אמונת שמואל פד

היא ואח"כ כתבו ואמרי נמי בפ"ב כו' חוץ וכו' משמע דבהקדש תכ"ד כדבור דמי מ"מ אינו יכול לחזור דכמסירתו להדיוט דמי ונ"מ דיכול לפרש דבריו תכ"ד או במקום דלא שייך לומר כמסירתו להדיוט כגון בנדרים או בנזיר וכן משמע בתמורה דקאמר מ"ד תכ"ד כדיבור דמי והאי עיוני קא מעיין כלומר שאינו נמלך אלא מפרש דבריו ודכוות' אמרינן בב"ב דף קמ"ח ע"ב קמ"ל דהוי נמלך ולא יוכל לחזור ובהכי דייק' ל' הרמב"ם מקרבנות ואם אחר שגמר בלבו וכו' חזר ואמר כו' שאין חזרה בהקדש ואפי' בתכ"ד עכ"ל דבריו ממש כדברי התוספ'. ועתה אסדר לפני מר הבנתי בסוגיא דמרובה תחילה יש לדקדק היאך שביק רב אחא מתני' ועביד כברייתא ועוד למה השמיטו הפוסקים חידוש די' זה דאם העידו העדים תכ"ד ב' דברים זא"ז והוזמו על האחרונים אף העדות הראשונה בטיל אלא נלענ"ד דודאי יש חילוק בין הקדש לשאר דברים כמ"ש התו' במנחות אלא דהמקשן פריך כיון דס"ל לר' יוסי דאם הוזמו על האחרונים אף הראשוני' בטילים. וקשה נימא השת' הוא דאתרע וא"ל כיון דאי בעי הדר בי' תכ"ד אמרינן דעתו הי' למהדר ונמנע משום רשעתו א"כ כשמת או נשתתק תכ"ד נמי הכי וע"ז משני תרי תכ"ד כו' ובהכי ניחא לי מ"ש התו' בד"ה תרי תכ"ד וכו' ואפילו לא נתכוון נמי כיון דכדיבור דמי וקשה מנ"ל להקל בהא ועוד דלכאורה סותר למ"ש במנחות ולפי מ"ש א"ש כיון דתכ"ד קטן הוה ממש כדיבור א' ואח"כ קשה להו ה"ל לר"י לפלוגי בין תכ"ד קטן לגדול ולא בין נתכוון לכך לנמלך לז"א אבל בנמלך וכו' ובד"ה כי לית להו אקשו תו' תימא וכו' כלומר כיון דר"י ס"ל דאפילו נתכוון לכך ל"מ תכ"ד גדול וגם רבנן ס"ל תכ"ד לאו כדיבור דמי וי"ל כו' והשתא אנן פסקי' כרבנן דבריתא דתכ"ד לאו כדיבור ממש דמי לענין הזמה אבל לענין חזרה כדיבור דמי שיכול לחזור חוץ ממגר' וכו' וגבי הקדש נמי כדיבור דמי אלא שאין יכול לחזור וא"כ יש חילוק בין נתכוון לכך מתחי' לנמלך כמ"ש התו' במנחות ובריית' דנזיר ג"כ ה"ט כיון דיכול לחזור תוך כ"ד הוה כאלו אמר השני דברים מיד דלא חשוב הפסק וה"ט במכו' גבי עדות דהוה כאלו לא הפסיקו ואמרו מיד זה אחר זה אבל גבי הזמה אין טעם לומר כך דאפילו אמרו ב' דברים ממש בדיבור אחד והוזמו על האחרונים למה תפסל הראשונים ול"ד להא דאמרינן בפרק חזק' דף ל"א דהתם הכל הוא עדות אחד ודבור אחד תדע דהא לרבא דאמר מכאן ולהבא נפסל אפילו העידו תכ"ד ב' דברים ונפסלו על א' לא בטלה עדות הב' וא"כ תקשי ליה מתני דמכות דאפילו בעדים רבים ונמצא א' מהם פסול בטל כל העדות אלא ע"כ דשאני התם שהעידו על דבר אחד כל זה נראה לענ"ד הקלושה ואפשר לומר ג"כ כפשוטא דרב אחא ס"ל דלא כסוגיא דהכא רק מחלק בין הקדש לשאר דברים כמ"ש התו' במנחות ובקשתי שיורני אם כוונתי בדרך האמת. גם באתי לדון ע"מ שכתב כת"ר בזבחים על אודות הכבש וגם כתובי' על ספרו ש"ת החסיד כמוהר"ר יעקב טעמירילש זצ"ל ואני הפעוט בינותי במ"ש התו' סוף דף פ"ז יש אויר מפסיק יותר מכדי אמת סובב וכ"כ רש"י דף ס"ב דהפסק אויר רצפה (כעין) וא"כ קשה הא דאמרינן נמצא ברוח על אמה היסוד ואמה סובב אלא נ"ל דהכבש היה שיפועו ל"ב וגובהו ט' והיה מגיע עד סמוך לאמה סובב ואויר מעט היה מפסיק ואח"כ הי' בשוה עד למזבח מב' צדדים ובאמצע כו' היה אויר מפסיק נמצא היה בקרקע ל"א אמות פחות טפח עד הסובב והאויר היה עכ"פ חצי טפח א"כ רבועו עלה תתקמ"ו אמות פחות שמונים וגובה ט' אמות פחות טפח רבועו עולה ע"ה אמות פחות חלק ל"ו מאמה ס"ה א' כ"ד אמות פחות ששים בקירוב ושיפוע הכבש עולה ג"כ ריבועו ך"ד אמות והחשבון מכוון ואגב גררא באתי על מ"ש הכ"מ שם על הראב"ד שכתב מקום המערכה י"ח טפחים וכו' ול"נ דברים כפשטן שהרי כתב בפ"ב מתמידין שהתפוח היה כ"ב אמה וכו' וא"כ נשארו ב' אמות וד' טפחים והן ט"ו טפחים וז"ש ושני עד שפחות הם שפחתו מב' הקרנות כדתנן כנלע"ד והנה אברר לפני כת"ר תרתי או תלת מהנך מילין אשר נתחדשו לי בדיני אורח חיים ראשית דבר נפלאתי על מה שכתב הרב הב"י בסי' א' בשם מהרי"א שהאשם הוא כמו בא בנדבה לפי שאמרו (בנדבה) בנדרים וכו' והמעיין בנדרים יראה שלא אמרו כן אלא על החטאת וגם מקרא מלא הוא דנזיר טהור אינו מביא אשם אלא א"כ נטמא וא"כ לא מקרי נדבה ושאלתי אל הגדולים אשר בארץ המה ואין פותר לי

תשובה אמר שמואל לק"מ דמ"מ כיון דע"י נדר זה באם יטמא יביא אשם מקרי נידר ונידב ותדע שהרי לחד לישנא בסוף פ' בתרא דנדרים מקרי חטאת ואשם דנזיר נידר ונידב לר"מ וקרב בבמה קטנה דמקרי ישרו' ואף דפריך הת' מברייתא מ"מ מצד הלשון לא פריך דשפיר מקרי נידר ונידב אלא דפריך מברייתא דאין הדין כן לענין במה לר"מ ולא מקרי ישרות אבל לענין תפילה של יהי רצון יכול לכוין לאשם נזיר דבא ע"י נדרו ונדבתו וק"ל כנ"ל אהרן שמואל

נד עוד צ"ע מ"ש הרמב"ם פכ"ד מהל' שבת אין עונשין בשבת וכו' אין מלקין שנאמר וכו' וכתב המ"מ שמנאה במנין המצות וכו' ובגמרא בשבת ובסנהדרין מוכח בהדיא דדוקא בדבר שיש חלול