פ"א במשנה המגרש את אשתו ולנה עמו בפינדקי במל"מ פ"י מה"ג הח"י הביא שו"ת הרא"ש כמ"ה סי"ט על מי שעשה שליח לגרש את אשתו ולא רצה ליתן לה הגט אא"כ תתן לו סך מעות א"ל אחד מן הזקנים אתה עושה כן כדי שלא תנשא בלא דעתך תמסור לנו הגט וכשתרצה להנשא נודעך וכן עשה לאח"ז בא הבעל ועדיין היה הגט ביד הזקן וביטל הגט ונתיחד עמה ואח"כ אמר אלך ואבטל הגט שביד הזקן שלא יוציאו עלינו דבה והשיב וז"ל מה שנתיחדו האיש והאשה מתוך לשון השאלה מוכיח שבנקיות כפם היה שהיה סבור שהגט לא היה גט ובטלו שלא יצא דבה עליהם א"כ מוכח שלא בא עליה לשם קדושין ואפילו לב"ה דאמרו הן הן עדי יחוד עיי"ש ויש לגמגם קצת שנראה שהרב הפריז על מדותיו בענין יחוד זה דע"כ בנתיחד בפני עדים דהמקדש בלא עדים לאו כלום הוא א"כ בשעת היחוד הוא דקאמרו ביה הן הן עדי יחוד וחיישינין דלשם קדושין בעל ומה לנו בביטלו שלאח"כ דמורה שהיה סבור שלא היה גט דכי היכי דאם אמר אח"כ שלא בעל או שלא היה לשם קדושין לא מהימן הוכחתו נמי ל"מ עכ"ל ונ"ל דלומר דלא בעל או לא נתכוין לקדושין אינו נאמן וכמ"ש תה"ד סימן ר"ט מהא"ז דכ"מ שהכריעו חכמים דלכך נתכוין אינו נאמן לומר לא נתכונתי לכך עכ"ל וכן הובא בקה"י בקונטרס מדות חכמים בשם כ"פ אך ה"ד כשמכחיש אומדן שאמדוהו חכמים אנן סהדי דמשקר אבל כאן דאמר שילך ויבטל הגט דכסבור עדיין לא נתגרשה דלפי דבריו לא נתכוין לבעילת זנות אף שלא נתכוין לקדשה אינו מכחיש החזקה שא"א עושה בבע"ז וכיון שכבר אינה בחזקתו נאמן וכדאיתא בחו"מ סימן רמ"ה ס"י בהג"ה והיא דעת הרא"ש עיי"ש בטור סי"ב:

בירושלמי ב"ש לטעמייהו דלא יגרש אא"כ מצא בה ע"ד ומזוהמת בעיניו ולא חשיד וצ"ע דזה ל"ש רק בלא ראוה שנבעלה כמ"ש המפרש ויותר הל"ל כיון דהאשה חשודה לזנות אינה חוששת לבעילת זנות ושמא לא נתרצית לו להתקדש וצ"ל דמ"מ מספק לא נפק אמנם מ"ד דדוקא בראו שנבעלה פליגי ס"ל ע"כ דליכא מאן דחייש לספקא דלפיכך בלא ראוה שנבעלה ל"ח וי"ל משום דהוה ספק להעדים כסברת תשובת מיימני בריש הלכות אישות ורק בראוה שנבעלה הוי ודאי לב"ה דחזקה אין אדם עושה בב"ז לא הוא ולא היא כמ"ש המל"מ פ"י מה"ג הח"י וא"כ לב"ש דלא יגרש בלא ע"ד ליכא הך חזקה גבה ואימר לא נתרצית ולספק ל"ח ומה דאמרינן ב"ש ס"ל אדם עושה בב"ז היינו אם אין בידו לעשות בהיתר לא יניח מלבעול וליכא חזקה לומר מדבעל ודאי נתרצית להתקדש וא"כ י"ל גם לש"ס דילן ובראוה שנבעלה ב"ש לטעמייהו:

דף פ"ב גמרא כי אתו לקמיה דר"א א"ל צא והשלם עליו עבד מן השוק פרש"י גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו והסופר והעדים לפנינו ועדיין לא נמסר לה ובתוס' בד"ה צא בא"ד ומיהא בקונטרס פירש והסופר ועדים לפנינו משמע דסובר דבעינין זב"ז ומה שפירש ועדיין לא נמסר לה ר"ל שהעדים לא חתמו עדיין להכי לא נמסר לה וחותמין כולן זב"ז אך מה שפירש והסופר בפנינו בחנם פירש כן דמה לנו אם הלך לו הסופר עכ"ל והנה ידוע כמה מזוקקים לשון רש"י בכ"מ ואחר כל הדוחק שנדחקו תוס' בדבריו כתבו שלחנם פירש וכו' ולחומר הנושא נ"ל דרש"י ס"ל כיון דתקחז"ל דעדי הגט אין חותמין אלא זב"ז גזרה משום כולכם דאז אם לא חתמו כולם וניתן בשני עדים חתומים פסול וחששו שיחתמו שנים ויתן לה השליח הגט ותנשא בו ע"כ לא יחתמו רק במעמד כולם דאז כיון שכולם שם יחתמו כולם כמבואר לעיל דף יו"ד ע"ב בפרש"י וראשונים וס"ל לרש"י במקצת כדברי רבינו אלחנן ובמקצת כר"ת דהא מוכח כר"ת מלישנא דצא והשלם עליו דמשמע דראשונים כבר חתמו וגם סברת רבינו משולם נכונה אלא דס"ל ודאי שפיר כשחתם השלישי שהזמין אח"כ והוא לא ראה כשחתמו הראשונים דלא חל עליו התקנה כשחתמו הראשונים שיחתמו בפניו דהא עדיין לא הוזמן לעד ותקחז"ל על העדים היה שלא יחתמו רק בפני העדים כולם וזה לא היה עד אז אבל כשהזמין השלישי כבר ידוע שיש עוד שנים הראשונים חל על השלישי תקחז"ל שלא יחתום רק בפני הראשונים דכבר יש שלשה עדים דכללא הוא דתקחז"ל היה שאצל כל חתימה מהעדים יעמדו כל העדים שהזמין כבר דזה דומה לכולכם שכבר הזמין כולם לעדים ע"כ פרש"י דהעדים עדיין בפנינו וחותם בפניהם אבל הם כבר חתמו כמשמעות הלשון צא והשלם כראיות ר"ת:

ומה שפרש"י דהסופר ג"כ בפנינו ועדיין לא נמסר נ"ל דהנה כל חתימת העדים היינו שהבעל אמר כן לאשתו כמ"ש בגט דהכל לשון הבעל