אמונת שמואל פט

כמ"ש ואינו עני' לנ"ד לכאורה הוא סייעתא לנ"ד שאפי' תו' קס"ד שתגבה מנכסי הבעל וכ"ש שתגבה המעות גופא מאביה וק"ל אהרן שמואל מווילנא

שאלה נ"ט במאי דאתי קמן וסידר צוואתו בכתב זמן מה קודם מיתתו וכתוב בפנקסו בכתב ידו וז"ל היום יום פלו' הב איך ח"מ מנדר גוועזן בארץ הקדושה שלושי' ר"ט מיד לאחר מיתתי דהיינו אם יש ביכולתי ואם לאו תהא כחרס הנשבר וכל זה נעשה ברצון הטוב וחתו' פלוני ב"פ והיורשים מפקפקים ומערערים בנדר זה ולא רצו לקיימו אם לא ששורת הדין נותן שמחויבי' לקיים נדר אביהם ושאלו את פי קטן כמוני היום והנני אדון לפני רבותי בקרקע. וראיתי לחלק הנדון לאיזה כללים וכל כלל יתחלק לאיזה פרטים ואחרי אשר יתלבנו הפרטים ההמה יתבאר שאילתנו הכלל הא' אי מקרי זה נדר כמו שאמר הב איך ח"מ מנדר גוועזין. הכלל ה"ב אי מקרי זה מ"ב או מש"מ הכלל ה"ג אם התנאי שאמר אם יש ביכולתי קיים או בטל. ובכלל הראשון דמטעם נדר מן הנראה לע"ד שלא זכו עניי א"י וראיה מתשובה מוהר"ם במרדכי פרק מ"ש על אלמנה א' שצוה ואמרו להקהל אחר מותי בואו בחדרי וקחו כך וכך לצדקה עד ועוד נראה לר"ם דאפילו אמרה אתן כך וכך לצדקה לאחר מותי לא נעשה נדר ומצי למהדר ולא דמי לאומר סלע זו כשיבא לידי אתננו לצדקה דהוה נדר וכר"י בפ' דו"ה דנעשה נדר ויש לו לקיים דבריו דהתם לכשבאה לידו חי הוא ובר קיומי' לנדרו הוא הלכך בההיא שעתא אמרינן קיים נדריך אבל לגבי ש"מ בעדנא דהוי' לנדרים למיחל ולקיים אותו שעה כבר מת ונעשה חפשי מן המצות והביאו ג"כ מהרמא"י בתשוב' שהשיג על הגאון ב"י סי' מ"ח אלא מה שמסיים שם ולא מבעי' דאם אמר ליתן אחר מותו דפשיטא דלא חל עליו הנדר מעולם ואין היורשים צריכים ליתן וכדברי תשובה זו אלא אפי' אמר ליתן מיד אין היורשים צריכים לקיים נדרו כל זמן שלא זכו העניים מכח קנין וכמו שפסק הריב"ש סי' שכ"ח ושל"ה דאם נשבע לקיים קנין שלא בא בעולם אף על גב דהוא חייב לקיומי' מצד שבועה מ"מ אם מת אין היורשים צריכין לקיומי' וה"ה בנ"ד מאחר דהוא אינו חייב לקיומיה אלא מכח נדר אין לכוף ליתומים לקיים נדרו עכ"ל מהרא"י בתשובה ולע"ד יש לפקפק על דברים האחרוני' דאם אמר ליתן מיד שאין היורשים צריכי' לקיים נדרו וראיה מנשבע על קנין שלא בא לעולם דהתם מעולם לא נשתעבדו נכסיו על קנין ההוא כיון שלא היה בעולם רק כשבא לעולם אמרינן ליה לקיים שבועתו ולכך אין יורשים חייבים לשלם דנכסי אביהם לא היו משועבדי' לכך והוא ליתא לקמן לקיים שבועתו אבל בנדר דבר שהיה בעולם אם כן אותו הדבר משועבד תיכף למי שנדר לו ומכ"ש לגבוה דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואם כן ודאי יורשים מחויבים לשלם מכח שעבוד שחל על אותו דבר שנדר שהיה בעולמו כשנדר דודאי הפוס' שחלקו על הרמב"ם פ' ך"ב מהל' מכירה הביאו הטור סי' רי"ב טעמייהו משום דאין הנכסים משועבדים במה שנדר דשלב"ל לכך היורשים פטורים וכן משמע להדיא בב"ח שם אבל אי נדר דבר שבא לעולם היורשים מחויבים מכח שעבוד עוד הביא מהרמא"י שם בתשובה לזכות היורשים דאין לכופו לקיים נדרו וז"ל וכן משמע בתוספות בפ"ק דערובין דנודר ומעריך אין היורשים צריכים לקיומי' דה"ל מלוה ע"פ ואינה נגבי' מהיורשים וכן הוא בפ' האומר משקלי עלי והיא משנה שלימה הנודר ומת אין היורשין חייבים לשלם ע"כ. אומר אני דלאו בפי' אתני' אלא מכללא איתמר שם מת הנודר יתנו יורשים ובגמ' שם מאי ניהו שעמד בדין כו' משמע אי לאו שעמד בדין אין חייבים היורשים לקיים נדר אביהם מטעמא דאסיק שם ונקטי' הכי דמלוה ע"פ אינה נגבי' מן היורשים אבל לפום מאי דק"ל מלוה ע"פ נגבי' מן היורשים ולא מן הלקוחות א"כ אף שלא עמד בדין חייבים היורשים לשלם ואם כן חזר הדין דאם אמר ליתן מיד היורשים צריכים לקיים נדרו ותמיה לי על הגאון הרמא"י וראיתי להראב"ד שהשיג בזה על הרמב"ם פ"א מהל' עירוכין ודאי שהתנצלות המ"מ אינו מועיל למהרמא"י דמדבריו משמע אף שיודעים היורשים שלא נתקיים הנדר והוא א' מאותן ג' תנאים שמלוה על פי נגבה מן היורשים א"ה נראה מדברי מהרמא"י שאין היורשים חייבי' לקיים נדר אביהם וראיתי את דברי פה קדוש ומאן ניהו מר בספרו הגדול בעירוכין דף ך' במה שהקשה בזה על הכ"מ ודאי שפיר קמותיב וקושט' קאמר. אמנם בהא נחיתנא ובהא סליקנא דאם אמר ליתן אחר מותו פטורים היורשים כתשובות הר"מ הנ"ל ומטעם ששתקו היורשים ליכא לחייבם מדשתקו קבלו עליהו כמו שמחלק הב"י סי' רי"ב בהקדש דשב"ל דהא היורשים לא היו אצלו בשעת הנדר ולא ידעו מזה כלום אך שמצאו אחר מיתתו כתב בפנקסו. אך מטעם אחר נחייב את היורשים כאשר יתבאר עוד לפנינו. וכלל הב' אם נחייב את היורשים מכח המתנה שנתן אביהם ואם נחייב אותם מטעם מש"מ יש לערער על מתנה זו כיון שכ' בה וכ"ז נעשה ברצון טוב (ומ"ב) ולא נזכר שום קנין המתנה לאו כלום היא וכבר האריך למעניתו מהרמא"י בתשו' הנ"ל דצריך קנין דוקא ונמשך אחר זה בש"ע סימן ר"ן ובסמ"ע שם הביאו ג"כ ואף אם נודה לדברי הגאון ב"י דלא צריך קנין כיון דצדקה נקנית באמירה אפי' היה בריא דבריו קיימי' מאן יימר לן שהוציא שום