ערך ש"י ש"ס קט

וצריך משתמר לדעתה דאז הוי כידה אבל בנתן לה עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו דבשעה שנותן השטר מתנה לידה מתגרשת ונעשה עבדה ושלוחה וגירושין בעשיה אחת שפיר מהני משום שליחות וא"צ שיהא ישן. תוס' ד"ה והא א"א לצמצם וא"ת ולישני כגון דלא ידעינן הי מנייהו קדים ולכן הוה ספק וי"ל דלשון מע"מ לא משמע הכי ולכן מוקי בשתי כתי עדים וא"ת ונוקי תרי בהדי תרי ואוקי אחזקת א"א וי"ל כיון דספקא דרבנן הוא המהר"ם שיף נתקשה לקשר הוא"ת שני למה שהקדימו ע"כ הגיה וחלק התוס' לשנים וגם צריך להבין מה כונתם במ"ש ולכך מוקי לה בשתי כתי עדים ונ"ל דקשיא להו דהמ"ל בכת אחת ומסופקין אי קרוב לה או לו וכן הקשו תוס' פד"א ובשו"ת מיימני להלכות אישות אבל לפי תירוצם דל"ש לשון מע"מ בספק דעלמא רק בשתי כתי עדים מיושב ג"ז דלא מוקי בכת אחת מסופקין אי קרוב לה והנה זולת תירוצם זה המ"ל דמוכרח לאוקים בשתי כתי עדים דאזי לא מוקמונין בחזקת א"א דתרי ותרי הוה ספקא דאורייתא דחזקה אינו כלום נגד עדים וכס"ד דש"ס פד"א אבל אחרי דנדו מתירן זה ע"כ דס"ל דאין חילוק בין ספק דעלמא או דכת אחת לשתי כתי עדים שפיר הקשו דגם בשתי כתי עדים נוקמוה בחזקת א"א ותרצו דמדרבנן הוה ספק ובאמת ל"ש בין כת אחת לשתי כתי עדים. בירושלמי ר"ל בשם אבא כהן ברדלא אדם זוכה במציאה בתוך ד"א מ"ט בעניי הכינותי לבית ד' ככרים מאה אלף אמר ר' יונה ר' אושעי' בעי מה אנן קיימין אם בתוך ד"א עשיר הוא ואם חוץ לד"א יש אדם מקדיש דשא"ש ע"כ והנה ראיית ר"ל אינו מובן והמפרש פירש כיון שלא בא לידו ממש רק תוך ד"א קארי לנפשו עני והוא דוחק גדול וכקושית ר"א דאם באו לתוך ד"א עשיר הוא ועלה בדעתי עפימ"ש הר"ן בנדרים דף ל"ד ע"ב אהא דראה ככר של הפקר ואמר הר"ז להקדש נטלה ואכלם מעל וכתב הר"ן דמיירי שהככר תוך ד"א ומש"ה כי אמר ככר זה הקדש חייל ומקדיש זה לא זכה בו מעולם דגלי אדעתיה דלא ניחא לו לקנות לעצמו והוי ממל"ח דק"ח ולא הוא עיי"ש ולפ"ז ה"נ כונת ר"ל מדאמר בעניי הכינותי דממ"נ אם זכה הוא קודם עשיר היה ואם לא איך הקדיש דשא"ש וע"כ בד"א ור"א צ"ל דס"ל ממל"ח לק"ח ותלי"ת ראיתי אח"כ דכיונתי האמת שבא לידי ירושלמי דפאה ואיתא שם פ"ד רשב"ל משום אבא כהן ברדלא אדם זוכה לחברו במציאה מ"ט והנה בעניי הכינותי לבית ד' זהב ככרים מאה אלף וכל הסוגיא כדהכא זולת מימרא דר"ל דכאן מוכיח דזוכה במציאה תוך ד"א והתם מוכיח מהאי קרא דזוכה לחברו ואם כדברי המפרש יהא הירושלמי סותר א"ע וגם לא מוכח כלל אבל לפמ"ש הכל חד. אמנם יל"ד מניין דמיירי בד"א דלמא הגביה לקנות להקדש עו"ק דבפאה שם על משנה שאחריה אר"ל גופא דאין אדם זוכה במציאה לחברו ואף דזה י"ל דלהלן משמיה דנפשיה וכאן בשם אבא כהן מ"מ הראשונה קשה לכן נ"ל דהר"ן הנ"ל כתב דד"א שלו זוכות להקדש משום דגלי דעתיה דלהקדש ניחא לו דליקני ולא הוא כמו דמוכח בפ"ק דב"מ ד"י והיינו במה דאמר שם כיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא לו דליקני ולא בד"א וכתב שם באס"ז ונו"י משום דקנין ד"א דרבנן הוי כאומר א"א בתק"ח ולפ"ז בקנין הגבהה בידו דהוה דאורייתא לא מהני גלוי דעתו וקונה בעצמו וכן ס"ל לרש"י ורשב"ם בשילהי פרק משילין דנ"ש ס"ל ממליח קנה בעצמו ולכן במילא מים לחברו מבור של הפקר הוא כרגלי הממלא אף דנתכוין להגביה לחברו קנה הוא ולא חברו ואף דלרשב"ם שבתוס' שם במים ל"ה חב לאחריני כלל דמים מצוים וה"נ ס"ל לר"ל דמה"ט א"א לומר דמיירי בהגבהה בידו או חצרו ואף דקרא דריש אינו רק תקנה מדברי קבלה ובלאה"נ כיון דמבואר בירושלמי כאן ובפאה שם דד"א אינן קונין לו רק כשאמר יזכו לי הד"א ממלא כשאמר יזכו להקדיש אין קונות לו משא"כ ידו וחצרו קונה לו בלא אמירה וע"כ גם כשאמר שיהא הקדש זכה קודם לעצמו כר"ש וע"כ שפיר אמר ר"ל אח"כ דאין אדם זוכה לחברו במציאה דשם מיירי בהגבהה ולא בד"א ואף דתוס' בפחז"ה דף כ"ד כתבו דידו וחצרו נמי אינו קונה לו כשאין מתכוין לקנות ויודע שהחפץ מונח בידו או חצרו י"ל שאני כשאינו מתכוין לקנות כלל משנתכוין לקנות עכ"פ לחברו והר"ן מדמה כשנתכוין לקנות לחברו להא דב"מ דנתכוין לקנות רק אינו רוצה לקנות בד"א רק בנפילה ועוד דתוס' פליגי במי ארש"י ורשב"ם בפרק משילין. ולפ"ז יש לומר פרפרת אחת במה דמתרץ ר' אבין קושית ר"א מהו בעניי שאין עשירות בפני מי שאמר והיה העולם ואם כפשוטו מה רבותא קאמר דהע"ה שהוא בעניו הכין וכי משכחת להכין בעשירות לפניו יתב"ש ועוד וכי לא נמצא כמה מקראות בתנ"ך דקורא עשור לבן אדם אבל י"ל דבאס"ז פ"ק דב"מ הובא דברי רשב"א ור"ן דטעם ר"ש דכרגלי הממלא משום דממל"ח דק"ח עשו כזוכה לעצמו וזוכה לחברו לאח"כ ולפ"ז י"ל דגם ר"א ס"ל דק"ח רק דעשו כזוכה לעצמו תחלה ושפיר מקשה אם באו לד"א שלו עשיר הוא ומה דעשו כזוכה לעצמו קודם דלולא כן א"א לזכות לחברו דחב לאחריני ור"ל ס"ל דלא אכפת לו בזה דחב לאחריני רק בידו וחצרו קונה לעצמו קודם דל"מ ג"ד בדאורייתא ואיתא בחו"מ סי' ק"ה דלוה יכול לעשות שליח לזכות לאחד מבע"ח אף דחב לאחריני וכתב שם קצו"ח הטעם דבשלו יכול לעשות שליח אף דחב לאחר עיי"ש והנה מבואר במדרש ורש"י ריש בראשית דלפיכך התחיל התורה מבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שלא יאמרו לסטים הם שלקחו מהם ארץ כנען ע"כ הגיד שהקב"ה ברא העולם ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ולפ"ז אם רוצה לזכות לגבוה ל"ש כלל דחב לאחריני דהוא אמר והיה העולם והכל שלו א"כ יכול לעשות שליח על שלי לחוב לאחריני וזכיה מטעם שליח ויכול כל אדם לזכות להקדש אף דחב לאחריני וא"כ בהקדש אצ"ל דעשו כזוכה לעצמו תחלה ואינו עשיר באמת ושפיר אמר בעניי הכינותי וזה שתירץ אין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. עוד יש לפרש דברי ר"ל משום אבא כהן ברדלא לפמ"ש בחידושי לפ"ק דב"מ ד"י במה דהקשה המפרשים למה חצר קונה מציאה הא ממל"ח ל"ק גם כשעשאו שליח כמו שהוכיחו תוס' ופוסקים וכתבתי שם דה"ט כמ"ש הרא"ש בפ"ק דגיטין דלאו כל כמיניה למשוי שליח לחוב לאחריני והיינו דלא חל השליחות דאין בכחו לעשות שליח לחוב לאחריני אך חצר דתורה עשאו שליח מכבר לכל דבר ממלא