ערך ש"י ש"ס קיא

היחוד בין קודם והקשה המל"מ לעצמו למה כתב רבינו דינו שם בפ"ט כשלא נכתב קודם היחוד לשמעונין דאפילו כתבוהו קודם שנתיחד אם נתיחד בין כתיבה לנתינה לא יתנו עיי"ש ולתרץ כ"ז נ"ל דבישיע"ק א"ע סימן קמ"ח סק"ב הקשה דאם מוסר הגט ע"י שליח אחר שנתיחד נימא אשלד"ע כיון דאסור למסור גט כזה ורצה להוכיח מזה דבדרבנן ישלד"ע ואין המעשה בטל ובאמת המל"מ והנו"ב חא"ע סימן ע"ב דגם באיסור דרבנן אשלד"ע והמעשה בטל אמנם לע"ד נ"ל כלל חדש ובו יתישבו כמה קושיות דבאמת יש להבין כיון דשליח של אדם כמותו למה יתבטל המעשה הא כמו בעשה המעשה בעצמו בעברה מתקיים הה"ד ע"י שליח אלא צ"ל בד"ע לא חל השליחות אך אם כשעשאו שליח לא היה ד"ע ואח"כ נתחדש עברה באותו מעשה כיון דכבר חל השליחות ונעשה כמשלח מהני מעשהו כאלו המשלח עצמו עשאו וכה"ג כתבתי לעיל בפרק האומר מדברי רמב"ם ופוסקים דאם עשה שליח כשהיה פקח ונשתטה אח"כ המשלח דמהני השליחות מן התורה כיון דכבר נעשו שלוחו כשהיה פקח אף דבעת שטותו א"י לעשות שליח וכן בעשה שליח ונעשה גוסס אח"כ ובזה מיושב מה שהקשה בקה"י בתוד"ר אות א' בההוא דנדרים דל"ו דפריך ממשנה דכהנים שפגלו במקדש מזידים חייבים שוגגים פטורים אא"ב שלוחי דרחמנא ננהו מש"ה פיגולן פיגול אלא אי אמרת שלוחי דידן לימא לתקוני שדרתיך ואיכא למידק דת"ל דאשלד"ע ולאו שליח דבעל הקרבן הוא וכמ"ש תוס' בפ"ק דב"מ ד"י ע"ב דגם המעשה בטל בשליח לד"ע עיי"ש וכה"ג איתא בנו"ב חא"ע סימן ע"ו בכהנים ששחטו לפני תמיד של שחר או עברו על עשה דהשלמה דאף אם כהני שלוחי דרחמנא מ"מ בשחיטה שלוחי דידן ננהו ונימא אשלד"ע וכן שם בסי' ע"ח ס"ק ט"ו ובסימן פ' ס"ק כ"א ובסימן פ"א ס"ק י"ג ובסימן פ"ב סקט"ו מדם שנטמא וזרקו הכהנים דנימא אשלד"ע אם שלוחי דידן הם. ולפמ"ש א"ש ולפ"ז ה"נ בגט ישן כיון דבשעה שמסר הגט לשליח עדיין לא נתיחד והנה לעיל בפרק האומר ביארתי דהעושה שליח לכתוב ולחתום וליתן אין השליחות חל עד שעת כתיבה דאז הוה מעשה אבל טרם שנכתב הוה רק מילי ובלא"ה כתב ג"כ הטי"ג שם דאם עשה שליח לכתוב גט וליתן דהנתינה דשלב"ל דעדיין לא נכתב וא"א לחול השליחות עד שיהא הגט כתוב דלא עדיף מדשלב"ל לר"מ עיי"ש במה"ב וע"כ הוכיח הרמב"ם קודם מק"ו דאין לכתוב וליתן גט כזה ממלא אם כתבו ונתנו בטל דאשלד"ע דבטל המעשה אף בשוגג כמ"ש בנו"ב שם סי' ע"ה אבל אם מסר גט כתוב לשליח דנעשה מיד כמשלח אף דנתיחד אח"כ ויש איסור למסור הגט לא נתבטל המעשה וע"כ כתב דוקא בלא נכתב עדיין אבל הנכתב כבר י"ל כהכ"מ ולקמן דפ"ו הבאתי ראיה ברירה לסברא זאת מן המל"מ פ"ג מהלכות גנבה דאם לא נעשה שליח בפירש על העברה רק עשה שליחותו בעברה אין המעשה בטל ובחידושי לא"ע סימן קמ"ח כתבתי שלא תקשה למה בצוה לכתוב ונשתטה ס"ל לרמב"ם דכשר מה"ת. ולכאורה יש לפקפק דבשלמא אי הוה הטעם משום גט ישן י"ל דאסור למסור גט כזה משום פגם הבן אבל אי הטעם שמא נתפייס וביטל כמ"ש רמב"ן והה"מ בפירש שני מה איסור יש למסור גט כזה איברא מלשון הרמב"ם לא יכתבו משמע דיש איסור לעשות כן להחזיקה בספק מגורשת וכבר דייק כן בשו"ת רש"ק הובא בשו"ת מהרי"ט ח"א סימן ק"ג מדברי רמב"ם פ"ו הכ"ט בעיר שכבשוה גייס והיה גט אחד מהם ביד שליח לא יתננו לאשתו ואם נתן הוה ספק מגורשת ודייקו מזה דיש איסור וכאן גרע דרב מנגיד מאן דמבטל גיטא דאפשר לבא למכשול שתסבור שלא בטל ותנשא וכמבואר בא"ע סימן קמ"א ובנוב"ת חא"ע סימן קי"ב וקליד דרפיא בידו אם יש איסור למסור גט פסול לאשה אבל ה"ד כשיודעת דהוא ספק גט וכאן דהחשש שביטל מ"מ לא חשוב יודעת דאפשר צוה לכתוב וליתן אח"כ ובהה"מ פ"ו מה"ג הכ"ו הקשה על פרש"י דרב מנגיד למבטל שליח בפניו דה"ל להלקות לשליח דהוא מכשילה ועוד כיון דהוה ספק אין מהדין להוציא פירות מלקוחות וכה"ג וע"י הגט תוציא שלא כדין ואסור לחתום על גט כזה וליתן כעל מוקדם. ובגוף דברי הרמב"ם למה כתב דאינו גט כיון דאינו מוכח מהק"ו רק לפסול מספיקא י"ל עפימ"ש הג"פ בסימן קכ"ז על מ"ש שו"ת הרא"ש באשה שנתגרשה בגט מוקדם דבטל כל הגט אף דמוקדם אינו רק פסול דרבנן כיון דהבעל צוה לסופר שיכתוב לו גט כשר לגרש את אשתו והשתא דכתב לו הסופר גט מוקדם דהוא פסול לא עשה שליחותו דמי אמר כתובו חספא והבו לה דמה"ט אמרינן בהתקבל ההוא דהוו קרי לה נפאתה אזיל סהדי וכתבו תפאתה דלא עשו עדים שליחותם דמי קאמר כתובו חספא והבו לה ונתבאר בסימן קכ"ב דאפילו נמצא בו פסול דרבנן חספא בעלמא הוא ולא עשו שליחותם עיי"ש ואף דהג"פ מיירי דהשליח עשה הפסול מ"מ י"ל ג"כ הך סברא אם נולד הפסול מצד אחר ואף מצד הבעל דא"מ מתחלה כשאמר לשליח לכתוב וליתן נתכוין על כשר לגמרי ומאחר שנתחדש אח"כ סבה דהגט יהא פסול או ספק תו אין להם ליתן גט כזה דלא נעשו שלוחים על גט כזה ועב"י בא"ע סימן קכ"ב ובקצו"ח סימן מ"ט סק"ג דגם בספק לבד כל שע"י הספק לא תנשא לכתחלה לא עשו עדים שלוחתם ומוכח לה מדברי הרמב"ם שכתב בין נמצא בטל בין נמצא פסול לא עשו עדים שלוחתם דלא עשאם שלוחים רק על גט כשר לגמרי שתוכל להנשא בו וכן בדין דכיון דכ"ז שאינה מגורשת בודאי שתוכל להנשא חייב במזונותיה ולהחזירה א"א בלא קדושין אחרים כמבואר בא"ע סימן ק"נ ואם מתה אינו יורשה כמבואר סימן צדי"ק נמצא קרח מכאן ומכאן ומ"ל אם השליח עשה הפסול או נעשה ע"י אחר תדע דהא בנולד פסול או ספק בגט ע"י טשטוש האותיות לא מחמת הסופר ג"כ מצי לכתוב גט אחר דעדיין לא עשה שליחותו אמנם בפ"ב מה"ג ה"ט משמע להיפך דאם השליח מסר גט שנולד בו ספק הוא ספק מגורשת ואמאי נימא דלא עשאו שליח רק על גט כשר בודאי שו"ר בטי"ג נתעורר בזה על הרמב"ם:

עוי"ל דק"ו של הרמב"ם דמה לאחר הגירושין חיישינין דבעל ק"ו קודם הגירושין דיש ספק שמא בעל וכיון שכן בשלמא לאחר גירושין יש לה חזקת פנויה לכן אינו רק ספק לחומרא אבל קודם גירושין יש חזקת א"א וע"כ ודאי אינו גט:

ובעיקר חששו של הרמב"ם אי חשש משום גט ישן או שמא נתפייס וביטל שנסתפק