עיני הכהן רמח

הפר"ח סק"ח יש לסמוך ע"ז במקום הפ"מ והסכימו עמו קצת מהאחרונים אבל המח"ב אות ל' כתב דיש להחמיר אף בהפ"מ כיון דרוב גדולי הפו' סברי דשמוטת הגף הוא פרק הג' המחובר לגוף ע"ש ואם נשמטו העצם המחובר לגוף ונוגע ראשו בריאה יש לאסור אך אם נשבר שרי הכנ"הג והסכים ע"ז המח"ב אות ל"ב ע"ש

י"ז נשמט הגף ולא נפסקו ולא איעכול ניביה כ' הכרתי סק"ט דלדעת הצורך יש להקל וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו אבל המח"ב אות ל"ג ואות ג' מסיק להחמיר אף בהפ"מ דבשמוטת הגף לא איכפת לן בניבי כדעת רוב הפוס' ע"ש

י"ח עוקץ הנ"ל גבי שבורה בעי' שיהא העוקץ חד הרא"ש בתשו' כלל כ' ומשמע שם דצריך שיהא העוקץ נכנס בין הצלעות אך מדברי מרן בב"י ובש"ע אין נראה כן ועיין בשיורי ברכה

י"ט נמצא הגף שבור ואינו יודע אם קודם שחיטה נשבר או אח"כ כתב מהרי"קו דטריפה ופ' מרן בש"ע דין ד' וכ' האחרונים דאיירי ביש בו עוקץ דבאין בו עוקץ כתב מרן בדין ב' דאפילו ידעי' דקודם שחי' נשבר כשר ודעת מור"ם בהגה דבנשמט טריפה אם ס' קודם שחי' נשמט או אח"כ אבל בנשבר שרי בכה"ג דס"ס גמור הוא והיינו באין בו עוקץ אבל ביש בו עוקץ דינו כנשמט וכ"ז באין הפ"מ אבל בהפ"מ כשרה בין בנשמט בין בנשבר ויש בו עוקץ כן מסקנת האחרונים אבל המח"ב אות מ"א דעתו להחמיר בנשמט וכן הסכים הרב בית יהודה ח"ב סי' ע"ח ואם הושחר פי המכה או נצרר הדם אסור אף בנשבר ואין בו עוקץ דנראה דנעשה