אמונת שמואל פח

ע"י מוך ועץ כעובי ואורך האבר אולי יהיה הדם מן הצד ואז אין צריך תו לבדוק בשפופרת ובאם נמצא בראש המוך אזי לא תועיל הבדיקה לחומרא וחזר ובדק בשפופרת וישר בעיני והגון כדי שלא תאסור האשה הנ"ל לעולם ח"ו על ידי בדיקת שפופרת ופן ואולי תמצ' לה עזר ותרופה מהרופאים קודם בדיקת שפופרת ומה שנסתפק מעל' הרמה במה שחולק הט"ז על רמ"א לתלות באישה שיש לה וסתה שלא בשעת וסתה אף שאינה יודע' בבירור שמכ' כו' אהו' לדעת כ"ת לא נמצא הלכה פסוקה בכל הדינים אלו אם באנו לחוש ח"ו לכל החומרות ולילך בחושך דוק מכ"ת ויראה שדברי הט"ז הם דברים דחוי' ול"ק כלל כי לקמן סי' קצ"א על ידי הבדיקה של מוך אנו מבררים בירור שיש לה מכה במקום מי רגלים ולא בא כלל מהמקו' ומה ענין בדיקת שפופרת לבדיקה זו דוק במהרי"ו סי' ק"ה ויראה כ"ת בחוש דל"ד כלל לכאן גם שאר הרגשות שהרגיש על רמ"א בזה הן דברי תימא וכבר פסק גם הב"ח כן להרב מהור"ר יושיע זצ"ל מקראקא כדעת רמ"א ועשה מעשה רב אם כן מה לנו עסק בהאחרון שהכביד עלינו בחומר' יתירות בווסתות דרבנן הנלע"ד כתבתי להלכה ולמעשה אהרן שמואל חונה ק"ק פרנקפורט

שאלה נח מהרב הגדול מוהר"ר אהרן דרשן אב"ד דק"ק ווירמיישא וז"ל ילמדנו רבינו ראובן שנתן שטר חוב לאשה ובעלה הר"ר שמעון תתנו על סך ת"ק זהובים נעשה ב' שבט תכ"ז וז"פ חצי חשון תכ"ח (ועוד התחייב נגדו באשה) והב' על סך אלף זהובים ג"כ בו ביום וז"פ על ג' זמנים אחרים ועוד התחייב נגד חתנו כ"ב תמוז תל"ט על אלף ר"ט ועוד על אלף זהובים לשלם לו בשנה ועוד על ח"ק ר"ט נעשה בו' חשון תכ"ט על ריוח ה' ממאה לשלם כ"ו חשון תל"ב ועוד על תר"נ בו ביום וזמן פרעון בשנה והשטרות מתוקנים בכל אופן המועיל ויפוי לשון שופרי דשטרי עם שעבוד נכסים בק"ס ועדים כשרים וכבר עבר ז"פ של כל השטרות וראובן לא בא לצאת ידי חובתו והנה חתנו שמעון הלך בדרך כל הארץ וחלי"ש והניח אשתו אחריו והיא בתו של ראובן הנז' עם יתומים ולאחר מיתת בעלה שמעון הלכה אצל אביה לתבוע פרעון החובות אמנם באשר שהוא גבר אלים אשר לא ישמע לקול מלחשים דברי חכמים ורגזה ושחקה ואין נחת ולא חש לכל דבריה תחנונים וקשי' ודחה אותה בקנה ושערי המעו"ת ננעלו ומי יוכל לדין עם מי שהוא תקיף ממנו וגם היא הלכה אחר בעלה וחלי"ש ועתה באים היתומים ותבעו מאבי זקינם כל השטרי חובות הנ"ל ויען ראובן ויאמר וטען נגדם שחובות הנ"ל המה נדן שתי בנותיו שהכניס לחתנו שמעון ועבור זה אינו מחויב לצאת ידי חובתו ובאמת אינו נראה וגם לא מובן מתוך השטר חוב שהמה באים מכח נדוני' באשר המה מתוקנים בכל יפוי לשון כאשר דרך לכתוב על הלוואה ממש ובשני שטרות מבוארים באר היטיב ונכתב בזה הלשון איך אמת שקבלתי ונטלתי מחתני לידי להנאתי ולטובתי וגם אינו בירור גמור שנעשים השטרות ביום נשואין של בנותיו ולא זו אף זו שכבר עבר זמן פירעון בחיי הנשים ואחד משטר חוב הנ"ל המחזיק אלף ר"ט נעשה כ"ב תמוז ת"ל וידוע לכל בבירור גמור שנעשה ג' שני' אחר הנשואין עכ"ל

תשובה בדבר השאלה כמר ראובן ואין הדבר נוגע אלי כלל רק שהיתומים הן בקהילתינו והדבר מגיע לשרר"ה יר"ה בק"ק איטינגין משכנו ידינו ליתן בכתב דעתינו פן ואולי יהיה ציווי השרר"ה יר"ה לדון לפני הדין זה וז"ל והנה קריתי רוחב דעתו וכיוון לדעתינו בשטר חוב הנעשים דרך הודאה שקיבל מידו לידו המעות גם בדבר השטר חוב של בתו אשתו השניה היה נראה לענ"ד כדעת מ"כ מאחר שהוא מחובתו חי אחר כך ותבעה מאביה אמרי' דאומדנא דעת האב היה גם כן ליתן לבתו כשימות חתנו והבאתי ראיה לכאורה מדברי הרא"ש פ' נערה שנתפתתה גבי הירושלמי שמביא והלא דברים נקנים באמירה הן ומשני כשפסק ע"מ לכנוס הא אם לא פסק ע"מ לכנוס גובה אחיו אע"פ שלא גבה בהן שאני התם דבתו קיימת עכ"ל מבואר מזה כשבתו קיימת זכתה מה שביד אביה וצריך ליתן לה והיא תתייבם הגם דיש לדחות כיון שתנשא ליבם ויש לה בעל כמו הראשון לכך צריך ליתן לה שתתייבם בלא פסק ע"מ לכנוס גם לשון התו' שם דף מ"ז ע"ב משמע כן שכתבו וז"ל והא דאמרינן פ' מציאת האשה וכו' ופריך בירושלמי וכו' ומשני כשפסק וכו' דמשמע הא אם כנס גובה אחי' ל"ק מידי לפי' ר"ת דהתם הרי בתו קיימת והיבם רוצה לייבמה עכ"ל מ"מ הסברא נוטה דלא תלי כלל ביבום האח דאמדינן דעתי' כשלא פסק ע"מ לכנוס לראשון צריך ליתן לבתו המעות אף שלא תרצה להתייבם לאחים אלא לחלוץ כן עדיין לא החלטתי הדבר עד שאחפש עוד ואבינה בספרי האחרונים ומה שהביא מכ"ת סתירה לזה מש"ת המבי"ט סי' ך"ז תמה אני על מעל' שאינו ענין לנ"ד דוודאי הנדן שביד אביה צריך ליתן לה האב אכן שתגבה גם התו' שליש נגד זה מנכסי בעלה אמרינן דודאי לא תגבה התוספות נגד מה שלא הגיע ליד בעלה כי בעלה לא הוסיף לה כי אם נגד מה שבא לידו ולא נגד מה שעדיין ביד אביה וזה פשוט ולא ידעתי מאין העתיק מכ"ת לשונו כיון שאין הס' המבי"ט תחת ידו ובאמת מכ"ת כתב המראה מקום על סי' נ"ז והוא במקום כ"ז אכן גם לשונו שהעתיק מר הוא מבואר