עיני הכהן רצג

מדרבנן והמ"ז הוכיח מדברי קצת מהראשונים דס' דאורייתא הוא

י"ד קטע ראש אחד מהן נח רוגזיה ולא חיישי' אפי' הוא שותק והן מקרקרין גמ' ופ' ש"ע שם וכהש"ך ה"ה הרג וכ' בש"ע דוקא הרגו אבל בצע אחד מהן חוששין וכהש"ך ה"ה דרס ובכה"ג חוששין אפילו הוא והם שותקין וכ"כ אחרונים

ט"ו כתב הצ"צ סי' ק"ה דאם קטועת הראש אפי' למחרת שרי אבל אם נמצאת הרוגה למחרת לא דחיישי' שמא מתה אח"כ ולא נח רוגזיה דבעי' שיראה הזאב בעיניו שמתה הביאוהו הפר"ח והסכים עמו אבל בתשו' חב"י סי' נ"ה הביאו הע"הש כתב אפילו לא מתה תחת ידו ולא ראה שמתה כל שהיא מכת מות ודאי דנח רוגזיה ע"ש

ט"ז כתב מור"ם בהגה שם ואפילו הרג מהן דוקא ץ שלא ראינו שדרס עוד אחרים אבל אם דרס אחרים הרי ראינו שלא נח רוגזיה וכל מה שבדיר אסור וכהש"ך דאפילו לא ידעי' שדרסן אחר שהרג א' מהן כולם אסורים וכ"כ הפר"ח

י"ז הא דנח רוגזיה כשהרג דוקא שהרג א' אבל הרג שנים הרי חזי' דלא נח רוגזיה ומעשה בדורס שהכניס ידו לכלוב והרג ב' וכו' ואסרו מה"ט א"וה כלל נ"ז וכן הסכימו הב"ח והת"ח והש"ך אבל דעת הט"ז דאפילו הרג ב' שרי דתלי' דנח רוגזיה בהריגת הב' וכתב דלא כתב הא"וה אלא בלול וכו' ולא ראה דברי הא"וה במקומן והפר"ח הסכים לדברי הט"ז ואם היו ב' זאבים ונמצאו ב' כבשים הרוגים לכ"ע שרי דתלי' כל א'