ערך ש"י ש"ס קי

כיון דכבר הוא שליחו הוי כיד משלחו ממש דיכול לזכות לו אף במקום דחב לאחריני וכדאמרינן בב"מ שם שאני יד פועל דכיד בעה"ב הוא וכן אפטרופס יכול לתפוס משום דידו כיד בעלים אף דאינו רק שליח אלא משום דכבר הוא שליחם לכ"ד אך בד"א דס"ל לר"ל בירושלמי שם דאינן זוכת לו רק כשאמר שיזכו לו הד"א א"כ הוא עושה הד"א עכשיו לשליח ואין בכחו כיון דחב לאחריני א"כ את"ל ממל"ח לקח ה"נ לא קנו לו הד' אמות וזהו דמבע"ל ד"א מנהו שיזכו לו מציאה ופשיט מדאמר בעניי הכינותי דקשה ממ"נ אם שלו הכין עשיר היה וא"ל אין אדם מקדיש שאינו שלו ועכצ"ל דמן ההפקר זכה להקדש דממל"ח קנה ה"נ ד"א אף דצ"ל יזכו לי וזה גופא דאר"ל בפאה דאדם זוכה לחברו מציאה מדאמר ואני בעניי הבינותי ולפ"ז מה דאמר אח"כ דאינו זוכה במציאה לחברו הוא משמיה דנפשו ולעיל משמיה דאבא כהן. עוד נ"ל לבאר דברי הירושלמי איך מוכח דד"א זוכות מההוא קרא דלמא מיירי דזכה ע"י הגבהה או חצרו ונבין קודם לשון הר"ן הנ"ל וז"ל בככר של הפקר שהיתה עומדת תוך ד"א שקונות לו בכ"מ ומש"ה כי אמר ככר זו הקדש חייל ומקדיש זה לא זכה בו מעולם דאע"ג דאמר בפ"ק דב"מ דד"א של אדם קונות לו אפילו כי לא אמר אקנה הכא שאני משום דכיון דאמר ככר זה הקדש גלי דעתיה דבהקדש ניחא לו דליקני לדידיה לא ניחא ליה וגלויי דעתא כי האי מהני כדמוכח סוגיין דהתם ומצי למיעבד הכי דה"ל כממל"ח דק"ח ולא הוא ה"נ הקרש קני ואיהו מעולם לא קנה עכ"ל ודבריו צריכין ביאור דמאחר דמסיק דמצי למיעבד הכי דממל"ח ק"ח ולא הוא ה"נ קנה הקדש ומה הוצרך להאריך דמהני גלויי דעתו דד"א לא ליקני לו הא כיון דעכצ"ל מטעם ממל"ח דאל"ה לא נדע דיכול לזכות להקדש כלל ממלא אף לולא הך ראיה דמהני גלויי דעתו בד"א דלא ליקני לו מ"מ סגי מהך דממל"ח דק"ח ומפרט בד"א יש מפרשים הטעם דהוה כאומר א"א בתק"ח ומן ממל"ח מוכח דגם בקנין דאורייתא הני ונ"ל בתרי אנפי חדא עפימ"ש בחידושי פרק משילין בהך דר"ש ס"ל כרגלי הממלא אף דנתכוין לזכות לחברו ולא לו וממל"ח ק"ח ולא הוא אלא דהגבהה אינו קונה לו שלא בכונה אף כליו דהן משום חצרו דקונה שלא מדעתו ע"כ אף דלא נתכוין לזכות לעצמו קונה גם שלא בכונה כפרש"י שם וע"כ לא הונח לר"ן בראיה ממל"ח דק"ח ולא הוא דחצרו שאני ה"נ י"ל ד"א כחצרו לכן הוכרח להוכיח מד"א דמהני גלויי דעתו וי"ל בחצרו באמת ל"מ ג"ד דקנה מדאורייתא שנית י"ל עפימ"ש במח"א בס"א הלכות חצר דאם חצר משום שליחות לא מצי זכי חצרו של נפקד ללוקח דלא מצינו לומר שאם היו הפירות בידו של שליח הנפקד ואמר הנפקד תזכה לי שלוחי במה שיש בידו ללוקח שיזכה הלוקח הגע עצמך אם עשה הלוקח שליח כדי שיזכה לו מידו של מוכר והלך השליח ועשה שליח אחר כדי שיזכה ללוקח מי מהני דהוה מילי דלא ממסרי לשליח ומש"ה כתב הרמ"ה והביאו הטור בא"ע דשליח קבלה לא מצי למשוי שליח ואפילו למאי דפליג הטור משום דהשליח השני נעשה שליח של האשה השולחת והיא צוותה לעשות שליח אבל גבי חצר דל"ל דנעשה שליח של לוקח דאין החצר שלו ואין הנפקד יכול לומר שיזכה החצר ללוקח דא"א לחצר להיות אלא שליח של הנפקד בעליו ובכה"ג ודאי הוה מילי ומילי לא ולפ"ז ממסרי לשליח את"ד ולפ"ז אין ראיה ממנ"ח דק"ח לומר דקונה לחברו ע"י חצרו דמגביה נעשה בעצמו שליח לחברו דזכיה משים שליחות אבל חצרו הוי כשליח דשליח ומילי לא ממסרי משליח לשליח וה"נ ד"א וע"כ תירץ דשאני ד"א דאינם שלו בהחלט ואם גילה דעתו שלא יקנה לו אינם קונין לו ואין הד"א שלו רק שיקנה על ידן ומהני גלויי דעתו שלא יהיו הד"א שלו לכן י"ל שיזכו הד"א לחברו דנעשין הד"א של חברו ומצי למיעבד הכי דמגו דמצי זכי לנפשו זכי לאחריני הד"א גופייהו כיון דזכיה משום שליחות הוה כחברו צווהו לעשות לו שליח דמהני כמ"ש הטור ולפ"ז נדחה ראיית הקצו"ח בסימן רי"ש דהדיוט יכול לזכות ע"י חצרו להקדש מדברי ר"ן אלו דאדרבה מוכח דלא מהני רק בד"א ולפ"ז א"א לפרש הקרא בעניי הכינותי לד' ע"י חצרו ומה דלא מוקי לה ע"י הגבהה דבפרק הזהב פליגי ר"י ור"ל אי מעות אי משיכה קונה מה"ת וסוגיית הירושלמי דר"ל ס"ל מעות קונה והרמב"ן שבאס"ז שם כתב דלמ"ד מעות קונה ולא משיכה אין קנין מה"ת במציאה ומתנה רק ע"י חצרו דהגבהה נמי מטעם משיכה. ועיין בקה"י בתוס' דרבנן אות מ"ם משיכה הביא מלוח הטעות לוח"א דאם הוא יחפוץ קטן ונכנס כולו לתוך ידו קנה מן התורה מדין חצר עיי"ש ובקרא שהכין ככרים מאה אלף א"א שיכנסו כולם לתוך ידו ולפ"ז א"ש מה דמדייק הירושלמי אמר ר' יונה ר' הושעיה בעי מה אנן קיימין. אם בתוך ד"א עשיר הוא ואם חוץ לד"א יש אדם מקדיש דשא"ש קיימוה במקדיש ראשון ראשון דקשה א"כ מה קמ"ל רבותא דהקדיש בעיניו וגם אם הכונה שלא היה עשיר כשהקדיש הוא רחוק מהדעת שדהע"ה היה עני ומי שיש לו מאתיים זוז אינו עני ועכצ"ל בעניי שזה הכין לו היה שלו ואי הקדיש ראשון ראשון עדיין היה שלו ולפמ"ש הכונה שהקדיש מעט מעט שבא כולו לתוך ידו וקנה ההקדש ולא הוא ועיין ירושלמי ברפ"ח דשביעית דר"ל ס"ל מעות קונה מה"ת והנה לפי מה דיליף ר"ל מהמקרא דד"א זוכות צ"ל דזוכות מה"ת כמ"ש המפרש בשירי ק"ע ואף דל"ל א"א בתק"ח מ"מ הא ר"ל ס"ל שם דצ"ל יזכו לי הד"א הרי דס"ל דטכסיס קנין הד"א דוקא שיאמר יזכו לי אזי נעשין חצרו ונראה דמה"ט תירץ ר"ל בירושלמי הך דפאה דנפל עליה דמעבירין אותו משום שצ"ל וזכו לי הד"א ובבבלי בב"מ ד"י דחי זה ומשני משום דגלי דעתו דלא ניחא לו לקנות ע"י ד"א משום דבבלי ס"ל דד"א רק תק"ח והוי כאומר א"א בתק"ח. ע"ט ע"ב במשנה איזה גט ישן כל שנתיחד עמה רמב"ם פ"ט מה"ג הכ"ה כתב נתיחד עמה אחר שא"ל לכתוב ולחתום וליתן לה הרי אלו לא יכתבו וק"ו הדברים אם הגט שנתן לידה כשנתיחד עמה נפסל הגט שמא בעל ק"ו זה שלא נכתב ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתיחד עמה אינו גט ע"כ ותמהו הה"מ ולח"מ דנהי דיליף מק"ו לפסול או מספיקא מנ"ל דאינו גט כלל והכ"מ בפ"ג מה"ג הלכה ה' כתב וז"ל וכתב הטור היינו דוקא כשהגט ביד בעל ונתנו מידו לידה אבל אם שלחו לה ע"י שליח ונתיחד עמה אחר שנתנו לשליח ונתנו לה השליח לא תנשא בו ואם נשאת לא תצא עכ"ל הטור ואין נראה כן מדברי רבינו שלא חילק בדבר עכ"ל והמל"מ תמה עליו דלרמב"ם לגמרי בטל אם נתיחד אחר שאמר לכתוב והמדקדק בשרש הדברים יראה בעיניו ולבבו יבין דאין לחלק בין כשנכתב לאחר