ערך ש"י ש"ס קב

אינו כותב לשם כריתות גמור וגם השכ"מ גופא מניין שאינו מצפה לחיים וכ"ש כשבשעת נתינה מתנה א"ל מתי ומ"מ ל"ל דבשעת כתיבה היה דברים שבלב דלא ידענא אם יתנה דהא לזה יש אומדנא דעד"ז מצוה לכתוב ועתה בשעת נתינה חזינן דמצפה לחיים:

דף ע"ד ע"ב גמרא ואמר רבא מתקנתו של הלל הרא"ש הקשה הא דלא חש רבא לקושיא של ר"פ דלמא כי איצטריך להלל לתקוני שלא בפניו דרבא ס"ל דאם איתא דבע"כ הוה נתינה בפניו ה"ה שלא בפניו אפשר שיזכה לו ע"י אחר והרשב"א הקשה דהא אשה מתגרשת בפניה בע"כ ואין מזכין לה ע"י אחר דחוב הוא לה ונ"ל לפמ"ש בנוב"ת חא"ע שאלה ק"י וז"ל מה שרצה מעלתו לדמות שליח לגרש אשה לתופס לבע"ח במקום שאינו חב לאחרים ל"ד כלל דבבע"ח אין שום חוב לשום אדם כי מה שתפסו בע"כ של לוה לא אחשב חיב שהרי הלוה חייב עפ"י התורה לשלם ואם אינו רוצה רשע הוא ויצרו אנסו וזה תופס בע"כ וכופהו לעשות מצוה ודומה למ"ש הרמב"ם גבי קרבן דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני אבל אשה אינה מחויבת לקבל גיטה ואם יכולה להשמט שלא תתגרש לא ידעתי עליה בזה שום איסור עכ"ל וא"כ ה"נ שאני בתי ע"ח דמחויב במצות התורה וא"ל היה נטמן היו הב"ד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כמ"ש בח"ר לכן ס"ל לרבא אם איתא דנתינה בע"כ בפניו הוה נתינה גם שלא בפניו מזכין לו:

דף ע"ה תוס' ד"ה כלל ארשב"ג כל עיכובא שאינו המינה הר"ז גט הקשה הר"א א"כ מה קאמר רבא לעיל דנתינה בע"כ ל"ה נתינה ול"ה גט והא העיכוב אינה ממנה ונ"ל דבשלמא בהנקה ושימוש י"ל אולי ידע שלא יצטרך לא היה מתנה כלל אבל לענין נתינה בע"כ ל"ל אילו ידע שלא ירצה לקבל לא היה מתנה דאדרבה לא היה מגרש ע"ת זה כלל ולכאורה אפשר להעמיד זה בכונת תירץ התוס' אלא לא א"ש לתרץ קושיתם ממחולון לך:

דף ע"ו תוס' ד"ה בשלמא בסה"ד אלא לר"א ומהרש"א הקשה דנימא לפי האמת בדס"ד שכתבו תוס' לעיל ד"ה כאן כיון שהיקל עליה כ"כ שלא הצריכה רק יום אחד עיי"ש ונ"ל דבשלמא פירש יום אחד חזינן להדיא דהיקל י"ל אומדנא כיון שהיקל כ"כ אינו מקפיד ג"כ בקיום התנאי כלל כי מת אבל לא פירש י"ל כונתו כל הצורך רק ר"א סובר כיון דיש לפרש נמי יום אחד אין לנו לפרש התנאי יותר לבטל המעשה וכמ"ש בשו"ת הרא"ש כל"ה ס"ה דמה"ט צריך דומיא דתנאי ב"ג וב"ר דכולו חידוש הוא דתנאי מבטל המעשה דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל לבטל התנאי לגמרי כשמת ולא הניק כלל מחמת אומדנא כיון שהיקל כ"כ אין לנו דהא י"ל כונתו כל הצורך וא"א לבטל התנאי המפורש זולת בדבר ברור וכן נ"ל בהא דאמרינן לעיל דף ע"ד ע"ב דלפיכך לא תתן דמי איצטלא משום דלצעורה מיכוין ופרש"י דלחומרא אמרינן מספיקא כן וא"כ קשה דתהא ספק מגורשת אלא דה"ט כיון די"ל לצעורה ליכא אומדנא המוכח לבטל תנאי שפירש בפיו גוף אצטלא ולומר דסגי בדמים ולו יהא דל"ה כונתו לצעירה מ"מ כיון דהוה ספק הוה דברים שבלב ואינו מבטל דברי פיו וב"ח סימן קמ"ג סי"ד כתב דמפרש"י משמע דהו ספק גט ולא משמע הכי מכל הפוסקים ולפמ"ש נימוקים עמם:

בירושלמי ר"ל ס"ל אפילו לא הניקתו רק שעה אחת די ואם מת אפילו לא הניקתו כלל ופריך ממתניתין דלת"ק שני שנים ולר"י חזי חדש ומשני בשכר מניקה שנו ועיי"ש בק"ע וברשב"א כאן מה שפרשו ובאמת קשה להבין מ"ש שכר הנקה דצריך שני שנים ונ"ל לפרש דר"ל ס"ל כרב אשי דדי בשעה אחת דבתנאי לעולם נקטינן להקל מה דיש לומר בכונתו כיון דתנאי חידוש הוא אין לנו בו רק מה דמוכרח בתנאי לגרע המעשה דאף לו יהא דאין כונתו כן מ"מ כיון דאפשר להכניס כן בכונתו לא אלים דבורו לעקור המעשה כמו דצריך ת"כ אף דמכלל הן משמע לאו וכן כל דיני תנאי ה"נ אין התנאי מועיל רק המוכרח בכונתו וע"כ כיון די"ל כונתו לצעורה שעה אחת אמרינן כן וכן במת הבן כיון די"ל כונתו להרוחה מחמת צורך להניקו וכשמת א"צ ג"כ אין התנאי מבטל המעשה כשמת הבן וגם סגי בשכר הנקה כיון די"ל כונתו להרוחה ולא לצעורה ומה אכפת דוקא בדידה אמנם א"כ צריכה לשלם שכר שני שנים כיון דתלינן דמיכוין להרוחה א"כ כונתו כל צורכו דל"ל כונתו לצעורה דא"כ דוקא שתניקו בעצמו כמו באצטלא וזה דמשני בשכר הנקה שני היינו דהבעל התנה שתניקהו רק האשה פוטרת עצמה בשכר ע"כ לא די ביום אחד ואף דרבנן ס"ל באצטלא לא סגי בדמים כבר חילקו תוס' ורשב"א גם לרשב"ג דאמר כל עכבה שאינו ממנה הר"ז גט לענין הנקה ובאצטלית נתינה בע"כ ל"מ דרשב"א מחלק דבדבר שבידו י"ל יותר כונתו ודאי לצעורה ועיין תו"ג ותוס' ד"ה מתניתין חילקו ג"כ לרבנן כיון דלעולם צריך לאיצטלא י"ל יותר דלצעורה מיכוין בגוף דאיצטלית ה"נ יש לחלק לענין שכר הנקה דמהני לרבנן הכא יותר מדמי איצטלא ובלא"ה יש להירושלמי שיטה אחרת בהך דאצטלא עיי"ש ובק"ע ור' בא שם ס"ל להיפך דלעולם אזלינן לחומרא ובחייו צריכה להניקו שתי שנים דלמא להרווחה מיכוין כל הצורך ואם מת אינו גט רק אם הניקה שעה אחת דדלמא לצעורה מיכוין ועי"ש:

עוד בירושלמי שם סדר סמפון א"ל אתינא ליום פלן אין לי עלך כלום אירעו אונס ר"י אמר אונס כמאן דלא עבד ור"ל אמר כמאן דעבד ר"י לא ס"ל כרשב"ג ומהרלב"ח סימן ק"כ הקשה דאמאי לא אמר דר"י ס"ל כרבנן וקצו"ח סימן כ"א הקשה דלש"ס דידן כאן דמשמע דטעמא דרשב"ג משום הרווחה א"כ ר"ל כמאן ונ"ל די"ל ודאי אונס לא סליק אדעתיה ואינו מכניס עצמו בחיוב ע"י אונס וכמו בגט א"ל באתי ונאנס אלא בקידושין דתליא בדעת האשה ג"כ הוא אינה מסכמת רק כשיקוים התנאי ולא מתרצית באונס דבעל כמ"ש הר"ן בקידושין בפרק האומר ובש"ך חו"מ סימן כ"א אך י"ל דוקא כשהאשה מתנה כונתה בכל אופן אפילו אם יאנס אבל אם הבעל מתנה לחובתו ודאי אין כונתו על אונס דידיה ונהי דמה שמתנה בעל מהני דהאשה עד"ז מקבלת הקדושין מ"מ כיון דלא התנתה היא רק סמכה אתנאי של הבעל נתרצית אכונת תנאי רק א"ל יארע לו אונס דסתמא כל אחד כונתו בתנאי בלישנא דמהני לו וכן מחלק שמואל בפרק המקבל דף ק"ד בין אמר ליה מחכיר לחוכר ובין א"ל חוכר למחכיר והוא ג"כ ברמ"א חו"מ ס"ס שכ"א וע"כ ס"ל לר"ל דלח נתבטלו הקדושין ע"י אונס אף דסברא פשיטה דאונס רחמנא פטריה אמרינן ולא רחמנא חייביה