עיני הכהן רסו

שבר על שבר יש להקל מהר"ץ בתשו' הביאו המח"ב

ט' אם נפל קצת מהעצם אם יש בע"וב לחפות השבר אף אם לא נפל העצם כשרה אבל אם אין בו כדי לחפותו אלו לא נפל אע"פ שיש בו כדי לחפותו עתה טריפה ש"ע דין ה'

י' אם נשבר העצם במקום שאינו נטרף אם נחתך אם אין ע"וב חופין את רובו הבהמה מותרת והאבר אסור מדרבנן ע"כ ולפ"ז בס' הולכין להקל וגם מותר להאכילו לגוי כ"כ הרשב"א והר"ן אבל הסמ"ק כ' דאסור להושיטו לגוי ועש"ך והפר"ח הסכים דשרי להושיטו לב"נ וכ"ז להסו' דמצות פרישה מדרבנן אבל הר"מ סובר דהאבר אסור מדאורייתא והפר"ח בסי' ס"ב כתב כדעת הרמב"ם ע"ש וכ' בש"ע וצריך לחתוך גם מעט מהמותר כשחותך האבר האסור וכהש"ך ר"ל מקום שהוא מחובר עתה משום דא"א לצמצם אבל א"צ לחתוך למעלה ממקום השבירה במקום שהעצם והבשר נפרד וכ"כ הפר"ח ע"ש וכ' בהגה וצריך לחתכו קודם שימלחנו עם הבהמה והעוף ואם לא חתכו עד לאחר המליחה או הבישול כהב"ח דצריך לבטלו בס' אבל אין אומרים חנע"נ במליחה בכה"ג וכ"ז בודאי יצא לחוץ אבל בס' אם יצא לחוץ יש להק"ל והט"ז כתב דאף בודאי יצא לחוץ יש להקל במליחה ובמקום הפ"מ או לכבוד שבת יש להקל אפילו בבישול והש"ך כתב דאף בתבשיל ל"א חנע"נ לענין איסור דבוק אבל אם נאסר התבשיל ונפל מהתבשיל למ"א חנ"נ ואסור ודוקא באיסור דבוק הוא דמקלי' ע"ש טעמו והפר"ח החמיר בודאי יצא לחוץ אף בהפ"מ דלא כהט"ז אבל בס' יצא לחוץ לכ"ע שרי אף בלא נקשר דלא כמ"ב