ערך ש"י ש"ס קד

במיתה בין כתיבה לנתינה פסול וקמ"ל לפמ"ש תוס' לעיל די"ג בד"ה לא יתנו לאח"מ דאף שמינה המגרש השליח בחייו אינו כמותו אח"מ וה"א תינח התם שלא מסר הגט להשליח בחייו כפרש"י שם דהוי רק מילי ולא חל עדיין השליחות להיות כמותו אבל כשנכתב והוא ביד השליח דתו אינו מילי חל השליחות בחייו כאשר חלקתי לעיל ריש הפרק לענין נשתטה אחר כתיבה דכתבו התוס' דיתן השליח אבל נשתטה קודם שנכתב לא יכתבו ע"כ קמ"ל דגם בשעת נתינה צ"ל חי:

עוי"ל לפימ"ש לעיל דכ"ח לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ו הכ"ט באלו דנותנין עליהם חומרי חיים דכתב דאם מת קודם שהגיע הגט לידה אף דהיה ביד השליח דאינה מגורשת דקמ"ל לפמ"ש קצו"ח סימן פק"ה דלרמב"ם במסר גט לשליח ונשתטה הבעל דלא בטל השליחות דהל"ל ג"כ במת הבעל דלא בטל השליחות רק משים דפקעה רשותו ואינה אשתו וע"כ בשחרור למ"ד עבז"ל וא"צ רק שיגיע הגט לידו י"ל אף דמת האדון מועיל אם מטי לידו ע"י השליח אח"מ האדון וכתבתי דלפ"ז י"ל אף בגט אשה דחוב הוא לה דספקא הוא בס"פ האשה שלום במזכה גט לאשתו במקום יבם י"ל כיון דהגט ביד השליח זכה לה ובפרט די"ל ברגע הסמוך למיתה דודאי ימות תכף:

ומה דתני גט קודם למיתה הוה גט י"ל דקמ"ל אף דמת מיד אחר הנתינה והיה גוסס בשעת נתינה מ"מ מגורשת ובפר ע"י דע"ח ברש"י ותוס' ורא"ש פלוגתא בזה והרא"ש שם מחלק בין עשה שליח קודם שהיה גוסס ולפמ"ש לעיל ריש הפרק להסביר סברת הר"י דנשתטה אחר כתיבה קודם נתינה יכול השליח למסור הגט לידה משום דאחר שנכתב הגט חל השליחות ונעשה כמותו ה"נ קמ"ל דהוה גט אם הכתיבה קדם לגסיסה אף דניתן אחר הגסיסה דגוסס דאינו מגרש משום דאין דעתו צלולה עחמ"ק סימן קכ"א וקשה מכאן על המחמירין בגוסס אף דהגט כבר ביד השליח דלשון גט קודם למיתה משמע להדיא אף בסמוך למיתה:

ואם א"י מגורשת ואינה מגורשת הנה לא תני זה ברישא בא"ל באתי עד יב"ח וא"י אי מת תוך יב"ח דכאן הוא רבותא כיון דבמקום יבם ספק אי זכות הוא לה וי"ל עבז"ל או דרגע הסמוך למיתה דודאי ימות זוכה השליח בעבירה ומפרט לפמ"ש הלח"ם בפ"ט מה"ג ה"כ דבשעת מיתה ממש יכול הגט לחול א"כ מי שהגט בידו ה"א דזוכה בעבורה וכיון דספק אי זכות לה וגם ספק גט קודם למיתה הוי ס"ס ומפרט די"ל דהכא נגד חזקת זקוקה ליבם יש חזקת חי לדעת מהר"ם מינץ והנ"ב ביו"ד סימן של"ז וא"ל דהא לא חזרה שליחות אצל בעל כדלעיל ספ"ב דשאני הכא כמ"ש חת"ס חחו"מ סימן קצ"ט דבעבד דזכות הוא לו וא"צ להתמנות מן העבד לשליח יכול להעשות משליח הולכה שליח קבלה וה"ז באשה אם זכות הוא לה:

במשנה כתבו ותנו א"ל באתי הקשה הר"ן דהוי מעשה קודם לתנאי וזה נשנה בדיוק מדפליג ר"י ואמר בזה גט יל"פ ברישא ותירץ דנגד שליח א"צ דיני תנאים והאב"מ סל"ח הקשה דתנאי ב"ג היה עם יהושע וזקנים שהיו שלוחים ובזכרון שמואל הקשה כיון שמשה מת בטל השליחות ומתוך כך רצה לתרץ קושית האב"מ ותמהני אטו הארץ של משה הא אינו רק שלוחא דרחמנא וקי"ל מת שליח ראשון לא בטל שליח שני כדלעיל דכ"ט וגם ר"א דפליג שם יודה כאן כמו שאבאר בסמוך ובישוב הקושיא של האב"מ נ"ל דמהרי"ט בחידושי קדושין פרק האומר ביאר טעם הר"ן משום דאינו רק דיבור דיכול לבטל שליחותיה עיי"ש ולפ"ז י"ל אם שליח ראשון מינה שני ע"ת להפוסקים דאין שליח ראשון יכול לבטל השני צריך דיני תנאים ואף לדעת מהרמ"פ דשליח ראשון יכול לבטל שליח שני כתב נה"מ סי' רמ"ד דוקא שליח שניתן לגירושין דיכול לגרש בעצמו והוא מינה שליח במקומו יכול לבטלו אבל שליח של"נ לגירושין רק בעל מינה שליח לעשות שליח אחר לגרש מיד שמינה שליח אחר נסתלק וא"י לבטלו וא"כ כה"ג צריך דיני תנאים עם שליח שני ומרע"ה ע"ה שלוחא דרחמנא למנות יהושע וזקנים והוא לא היה יכול לכנוס לארץ להכחילם ע"כ צריך דיני תנאים וע"כ גם לר"א אע"ג דמת שליח ראשון לא נתבטל השליחות וכמ"ש לעיל דכ"ט דבשליח של"נ לגירושין מודה ר"א ובזה מתורץ כמי מה שהקשו על הרמב"ם דס"ל מעשה קודם לתנאי דוקא מעשה בפועל והא תנאי ב"ג היה המעשה רק דיבור ולפמ"ש ל"ק דמהרי"ט שם כתב דהיכא דלא עשה המעשה בפועלי יכול להתנות אחריו התנאי כמו בתנאי עם שליח ומשום דה"נ יכול לחזור מדיבורו כמו לבטל השליח עיי"ש וא"כ הכא אף דהיה רק דיבור מכיון שמינה את יהושע וזקנים להנחיל א"י תו לבטל שליחותם ונגמר דיבורו וחשיב מעשה ע"כ צריך היה להקדים התנאי. אמנם בעיקר קושית הר"ן י"ל עפימ"ש הרשב"א פרק איש מקדש דף נו"ן בשם הר"ם שאין דרך התנאים אלא במתנה על חברו כגון בני גו"ר אבל מוכר ע"ד מעשה של עצמו א"צ לדיני תנאים דאם תלה בד"א י"ל כיון שגמר ונתן על ספק קיום התנאי אינו רוצה בביטול המעשה שבו אבל תלה בד"ע לא גמר ונתן וסיים הרשב"א דלר"מ מ"מ צריך לכפול דל"ל מכלל לאו אתה שומע בשום מקום עיי"ש וה"נ תנאי דאם באתי א"צ דיני תנאי ובזה מתורץ סמפון דירושלמי הנ"ל וכנסתיך ליום פלן וכו' דכפל התנאי לחוש לדר"מ והקדים המעשה לתנאי כיון דתלה בד"ע אלא די"ל דל"ד לההוא דר"ם דהתם התנאי לטובת המוכר דאינו גומר למכור אלא ע"ת שבידו אבל דירושלמי הוא רוצה לקדש בכל אופן ומתנה לטובתה שלא תתעגן והוי כהתנתה האשה ותולה בדעתו וכ"נ מדתלה הר"ם שם הטעם באסמכתא דלא שייך אלא באם הוא אינו רוצה להקנות רק אדעתא דתנאי זה אך להרשב"א בלא"ה א"ש הסמפון כיון דמיירי בע"מ דכאומר מעכשיו דל"צ דיני תנאים לדעת הגאונים ורמב"ם וכפל צריך לר"מ כמ"ש הרשב"א ועפנ"י בפרק האומר די"ל גם הירושלמי ס"ל כהגאונים ועיין מלחמות פ"ב דביצה שם תמצא תירץ לקושית הר"ן. גמרא אי לאחר יב"ח בירושלמי אמשנה דזה גיטך אם מתי ר' יוסי אמר אסורה להנשא אני אומר נעשה לו נסים וחיה ופירש ק"ע שמא יעשה לו נס ויחי' ויבא והא דל"ח כן בכל הנשים דמשהעידו שמת בעליהן מותרות י"ל מדהתנה אם לא אבא עד יב"ח משמע דידוע לו שיבא ע"י נס ותירץ רחוק ולא ניתן להאמר כלל גם מה שהקשה מהעידו דמת בעליהן אינו מובן למה לא הקשו מכל אלמנות ואולי י"ל שאני מת ונקבר וכנראה ומהבכיי בא"ע סימן טו"ב דנסתפק בכגון ר"ז דנשחט והדר חי אם אשתו