ערך ש"י ש"ס קז

מחזירין זל"ז ביובל דא"ב משום ספק בדאורייתא א"ב כמ"ש פנ"י שם א"כ לרבא חצר השואל א"א לקנות כיון דאינו רק ק"פ אינו כידו ע"כ פרש"י משום אגב אך משום שליחות מהני חצר השאול דגם שליח רק שאול לו לעשות שליחותו ה"נ אי שאול לו החצר לקנות ע"י אלא בגט דחוב הוא ל"ל משום שליחות אך אחר דנתגרשה באגב מדרבנן ותזקק לחליצה זכות לה הגט וכמ"ש בספרי ערך ש"י על חו"מ:

אמנם ישבתי פירשב"ם דנעל לחוד אינו קונה דהקשה הרא"ש עליו מכאן וכתבתי שם לבאר ג"כ פרש"י בפסחים דף ד' דמסירת מפתח קונה בשכירות דהיינו דודאי במכירה ומתנה צריך לעשות קנין בדבר המועל בגוף הקרקע כיון דקונה גוף הקרקע לבנות ולהרוס כן עשיית הקנין אבל בשאלה ושכירות להשתמש דאין לו קנין בגוף הקרקע רק לדור ולהכניס שם כליו כן קנינו בנעילה ופתיחה דזה תחלת תשמישו ומעין תשמישו לכנוס ולצאת ולהכניס שם כליו ודברי רש"י מוכרחי' עד"ז דגם במסירת מפתח דראוי לנעול ולפתוח קונה בשאלה ושכירות וע"כ דקדק רש"י שם דמסירת מפתח הוא קנין השכירות דודאי לא עדיף מסירת מפתח מנעל ופתח דעדיין לא הועיל בגוף הקרקע לכן פרש"י כאן דקנתה הגט באגב משום דנעילה אינו קונה בגוף הקרקע ונה"מ בסימן קצ"ב כתב אם אין לו קנין בגוף הקרקע לא הוי חצרו לקנות על ידו ואג"ק שקונה לשאלה קונה מטלטלין מדקונה באגב מקום ביהכ"נ כמבואר בסימן ר"ב ס"ז והרי מקום ביהכ"נ אין הגוף שלו דע"כ נקנה בישיבה כמ"ש בנה"מ שם דהוי רק שאול לישב עליו ושם כתבתי דלא נלע"ד סברת הנתיבות דכשרוצה לקנות ע"י החצר השאיל לו צריך לעשות קנין בגוף הקרקע דלע"ד דגם לקנות ע"י חצר השאול הוי ג"כ רק בכלל תשמיש והנאת פירותיו אלא במ"ש לעיל ארוח לו יותר דאם חצר משום שליחות כמו דשליח רק שאול לו לעשות שליחותו כן קונה ע"י חצר השאול לו אבל אם חצר משום יד צריך שיהא לו קנין בגוף הקרקע כידו דקנוי לו גופו וכמ"ש לעיל ראיה ברורה דידה ג"כ שאולה לבעלה במעשה ידיה ומ"מ חשובה ידה ולא ידו וקנתה הגט בידה וע"כ כאן בשבת דא"א לעשות קנין המועיל בגוף הקרקע כגון לתקן מנעול וכה"ג א"א לקנות בנעילה רק לשאלה ואינה ידה ע"כ פרש"י משום אגב וכבר כתבתי דבגט אף דניחא לה כיון דבעצם חוב הוא לה א"א משום שליחות רק אחר דמגורשת מדרבנן משום אגב ורק חולצות וזכות הוא לה ממילא מגורשת לגמרי משום חצר דהוא שלוחה וע"כ דוקא דוכתה דיתיב בה הגט ואין להקשות דהמזכה גט במקום יבם דהוה ספק אי זכות הוא לה וחולצת ולא מתיבמת כיון דחולצת ממילא זכות הוא לה דל"ל שמא רחמא לו ליבם וגם חליצה לא תצטרך דזה אינו דהחשש שמא רחמא ליבם והוא חוב לה ואין השליחות חל כלל רק אנחנו לא נדע וגם לולא השליח ל"ה חולצת וחב לה שלא בפניה אבל הכא גם אם אין החצר שלוחה כלל ע"כ ע"י אגב חולצת בודאי ולא מחסרון ידיעה ממילא הוי זכות לה להיות החצר שלוחה:

גמרא דמשתמר לדעתה הקשה בטי"ג לפמ"ש בח"ר דמיירי בניחא לה מדס"ד דחצר משום שליחות אמאי צריך משתמר לדעתה הא במתנה א"צ ונ"ל לפמ"ש מח"א בקנין חצר פ"ג דוקא במתנת חנם לא אכפת למקבל אם אינו משומר לדעתו ודי לו אם משומר לדעת הנותן וסומך דעתו עליו לפ"ז בגט דמפסדת שכו"ע הוא כמכר ולפ"ז א"ש שיטת הפוסקים דצריך בעבדה כפות וישן שיהא הגט משומר לדעתה ומשמע אף דמגרשה ברצונה ולפוסקים דבחצר צריך עומד בתוכו ממש א"כ בעבד לא משכחת וע"כ מיירי במגרשה מרצונה ומיושב נמי מ"ש המהרש"א לקמן דף ע"ט במשנה דהיתה עומדת על ראש הגג לתרץ קושית התוס' לר"א דל"צ עומדת בצדה למה קתני דעומדת על הגג ותירץ משום דתוס' כתבו לקמן דאם לא מנטר לדעתה צריכה לעמוד בצדה וכאן נמי דמיירי דמחיצות תחתונות עודפת על עליונת ולא מנטר לדעתה רק לדעת בעלה לכן צריך שתעמוד על הגג עיי"ש דקשה כיון דבמתנה א"צ עומד בצידו אף דאינו משתמר לדעת מקבל רק בגט משום דחוב הוא לה צריך כדאיתא בפ"ק דב"מ די"ב והיינו כשמגרשה בע"כ וא"כ כאן דהשאיל לה הגג כדמוקי בגמרא ודאי ניחא לה דאל"כ י"ל דאינה רוצה בגגו ובתו"ג כתב דלשון המשנה דלא קתני על גגה מוכח דמיירי דמשאיל לה ולמה צריך משתמר לדעתה ולפמ"ש ה"ט דהוה כמכר:

דף ע"ח ובמטה שלה מגורשת ש"מ כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ל"ל וכו' תוך קלתה מגורשת אמאי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא ר"י אמר מקום קלתה קנוי לה וכו' תנ"ה הקשה מהר"ם שיף דלעיל אמר ש"מ וכן פריך אמאי כליו של לוקח ובתוס' ד"ה כגון הקשו תפשוט אפכא מדמתרצו כל הנהו אמוראי ותרצו משום דמספ"ל דחו דלא לפשוט ועדיין קשה הא ת"כ דר"י דדוקא משום דקלתה קנוי לה ונפשוט מינה ומצאתי באס"ז בב"ב דף פ"ה ע"ב הקשה כן ובא"ע סימן קל"ט בדין דזרק למטה שלה מגורשת ואם אינו גבוה עשרה הוי ספק ובכלים שלה כשמקפיד על מקומו אינו גט בודאי ותמהו האחרונים הא תרוייהו תליא בבעיא דכליו של לוקח ברשות מוכר אי קני ונ"ל דהבאתי לעיל דעת רש"י ופוסקים דחצרה אינה כידה רק בעומדת בתוכה ממש ולפ"ז קשה דבכלי לא משכחת ובשלמא את"ל היכא דניחא לה ואמרה זרוק לי הגט חצרה וכליה משום שליחות א"ש אבל כבר לעיל כתבתי דרש"י לא ס"ל הכי והב"מ בסימן קל"ט החליט כן ומצאתי בטי"ג עמד ג"כ בזה וי"ל לפמ"ש הב"מ בטעם הדבר משום דמה שקנתה אשה קנה בעלה וצ"ל בכ"א א"כ כשאמרה זרוק לי גיטי ועשתה החצר לשליח עדיין אינו ראוי להיות שלוחה והוי כמינה שליח קטן והגדיל דפסול עיי"ש ובירושלמי פרק זה דלא עלתה על דעתו לזכות בקלתה א"כ מצי משוי לכלי שלה לשליח ומהני רצונה רק כיון דהן ברשות בעלה לא מהני והנה בבעיא שם אם כלים של לוקח ברשות מוכר קונה פרשו תוס' אי משאיל מוכר הרשות ללוקח וא"כ אף דמשאיל להאשה מה שקנתה קנה בעלה כדלעיל גבי תיחוד ותפתח דצ"ל משום בכ"א ותו ל"ל משום שליחות ע"כ פריך בפשיטות אמאי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא ומשני ר"י דמקום קלתה קנוי לה וכמו דקלתה שלה ואין לבעלה בה כלום כן מקנה לה רשות קלתה דבמתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ורק בהשאיל לה כתבו תוס' לעיל דבעל אוכל פירות ובמטה דיושבת בתוכה קונה לה מתורת יד וי"ל דמשאיל לה המקום כמוכר ללוקח ותליא בבעיא דכליו של לוקח ברשות מוכר ועדיין צ"ע דתירץ שבעלה מוכר קלתות מה הועיל לפ"ז ואולי י"ל דתוס' בב"ב שם הקשו דאף