אמונת שמואל פז

תשובה נפלאתי עליו שיגע יגיעות הרבה להעתיק לשון הגמרא לאיש כמוני כל הנ"ל הלא כל הנ"ל הוא חרות על הלוחות בגי' טור שלי (וכמו שידוע לו שהוא רשום בספרי שחברתי הנקרא ספר תפארת שמואל) גם התשובה של ר"י טייצק שחזר בו הריב"ש מחמת הגהות מרדכי דגיטין בשם הר"ש משנ"ץ ואשר תמה כת"ר על גירסת הב"ח בהרא"ש אין לתמוה עליו כלל בזה שהוא לא רצה לשבש ולהגיה ספרי הרא"ש שלפניו ואין לי עסק בפלפול אחרונים שאין ענין לנ"ד. ולא נשאר לגו בפלפול כ"א בדעת מהרי"ק שורש קכ"ב אי שרי לטלות בקלף בקרע הבא בתוך ג' שיטין ויותר ולכתוב עליו החסרון כמו בס"ת שנשאלתי מכת"ר והמעיין במהרי"ק שם יראה מבואר להדיא דשרי לטלות קלף בס"ת שנקרע ונחסר אפי' בג' שיטין ויותר שהרי כתב לתרץ הברייתא דמ"ס דהיכא שנקרע בגוף האות ואחר כך נדבק בדבק פסול וזה פי' רישא דברייתא כי מאחר שאינו מוקף גוויל כ"א ע"י הדבק ואחר כך פליגי תנאים באם שרי בקרע שנעשה בו חסרון ודבקו במטלית שאינו של קלף ואפ"ה מכשיר רשב"א דכיון דעיקר הספר קיים מקרי ספר אפי' בטולה על חסרון גדול ואם דבקו במטלית של קלף כשר וכ"ע מודה להרשב"א לכתחילה בס"ת הנקרע וחסר למלאות החסרון ואין חילוק בטלאי שקודם הכתיבה או שנקרעו אחר הכתיבה וטולה קלף כשר למלאות החסרון ואפי' בכמה שיטין ודאי לדעת השואל החולק אמהרי"ק יכול להיו' דס"ל אפי' בשיט' א' אסור אבל למהרי"ק כשר אפי' בכמה שיטין ואפי' בנקרע אחר הכתיבה דוק במהרי"ק ותמצאנו להדיא וכך מוכח בדברי הרא"ש ההיא דדבק שמס' סופרים דיותר(א') ראוי להקל כשנעשה הקרע אחר הכתיבה משנעשה הכתיבה קודם דאלו אחר הכתיבה מודה כ"ע לסברת הרא"ש דמותר לדבק ולא ידעתי למה העתיק הב"ח דברי מהרי"ק הנ"ל בזה הלשון כתב מהרי"ק כו' על נקבי' שביריעה קודם התחלת כתיבת הספר ואחר כך כותבו על הטלאים כו' ופי' דבריו גם כן בספר ט"ז דדוקא קודם התחלת כתיב' יש לטלות כו' משא"כ בקרע אחר כך דאסור לטלות בשנקרע הוך ג' ע"ש לשונו הוא מבולבל ודבריו סותרי' ולא עיין כלל בשורש הדברים ודו"ק. מכל זה נראה להכשיר בנ"ד שוב מצאתי בשו"ת רי"ט בחלק יו"ד סימן ל"א שהתיר בס"ת שנקרע בתוך ה' שיטין ונתפרו בגידי' וכתב שם גם כן דמהרי"ק נחלק אהריב"ש דמאן דפוסל בטלאי ס"ל דאפי' בשיטה א' פוסל ולא הוה ספר אלא כמו שבר שוברות בשופר ולמהרי"ק דמכשיר מכשיר אפילו ביותר מג' וכ"ש להר"ש שנ"ץ ומרדכי וכיון שמתירין לתפור אם כן שרי לדבק כהריב"ש וכו' במטלית של קלף הכשר ותו לא מידי הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל

תשובה נז לשאלה ששאל ה"ה הרב הגדול מהר"ר זיסקינ"ד אב"ד דמדינות העסין נר"ו בדבר ששאל כת"ר מאתי באשה שהרגישה צער וכאב בשעת תשמיש וראתה ג' פעמים מחמת תשמיש אי יש לסמוך בבדיקה שפופר' בבעלה הראשון אהו' על החלוקו' אנו בושים אלא שבאת לחלק עלינו את השוין ואפי' אם הי' ממש בדברי הש"ך בטלה דעתו אצל כל אדם הפוסקים הראשונים והאחרונים בעלי תוס' ורא"ש ומרדכי כו' וכל האחרונים הסכימו שלא כדעת רש"י ובדעת רש"י נסתפקו כמה אחרונים וכ"ש באשה זו שהרגישה צער וכאב מסי' בהג"ה מיימונ"י דגם לרש"י יש לסמוך אבדיקה כי קשין הגירושין וכו' וכמ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה וכ"ש שאינני מוצא מבוא למ"ש הש"ך שיש ליישב התימה בתוס' ע"פ דרך רש"י ורמב"ם ואם ספרו אין כאן זיינו נמי אין כאן הגם שפלפלתי עם הלומדים שככאן שיש קצת ליישב דבריו שלא תקשה קושי' התוס' לפירש"י ולא תקשה עליו גם קושי' מכ"ת דהוא ס"ל לשיטת רש"י דכל שהוחזק בבעל א' ג' פעמים אסורה לו בבדיקה וה"ה אם ראתה בכל בעל רק פעם א' ונתגרשה מכל א' או שבאו עליה בפנויה ג' בני אדם ובכל תשמיש ראתה הרי היא מוחזק' לג' אצבעות ולג' בעילות לבל אדם בלי בדיקה לדעת המקשן דפריך ותבדוק בביאה ראשונה של בעל ג' ודו"ק. ואם כן יש ליישב קושית התוס' קצת מ"מ משכוני נפשין אדרב ש"ך למה לן כי שיט' התוס' ודבריהם הם ברורים ועליהם אין לגרוע ולהוסיף בדורות הללו שלבנו נגדם. כסיכת' בגוד' ואבדיק' זו סמכינן גם בדורינו וכבר מעשה בא לידי שני פעמים ועשינו שפופרת ופי' רצוף לתוכה כמדת אבר בינוני' כי לא נתנה תורה למ"ה ואפי' אם יהיה עב או דק יותר מאבר הלא כתב הב"י דהא דאמרי' לא כל האצבעו' וכוחות שוות להחמיר כ"א להקל. וכ"ש לדעת הב"ח סוף סעיף ב' בישובו לקושי' הב"י הגם שלפענ"ד שגג בזה דלישוב הב"ח קשה דלישתרי לראשון בבדיקה או ליתס' גם לשני בבדיקה אף דאי' כל האצבעו' שוים בשלמא לשיטת הסמ"ג וב"י הוה לשני ס"ס ספק בראשון אי מהמקור או מהצדדים ואת"ל שראתה ב"פ מן המקור שמא בשני לא תראה כלל או מהצדדים אבל לשיט' הב"ח קשה דאי אמרי' שראת' ב"פ מן המקור א"כ אין חילוק ותראה גם בשני ממקור ודו"ק. והנה הראתי לגיסו הר"ר מאיר יצ"ו תבנית השפופרת וישם כת"ר עץ בתוכו ובראשו מוך וציויתי לכתוב לכ"ת. והנה שמעתי פה בשם הרב מהר"י מורידבורג ז"ל שבתחילה בדק שלא בשפופרת