עיני הכהן רד

רגלים לדבר לאו הפה שאסר הוא וכ"ה המח"ב ע"ש וע"ל אות ט' וכתב מהר"ם לובלין שם דדוקא שבא הישראל בעוד שהעכ"ום מתעסק בהוצאת הכרס ומצא המחט בידו אבל אם כבר יצאת הכרס מידו בא לישראל ובידו מחט לא הוי רגלים לדבר וכ' בהגהת נק"הכ דגבי קטן אף בכה"ג הוי רגלים לדבר ובזה חלוק עכ"ום מקטן ע"ש ובעכ"ום היכא דכבר יצאת מתחת ידו כתב מהר"ם שם אין בידי לאסור אלא אם שתק היהודי משום דשתיקה כהודאה דמיא ע"ש והשיג בנק"הכ דאפילו בגזלן קי"ל דאפילו בשותק אינו נאמן כדאיתא בגמ' וכמ"ש בש"ך בסי' קכ"ז סק"י ומכח זה כתב דמהר"ם לאו בעכ"ום קאמר אלא אדעלמא קאי הן אמת שכ"כ הרשב"א בתשו' הנ"ל דכיון דקטן הוא שמעיד לא אמרינן שתיקה כהודאה משום דאמרי' מאי דשתק משום דלא חש לדבריו ע"ש אך הש"ך בסי' קכ"ז סקל"א דייק מתשו' הריב"ש דבקטן היכא דשתק אמרי' שתיקה כהודאה ע"ש ולפ"ד צריך לחלק בין גזלן לקטן ומעתה דברי מהר"ם כפשטן דאעכ"ום קאי וחש לה לס' הריב"ש ומדמה עכ"ום לקטן

ה' ישראל שמכר לגוי כרס ובא הגוי אח"כ ואמר שמצא מחט מהמדובר לעיל נר' דיש להתיר ועיין להע"הש אות יו"ד

ו' כתב הט"ז היכא דהגוי מהימן ליה יש לאסור והביא ראיה מדברי הרשב"א סי' קי"ח גבי אותו וא"ב וסיים הט"ז דה"ד במסל"ת ותמהני דהרי הרשב"א כתב שם בהדיא דאי מהימן ליה אפילו מתכוין להעיד אסור וכ"כ הש"ך סי' י"ו סקכ"ד ע"ש

ז' אם אמר העכ"ום שהמחט תחוב בתוך הקמטים