אמונת שמואל צ

דבר מפיו ואף שכתוב כך בפנקסו והלא בנדר קא קפיד קרא ככל היוצא מפיו וכ"כ תשובת גלנטי סימן י"ג וז"ל ואפילו נדר לא חייל כיון שלא הוציא הנדר מפיו אך כתוב בכתב כו' והכתב אינו נקרא נדר כי אם בביטוי שפתים כמו שכתב הרמב"ם בהלכות נדרים מי שנשבע או נדר שלא ידבר עם חבירו מותר לכתוב לו בכתב הענין שירצה להשמיעו וכזה הורו הגאונים אמנם מהרי"ק שורש ק"ס ע' הסכים לח"ת דבמחשבה חייב מהרמא"י סי' רנ"ח. וכמ"ש אם נדמיהו למ"ב ממש כאשר באמת לא נודע אם ש"מ היה בזמן הכתיבה דצריך קנין כנ"ל. איברא נראה לקיים המתנה בלא קנין כיון דכתב בה זמן וכתוב בה היום יום וכו' א"כ ה"ה ממש מ"ב שהיא כמש"מ ואף בלא קנין קנה הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה דכבר פסק בפ' י"נ דהלכ' כר' יוסי והסכימו בזה רוב הפוסקים והטור סי' רנ"ח ומהרא"ן ששון סימן קנ"א אמנם הב"י הביא בשם הרשב"א ומהרי"ק שורש צ"ד צוואה שלא נכתב בה זמן רק לזכרון בעלמא לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח. ובכלל ה"ג לא רציתי להאריך בתנאי שהתנה אם יש ביכולתי כיון דהמעשה קודם לתנאי דתנאי בטל ומעשה קיים אפילו במעכשיו כדעת החולקים ולזה הסכים הרא"ש ואם כן אף כאן שהנדר היה קודם לתנאי אם יש כיכולתו ואם כן המעשה קיים אף שנראה מדברי מהרמא"י בי"ד סי' ר"ך דלא בעינן תנאי כפול בנדרי' דלא גרע דבורו מכוונת הנודר אמנם לכאורה לא משמע מדברי מהרי"ל בתשו' סי' ק"ך דמשמע התם אי לא הוה תנאי כפול התנאי בטל עוד א' צריך אני למודעי שא' מן היורשים כתב בכל מזכיר נשמות יזכור אלקים וכו' בעבור שנדר לא"י כך וכך אם כן נראה שקיבל עליו לקיים צוואת אביו

ס' עוד נשאלתי בצוואה שז"ל בראשון דער חתונה האט גיהאט דעד באקומט כסף ביז דיא אנדרי אויך חתונה גיהאט האבין יעקב בני האט גיקאסט הוצאות שמונים ר"ט דא האט בני הירש הבחור אויך נאך צו פאדערין הוצאתו וגם בניו הקטני' יוסף ואיצק זאלן איטליכר פון דען קלייני יו"ד ר"ט מער האבין בתי רחל זול שני מאות ר"ט האבין אונ' עשרה ר"ט בעד חגורה וטבעתים ומלבושים בני יעקב הבחור זאל האבין סך פלוני פר זיין בכורה ובני פלוני חפץ זה אשתי סך פלוני ווייטר וואס ביותר איזט זאלין זיא מחלק זיין כפי סדר עולם. ועתה האפוטרופס שואל וטוען לזכות היתומה רחל שתקח ר' ר"ט כנ"ל ועוד חלק כחצי) כח"ז מהנשאר מאחר שמשמעות ל' הצוואה כך כנ"ל ווייטר וואס ביותר איז זאלין זייא מחלק זיין כפי סדר עולם וידוע דסדר עולם הוא כן שהבת יורשת ס"ז. ואני בעניי הכינותי לשאול דלמא לא תקח הבת ר' ר"ט הנ"ל מלבד עישור נכסים כמו שנראה לאמוד דעת האב וכמו שהביא הב"י סימן ר"ן ע"ש הרשב"א על ראובן שצוה בשעת פטירתו שתטול בתו מנכסיו כך וכן ולא צוה שתטול מחמת נשואיה אם תטול אותו סך מוסיף על עישור נכסים והשיב שדעתו נוטה לומר שאף על פי שפסקו הפוסקים כר' יוחנן דאמר בפ' מ"ש גבי מ"ש וכו' נוטלת המתנה מלבד עישור נכסים ואפשר לומר דבנ"ד אומדן דעת של האב דלצורך נשואי' נתן לה כיון שמדקדק באמרו עשרה ר"ט פר חגורה וטבעתי' ומלבושים ועוד אנו בקיאין בדעת האב בותרנותו אחר שהיה רוצה להשוות המדות שלא לשנות בן בין הבנים ומכ"ש למה יעבור נחלתו מברא לברתא ליתן לה מתנה גדול' כל כך וכנראה משאר בנותיו הנשואי' שלא נתן להם לנדן יותר משיעור זה אמנם דא"כ גם בשאלה קמיית' נמי י"ל שתטול על כל פנים בהח"ז מאחר שגם הנשואי' יש להם שטר בכת"י ומסדר עולם אין ראיה לזכות היתומה הנ"ל דבאמת נתפשט המנהג שלא יורשת שום ח"ז כי אם בשטר ואף אם יש מנהג אין לילך אחר המנהג שהוא נגד דין תורה כמ"ש מהרמא"י בהג"ה ש"ע סימן רפ"א בשם מהרי"ק לענין המנהג שאין הבכור נוטל פי שנים עוד כתב מהרמא"י סי' רמ"ז ע"ש המרדכי פרק מי שמת מי שהיה לו בנים מאשה א' ונשא אשה אחרת והתנה עם בניו הראשונים שבני' מן השנייה יטלו חלקו בירושה כמו הם ולא היה לו מן השניה רק בנות אין לבת במקום הבנים כלום ופי' הסמ"ע ואף על גב דודאי דעתו היה שגם בנותיו יטלו חלק דאל"כ למה ליה להתנות פשיטא דבניו האחרונים יטלו חלק כראשונים כו' מ"מ אין לעקור די' דאורייתא וכו' מכ"ש כאן שיש להם משמעות על שאר בניו ולא על הבנות שאין לעקור נחלה דאוריתא הנלע"ד כתבתי ואם שגיתי אתי תלין וכו' כ"ד קטן שבתלמידו בנימן וואלף בן לא"א כהר"ר אלכסנדר

תשובה בדיק לן מכ"ת ז"ל בקמייתא בא' שנדר לא"י ל' ר"ט מיד לאחר מיתתו וכו' ולשון זה נמצא כתוב בפנקסו והיורשים אינם רוצים לקיימ' וכפי שראיתי שפשוט למכ"ת דמה שכתוב בפנקסו שדבר זה הוא קדוש להקדש ומוציאי' מיד היורשים אלא שנסתפק כ"ת במה שכתוב שינתן לאחר מיתה ואינו כאן שיקיים בידו ופשיט ממ"ש המרדכי בשם מהר"ם פ' מי שמת והובא בהגהות מוהר"ם בח"מ סימן רי"ב סעי' ז' איברא מאי דפשיטא למכ"ת כן נמצא בש"ת מהרי"ק שורש קס"א והוכיח שם קצת בראיות והביא הב"י והש"ע בטא"ח סימן קנ"ג סעיף י"ט ע"ש בל' יש מי שאומר הגם שיש לדון על אותו ראיה מ"מ לא דייקי' מאחר שכבר הורה כן רב מפורסם וראיתי בש"ת מהר"מ