ערך ש"י ש"ס קח

דמוכר קלתות ואינו מקפיד במה קנתה המקום ותרצו דא"צ קנין דהכלי לבד קונה כשיש לה רשות להניחם ובאמת דמקום חיקה קנוי לה משמע דצריך שיהא המקום קנוי לה ממש וכמ"ש נמי בטו"ג ולכן נ"ל דכל הנהו אמוראי ס"ל דצריך שהמקום קנוי ללוקח וקונה ע"י השתמשות שמניח בו הכלי כיון דאינו מקנה לו רק להשתמש מהני כמ"ש במח"א וקצו"ח סימן קפ"ט ומ"מ לפמ"ש הכא דמה שקנתה קנה בעלה לא מהני מה דמשאיל לה המקום עכצ"ל דמקום חיקה ומקום קלתה קנוי לה לגמרי אבל רב משרשיא ס"ל כסברת התוס' דא"צ להיות קנוי לה ממש ע"כ משני דבעלה מוכר קלתות ויש לה רשות להניח ובאמת רב משרשיא לא בא רק לומר דלא תפשוט הבעיא ולדידי' אין לחלק בין גט לשאר דבר:

עוי"ל קושית הנ"ל דנהי דנימא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה משים דאינו מקפיד על מקים הכלי קונה לו הכלי אף דאין הרשות של לוקח כמ"ש תוס' בב"ב דף פ"ב ע"ב בד"ה כגון אך תינח התם דא"צ לעמוד בתוכו דחצר דגברא משום שליחות אבל גט דחצרה משום ידה וצריך שתעמוד בתוכה ולא משכחת בכלי רק אם הכלי עומד ברשותה נחשב הכלי ורשותה לאחד ועומדת בתוכה דכלי שאין בו ארבעים סאה אינו חולק רשות לעצמו עמג"א סימן ר"מ סקי"ט אבל כשהכלי ברשות בעלה צריכה לעמוד בתוכו ומשני דמיירי בקשורה בה דאז הוא דומיא דידה וקונה לה בתורת יד וכמ"ש בק"ע על הירושלמי דמצריך להיות קשור ומוגבה מחמתה שתהא דומיא דידה ור"א דמוקי ג"כ בתלויה בה אף דס"ל לעיל דא"צ לעמוד בצדה מ"מ מוקי הכי כדי דלא תפשוט הבעיא והש"ס פריך בפשיטות לפי מה דקי"ל דחצרה משום ידה דוקא בעומדת בתוכה ופליגי אי קשורה אף שאינו תלויה הוה כידה כיון דאינה מוגבהת מכחה ורב משרשיא משני דבעלה מוכר קלתות ומכר לה קלת זו ובהנאה דקנתה ממנו משאיל לה מקומה כמ"ש אס"ז בב"ב שם לענין לוקח וה"נ משאיל לה המקום שעומדת עליו עם קלתה נמצא מקומה ומקום קלתה מושאל לה ועומדת בתוכה ור"י משני מקום חיקה קנוי לה ומקום קלתה קנוי לה ומקום חיקה הוא מקום שעומדת עם בגדיה ועומדת בצד קלתה דג"כ קנוי לה מקום קלתה והכל רשותה נמצא עומדת בתוך רשותה ומתורץ קושית התוס' דלמה צ"ל מקום חיקה קנוי לה אבל כשהיא תוך המטה הוי דומיא דידה רק תליא בספק אי כליו של לוקח ברשות מוכר קנה אם רשות מוכר מבטל רשות כלי של לוקח או אם אינו מקפיד על מקום הכלי לקנות ע"י. גמרא אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו הר"ז גט וכו' והלכתא בכפות וכתב הרא"ש משמע הכא דכפות וישן בעינין וקשה דבפ"ק דב"ק וב"מ ולעיל פ"ב דכ"א משמע דכפות לחוד סגי דלא מדכר ישן וגרסת הטור ברמב"ם ספ"ה מה"ג גבי נתן הגט ביד עבדה והוא ניעור ומשמרתו אפילו הוי כפות אינו גט נתנו ביד עבדה והוא ישן הר"ז גט פסול ואם היה כפות מגורשת כתב הגט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו כיון שזכתה בעבד זכתה בגט ונתגרשה אם היה כפות ואם אינו כפות ונעור קנתה העבד ואינה מגורשת עד שיגיע גט לידה והכס"מ הקשה לגרסת הטור למה בעבדו של בעל מתגרשת אם כפות לחוד לכן נטה לשבש הגרסא אך הקשה למה חזר לכתוב אם היה כפות על נתן ביד העבד והוא ישן דהא אפילו בנעור הכשיר ונ"ל גרסת הטור ורמב"ם הכריח דינו לחלק בין עבדו שנתן לה הבעל לעבדה מכבר מכח קושית הרא"ש והטעם דהנה ישן בעינין שיהא משתמר לדעתה דבנעור משתמר לדעת עצמו ואינו דומה לידה כדלעיל דף ע"ז ע"ב ובח"ר לעיל הקשה דהיכא דניחא לה זכות הוא לה ויועיל חצרה מתורת שליחות אף דאינה משתמרת לדעתה ואין עומדת בתוכה ונ"ל לפמ"ש הקצו"ח סימן ר"ב דאם חצרה משום ידה י"ל גיטה וחצרה בכ"א וכשחצרה משום שליחות צריך שיהא חצרה מקודם כמ"ש הש"ך שם ובחת"ס חא"ח סימן קי"ז כתב ג"כ כזה בטוב טעם דודאי נגד הסברא לומר דבאין כאחד רק מוכח ומיד עבד דגזה"כ דבכ"א ותינח כשהחצר משום יד אבל בשליחות ליכא למילף אוקמין אסברא חיצונה דלא בכ"א ודפח"ח ולפ"ז לפי תק"ח דמה שקנתה קנה בעלה וצ"ל בחצרה דבכ"א ע"כ ל"ל רק חצרה משום ידה אמנם כתבתי לעיל בר"פ השולח ובר"פ האומר דש"ק דהוה מילי אינו חל רק בעת שמקבל הגט וכיון דגלתה תורה ושלחה דאשה עושה שליח קבלה מוכח דשלוחה וגיטה באין כאחד דל"ל דמתגרשת אחר קבלתו דהוי כטלי גיטך מעג"ק ובאמת בלא"ה אין זה נגד הסברא כלל לומר דחצרה וגיטה בכ"א וכבר מצינו באג"ק דקונה הקרקע ואגבו המטלטלין ולמה יגרע תורת חצר לקנות החצר ועל ידו יקנה המונח בו אך בגט אשה דמה שקנתה קנה בעלה וצ"ל חצרה וגיטה בכ"א זה נגד הסברא דא"א להיות חצרה קודם שנתגרשה וא"א שתתגרש עד שיהא חצרה והל"ל להיפך כיון דלא נתן בחצרה הקנוי לה אינה מגורשת וממלא לא הוי חצרה וכבר חלקו האחרונים בין הא דגיטה וחצרה בכ"א למ"ש הש"ך בסימן ר"ב דצריך לקנות החצר קודם שיקנה המטלטלין וכתבו דגם מאן דלא ס"ל בגט וחצרה בכ"א יוכל לסבור בנידון הש"ך דבכ"ח ולפ"ז גם אי חצרה מתורת שליחות יכול להקנות לה חצר עם גט בב"א דברגע שקונה החצר ונעשה שלוחו קונה לו המונח בו אך בגיטה וחצרה דנגד הסברא הוא רק גזה"כ מיד עבד א"א מתורת שליחות וכ"ז בעבדה דמה שקנתה קנה בעלה עכצ"ל כפות וישן שיהא כידה אבל נתן לה עבדו דכתבו תוס' לעיל דף ע"ז בד"ה מה דבנתן לה מבעל מתנה אין הבעל אוכל פירות א"צ למילף מיד עבד מהני מתורת שליחות וא"צ להיות משתמר לדעתה והא דצריך שלא יהא חצר מהלך היינו כמ"ש רא"ש כאן ותוס' לעיל דכ"א דגם אי חצרה משום שליחות צריך שתהא דומה בזה לידה ולענין משתמר ל"צ להיות דומה לידה ובריטב"א פ"ק דב"מ ד"ט כתב דגם היכא דחצר משום שליחות צריך שלא יהא חצר מהלכת דשליח בעת שליחותו מהלך רק לדעת משלחו משא"כ בהמה ועבד מהלכין לדעת עצמן. עוי"ל לפמ"ש הב"מ בסימן קל"ט דאף דאמרה זרוק לחצרי אין חצרה משום שליחות כיון דמה שקנתה קנה בעלה וקודם שנתגרשה אין החצר שלה הוי כמינתה שליח קטן והגדיל דל"מ והנה כשאמרה אחר שבא הגט לחצרה שיזכה לה החצר לא מהני והרמ"ה בסימן קל"ט כשלא היתה סמוכה לחצר בשעת נתינת הגט לתוכו דהוי כטלי גיטך מעג"ק דצריך שיהא כידה בשעת נתינת הגט וא"כ לא משכחת שיהא החצר או העבד שלוחה מצד שמינתה אותו לשליח דל"ל בעת נתינת הגט אמרה שיהא שלוחה דקי"ל א"א לצמצם כדבסמוך ובכ"ד וקודם נתינה ואחריו לא מהני ועכצ"ל שיהא משום ידה