אמונת שמואל פא

והובא בש"ע סימן כ"ב ס"ק י' בסמ"ע עיין שם דיכולין לומר ולחזור בהם דהוה כפשרה בלא קנין אבל בקנין או בשבועה מבואר להדיא במרדכי דמהני בדייני' בפשרה ושהובררו תחילה לפשר דא"י לחזור ועיקר הטעם דפשרה צריכה קני' הוא אף דא' מוחל לחבירו הוא דאי לא הוה קני' לא הי' מהני דיכול לומר דטעה בדין דמגיע לו יותר עכ"ד אבל כשקבלו קנין לא יוכל לומר וכמ"ש הרא"ש הביאו ב"י סימן י"ב וכ"ש בנ"ד שקיבל קנין ות"כ אחר שהגידו להם הפשר ונתרצו דכופי' לקבל שבועתם וכ"ש שביררו פשרנים לבעלי בתים דהדבר ברור שלא ידונו ד"ת בזה אלא לפי אומדן דעת' בפסקי ב"ב וכל זה תמצא מבואר בש"ת מהרש"ל סימן ג' עיין שם והוא פשוט וברור וק"ו בנ"ד שאפשר שגם לדינא הדין עם מהר"ל בבית הכסא וקוטר' והיזק ראי' והנה לא מבעי' בבית החיצון ודאי הדין עמו אפי' לעשות חדש בתוך שלו דכבר פסק בש"ע סי' קנ"ה ס' ל"ח בה"כ שאמרנו כו' אבל שלנו שהם מכוסה בחפירות אם ראה ושתק כו' אבל לכתחילה מצי מעכב עד כאן לשונו וכתב הב"ח דהאידנ' משום דינ' דמלכותא אפי' לכתחילה לא מצי מעכב לעשות בשלו עכ"ל וכבר הורה זקן. ועוד גם בקוטר' והיזק ראי' פסקו הפוסקים סימן קנ"ד שעיף ד' דיש חזקה שיש טענה שמכר או מחל ונתן להיזק ראיה א"כ גם כאן יש למהר"ל טענה עם הפשרנים שעשו פשר וויתרו לפעמי' גם להאחים משלו כגון במסי' ועולים י"ל שויתרו למהד"ל משלה' גם בשאר החלוקים ואין לאחר פשרה כלום ופשרה הי' כמכר אחר הקנין וזה פשוט מאוד וכ"כ גם כן ככל הנ"ל ש"ת מבי"ט ח"א סימן קכ"ח ואעתיק לך קצת לשונות שם וז"ל והשתא בנ"ד נראה כי מה שנטלו קנין ב' הכחות לקיים כל מה שגזרו ביניהם הפשרנים לא מכח תביעת שבועת אפטרופס באים כ"א מצד רוב התביעות וטענות שהי' ביניהם ועל כולם נתרצו הב' כתות לקבל עליהם מה שיגזרו ביניהם כמ"ש בשטר הפשרה ופו' והרחיבו בטענות עד שיבלו שפתותיהם לומר די נראה שהיה ביניהם תביעות הרבה (שאלתם ומביעותם) מהם מה שיתחייב לשלם ומהם שיתחייב אולי שבועה ומהם שיהיה פטור מזה ומזה ולכן נטלו קנין ב' הכיתות לקיים כל מה שיגזרו עליהם בין מה שיתחייב בדין לשלם בין במה שיתחייב שבועה שיוכלו הם לעשות דין או פשר הן לפטור ממה שהי' חייב בדין ויעשו בו פשר וכו' ולחייבו באיזה דבר שיהי' פטור מן הדין כי כן דרך הפשרני' אחר שנותנים הב' כתות רשות להם ואפי' לחייב שבועה למי שאינו חייב מצד הדין וכמ"ש מהרי"ק בשרשי' עכ"ל והרי זה מבואר כמ"ש דאף אם בענין אחד עשה קצת שלא כדין הרשות בידם לפשר בתביעו' הרבה פעם לפוטרו מה שהוא חייב ולחייבו מה שהוא פטור כדרך פשרני' ק"ו היכא דליכא לברר בדין לבד ראה זה מצאתי לזכות טענות ראובן ושמעון במה שטוענים שלוי הטעם להפשרני' בתיבת ב"ה שהוא ר"ת בית הכסא ולפי דבריהם הוא בית האוצר בודאי באם יוכלו לברר דבריהם שכן הוא הדין עמהם ופשרה בטעות הי' בוודאי ואם לא יוכלו לברר הי' הדין עם מהר"ל כי הוא מוחזק בשלו ועליהם להביא ראיה שלא היה בה"כ אלא בית האוצר כ"ש שהדיינים כשהגידו להם שהוא בה"כ ולא ערערו האחים עליהם ולאו כל כמנייהו לטעון שטעו שהיה סבורים שנכתב בפי' בשטר בה"כ ודמי למ"ש בפ' ח"ה נכסי דבר סיסון כו' ואף שיש לי להאריך בפרט זה לא אאריך כי כבר נתבאר שאין נ"מ בדין זה כי כ"א ואחד יכול לעשות בשלו בה"כ מכוסה בחפירה מצד דינא דמלכותא אם שלא יהיה במדינות הללו דינא דמלכותא וק"ל וטענת מהר"ל בפתיחת הרפת אינה כלום כי אין לו להוסיף ולגרוע כ"א עפ"י פשר דייני' חלון המחזיק אמה ולא יותר והוי יודע דאלו התירו שבועתן האחים שתקעו כפם בפ"מ לפני איזה ב"ד הדיוטות היו יכולים לחזור מהפשרה, וכמ"ש בש"ע סי' ר"ז סי"ט ס"ק נ"ג בסמ"ע ובהג"ה מור"ם סי' ר"ט סעיף ד' בהג"ה וכמבואר בש"ע י"ד סי' רכ"ח סעיף ך' (אין) [אך] הב"ד ראוי לקנוס וגם אסור לשום דיין להשי' עצה ומקרי רשע ערום וק"ל הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל

שאלה נ"ב ארבעה נשים יושבים שכולים וגלמודים מבעליהם שנטבעו בים שלש מהם במדינות זאמ"ט ואחת פה ק"ק האמבורג והנה לפי העדות של היהודים וערלים כאשר עיני דמר יחזה לא מצאתי להם היתר מחמת דין פשוט שכתב בש"ע ב"י בשם תשובת הרמב"ן ואפי' אם העידו שנטבעו בפירוש ושהו כדי שתצא נפשם אעפ"כ לא תנשא לכתחילה ואין להתיר מטעם העדות של הקהל רוטרד"אם שכתבו וז"ל יצא קול פשוט שהספינה שהיו בה ד' יהודים נטבעת בים ולא נמלט אחד מהם עכ"ל והיה נראה לכאורה דזה הוא מ"ש בש"ע סי' י"ז סי"א מצאו כתוב בשטר (א') מת איש פלוני או נהרג וכו' תנשא וכו' ע"כ אבל ממה שכתוב בש"ע בהג"ה בשם ת"ה שכתב אם יש לומר שכתב כן משום שיצא קול שמת כגון שטבע בים במים שאין להם סוף אין מתירין על הכתב וכו' ע"כ ובת"ה נתן הטעם שאיזה בחור שכתב שראובן מת הוא משום ששמע שהמה אומרים ראובן נטבע במים וכו' ע"ש וא"כ בנ"ד נמי פשוט שכתבו כן ולא נמלט אחד מהם מפני הקול ולא דמי למ"ש בש"ע בהג"ה וז"ל ואפי' לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם ששמע כשר וכו' עכ"ל ולא נרשם בשם מי ופעם אחת שאלתי את מ"ו המנוח כמוהר"ר משה.