אמונת שמואל פו

ויתפור ובחדתא דעפיצי דכוותיה אינה ניכרת התפירה ויתפור והיינו דאזל הב"ח לשיטתו שבזמן הקודמת היו התפירות שחורות ומפני כך פסק להלכה לדידן שהתפירות לבינות מותר לתפור אפי' עד שליש. ובאלף מחילות מכבודו הרב ז"ל זו דוחק וזו מנין לו דלסברתו יסבור הרא"ש בחדתא לא יתפור משום שנראה התפירה שחורות היפך שיטת גמרא דידן בחדתא לית לן בה ואין מי מהפוסקים שחולקים ע"ז אלא ודאי טעות נפל בפסקי הרא"ש שלו ונחלף בין עתיקא לחדתא ובין חדתא לעתיקא מן קדם חדתא יתפור וכצ"ל בתוך ג' לא יתפור ה"מ בעתיקא אבל בחדתא יתפור וכן הגי"ה הרב מעדני מלך וכ"כ הרמב"ם דעפיץ יתפור דלא עפיץ לא יתפור אלא שהוא מחלק בין עפוצו ניכר לשאינו ניכר ומה שהוכרחו לכך הביא הב"ח והב"ח כתב בשם הר"ן פרק המוציא טעם אחר שהרמב"ם בא לסלק קושי' התוספ' בהקומץ מחלק בנקרע בין עפיצין ללא עפיצין משמע דס"ת כשר בלא עפיץ והקשה ר"ת דבכמה דוכתי' אמרינן דאין כותבים ס"ת בלא עפיץ. ועוד הקשו היאך באמת אנו כותבין ס"ת על קלפין שלנו שאינו מעופצין. ומפרש ר"ת דתיקון שלנו חשוב כעיפוץ והיינו צ"ל לפי' ר"ת הא דקאמר בהקומץ הא דלא עפיץ היינו בקלף שלנו אף שמותר לכתוב עליו ס"ת דחשיב כמו עפיץ אפ"ה אם נקרע בג' שיטין לא יתפור דלענין זה צ"ל עפיץ ממש כקלפי שלהם. וא"כ מכל הלין זכינו לדין לפי' רש"י וההולכים לשיטת' בדעתיקא לא יתפור וחדתא יתפור. וחדתא בדעפיץ נמי לא יתפור משום דמגניא דעפיצי שחור בדעתיקא א"כ ס"ס פשיטא ס"ת הישינה שאנו בה שצריך לסלק היריעה ואינה נכשרת בתפירה ולדעת התוס' דס"ת דידן אינן נקראי' עיפוץ בדנקרע ולדעת התוס' והרי"ף והרא"ש צריך שיהא דוקא מעופצין בקלף שהיתה בזמן הקודם א"כ בקלף שלנו בג' שיטין לא יתפור ולדעת הרמב"ם שמחלק בין עיפוצא ניכר לשאינו ניכר היינו ישן כ"כ א"כ מכ"ש שאין להכשיר הס"ת הנ"ל הישינה מן יימר שזהו עיפוצו ניכר ואף לפי' הנ"י שהטעם היא משום חוזק מאן יימר שהס"ת הישינה הנ"ל עדיין היה חזקה משום עיבוד הראשון אררבא כיון שראינו שחסר' היה מסתמא נרקבת ואף להטור שנמשך אחר אביו הרא"ש ז"ל בעפצי' יתפור שהתפירה אינה ניכרת כ"כ ואם אינו מעופץ בעפצין לא יתפור א"כ ס"ת דידן שאינו מעובדי' לענין קרע בעפיצין אל יתפור בשלש שיטין ומה שצידד הב"ח לס"א דידן להתיר בתפירה שלהן בגידין שהן לבינות אבל בזמן הרא"ש והטור הי' שחורות. כבר זכרתי שטעות אשר נפל בפסקי הרא"ש הביאו לכך ואף מי שייטב בעיני' דברי הב"ח היינו שס"ת דידן נתפרים בשלש שיטין מ"מ הנני חוכך בס"ת הנ"ל להחמיר מאחר שנחסרו עד שטלאו הסופר בקלף וכתב על הטלאי ואף שכבר הסכים הב"ח לדברי הריב"ש סי' ל"א דלא כמהר"מ רוטינבורג ודבק מותר] אפי' בדלא עפיץ בג' שיטין כיון דלא מיגני' ע"י הדבק עכ"ל הב"ח ומהרא"י הסכים להריב"ש דמותר לדבק עליו מבחוץ כל זמן שמותר לתפור ולדבק הקריעה ע"י כך משמע להדיא במקום שאין לתפרו אין לדבק ואין להדבק מעל' יתירה מתפירות וא"כ אף הב"ח דס"ל שתפירות דידן שהן לביני' מותרים מ"מ הדבק אינו נחשב כתפירות דידן כי לא התיר הריב"ש בדבק אלא במקום שהיה מותר לתפור היינו בחדתא תוך ג' ובעתיקא תוך שני שיטין כי ודאי סברא כזו שהזכיר הב"ח לתפור בעתיקא בס"ת שלנו תוך שלש לא עלה על דעת הב"ח ולא זכר מזה כלום ועוד אף מאי דמותר לדבוק היינו במקום שאינה חסרה כלום אך נסדק בקרקעותו (וידבק] על קרע קלף מבחוץ וידבקנו בדבק שאינו ניכר כאשר שאל הרא"ש ממהר"ם ועוד מסייע הרא"ש כאשר רוצה להוכיח היתר דדבק ממסכת סופרים אבל ס"ת שנקרע מותר לדבק הקרעים יחד כיון שאין צריך לכתוב על הדבק ואם כן ס"ת הנ"ל שניכר הטלאי מפנים אף שנכתב על הטלאי א"כ ודאי מגני' ויסלק היריעה ואף שהאריך מהרי"קו סי' קכ"ב ופלפל בברייתא דמס' סופרים ומקיים המנהג לתלות קלף על החסרון שביריעה וחולק עם הרא"ש בישוב הברייתא במ"ס היינו הרא"ש מחלק בין דיבוק קודם הכתיבה בין הדיבוק לאחר שנקרע ומהרי"ק מחלק בין נקרע גוף האות שאסור לדבק מבחוץ להחזיק שפתי היריעה לבין נקרע אות לאות והא דתניא אין כותבי' היינו על מטלי' שהוא בגד אבל על קלף מותר לכתוב ומהרמ"א הסכים עמו וכן אם נחסר דבר שכותבין על הקלף מ"מ אפשר לומר שלא בא מהרי"ק להתיר לכתוב על הקלף בטלאי בחדש אלא באם נקרע בשני שיטין אבל בשלש שיטין או במעופץ במקום שמותר לתפור מ"מ אסור לדבק ולכתוב על הקלף הנדבק כיון דמגני' שניכר לכל ואף שמהרי"ק כתב בראש התשובה האי דירושלמי דדובקין בדבק איירי אפי' נחסר והרא"ש מפרש ההיא דמסכת' סופרים הל"מ ס"ת שנקרע תולה עליה מטלית דמסתמא אמרינן שהגיע הקרע עד מקום שאסור לתופרו מ"מ אפשר דמהרי"ק כיון שמפרש במס' סופרים באנפי אחרינא אפשר דלא מיירי אלא בשני שיטין אבל בשלש שיטין אי לטעמיה דמגניא קריעה אי לטעמא דיתרחב הקרע אין לטלות וליכתוב על הקלף הטלאי מכל הלין ספיקא נהגתי חומרא ואמרתי לאנשים ההם שיקראו בשארי ס"ת שלהם ואחרי שכל רז לא אנס לי' למר השלכתי יהבי ושמתי בטחוני עליו שילמדני אורח יושר הן בפסול היריעה הנ"ל הן להכשר עכ"ל השואל: