אמונת שמואל פ

רחבה מדעתי יאיר עיני בזה ויעמידני על דין אמת לאמתו ודו"ק. ואגב אודיע צערי לרבים שאני מסתפק במ"ש הטור וש"ע בסי' ע"ט סעיף ט' וז"ל או שטען הלוה איני יודע וחזר וטען לויתי ופרעתי וכו' כיון שב' הטענות באו לפוטרו וכו' מבואר מזה דבתחילה טוען א"י אם הלויתני דמגו דאי הוה קאי בטענות זו הי' נשבע שא"י והוה פטור גם עתה יכול לטעון פיטור הא אי הוה טען תחילה א"י אם פרעתיך ונתחייב וחזר וטען פרעתי או לא לויתי אינו חוזר וטוען דהוה מחיוב לפטור וצ"ע דמור"ם ז"ל סימן ע"ה סוף סימן ט' בהג"ה כתב דנאמן בשבוע' ולא ידעתי למה. איברא דבריו ז"ל נלקחי' ונובעים מהמרדכ"י פרק קמא דכתובות ונראה דהמרדכי אפשר לטעמי' אזיל דפסק בכל הוחזק כפרן או בא"י אם פרעתי דהתובע צריך לישבע וליטול ואם כן כיון דעדיין לא נשבע התובע ולא נתחייב הנתבע עדיין הנתבע יכול לחזור ולטעון לפיטור מה שאין כן לפי מאי דקי"ל בא"י א"פ ובשאר כפרן דכשנגדו נוטל בלא שבועה הוה מחויב לפטור ואינו חוזר וטוען וסברא נכונה היא בעיני לדינ' אלא שלא מלאני לבי לחלוק אמור"ם ז"ל עד שיסכימו אתי רבותי וחבירי למעשה ומ"מ נקטינן מיה' היכי דאמר לא לויתי והוכחש בעדים שלוה ואח"כ אומר לויתי ופרעתי כבר לא מהני אפי' אם הביא עדים על הפירעון הקודם ואף הרמב"ם מודה בזה וראיתי טעות ושערורי' גדול בזה להרב ר"מ טראני בתשו' ח"א סימן י"ו דלא כ"כ והוא בעיני כמתעתע בזה והעד לזה מצאתי להדיא בתשו' ושאלות הרא"ש הביאו בסמ"ע סי"ד ס"ק כ"ח עיין שם וכל דבריו שם אינם אלא מן המתמיהים וק"ל נ"ל. ואגב אשאלה מאת המעיינים שישימו עיניהם ולבם על מה שהשיג הב"י ז"ל בח"מ סימן ע"ז אשו"ת מהרי"ק שורש ק"פ שכתוב דפשיטא דכשלוו שניהם וכו' ואין דבריו נראים בעיני דלא לשתמיט וכו' נראה מדעת הב"י שהביא שמהרי"ק חולק לדינא דשנים שלוו לצורך השותפות לא נעשו ערבאים ושנים שלוו וחלקו המעות נעשו ערבאים וכו' ע"ז שפך הרב סוללה להשיב עליו כמה השגות ואני עיינתי בדברי מהר"ר יעקב ווייל הנ"ל וראיתי דס"ל דאין חילוק לדינא בין בשותפים שלוו ובין ב' אחרים שלוו ביחד וחלקו המעות ובכולהו סבירא ליה דנעשו אחראים וערבאים זה לזה ומשלם כל אחד מהנ"ל להרמב"ם כדאי' ליה ולהרא"ש כדאי' לי' אלא דהלשון מדוקדק בשני שותפים שלוו לא שייך לומר עליהם דנעשו ערבאים דמאי אולמי' וכו' אלא שייך לומר בזו לשון נעשו אחראין ובשנים אחרים שלוו וחלקו שייך בהם טפי לומר דנעשו ערבאי'. ובזה מיושב לשון הרמב"ם דכאן שכתוב ערבאי' ובסי' קע"ו כתב אחראי' עיין שם אבל לדינא אין נ"מ כלל ובשניהם הדין שוה דכל א' חייב לשלם כל החוב למר כדאי' לי' וכו' ויש לו רשות לפרוע בלי רשות חבירו כמבואר שם ודלא כעלה על דעת השואל שם לדקדק לשון הרמב"ם ואם הי' הרב הב"י מפרשו כמ"ש לא שייך להשגתו דה"ל לפלוגי בהכי כיון דאין נ"מ אלא בלשון וצ"ע. גם ע"ז יפקחו עיני המעיינים בסי' פ"ז מחו' ב' העתיק שו"ת הרשב"א וכן בש"ע סעיף ה' והגיה שם בסמ"ע עיין שם. אכן כשהיינו בוועד ובמושב הלומדים בק"ק ווילנא העלינו דליתא לדין זה דהא להרמב"ן והר"ן פרק שבועות הדייני' בנחבל אומר נ' נחבלתי ונ' בהלוואה ונשבע הנחבל דהוי הנתבע מ"מ ונשבע אנ' דהלוואה וז"ל הר"ן דהוי דר"ח קמיית' וכו' וה"נ אנן סהדי דנ' דחבל' אית לי' גבי' כיון שכבר נשבע אעפ"י שבשעת תביעתו לא הי' כאן עדי' במקצת וכו' אבל בדר"ח קמייתא על העדאת עדים אתה מחייבו מה יעשה וכו' נחבל נמי כשנשבע הרי אנו עידיו עד כאן לשונו ואם כן מור"ם בד"מ שפסק להאי דינא דנחבל וכמ"ש בסמ"ע ס"ק ב' עיין שם ק"ו בדין הזה דהעדים מכחישי' שלוו לו כן ועל פיהם נתחייב אנן סהדי שיש בידו כו' והוה מודה במקצת כמו בדר"ח קמייתא וסברת הרשב"א (לדעת) (צ"ע] דוק היטב שם ותראה דלא ס"ל להא דרשב"א וצ"ע לדינא אהרן שמואל

שאלה נא ראובן ושמעון ולוי אחים הי' להם כמה חילוקים בעסק בית שיש להם מאביהם ואמם במתנה בקוטרא ובה"כ ובחלון שיש בו היזק ראיה ובררו להם פשרניה בת"כ בפ"מ ובשד"א ובח"ח וז"ל הדיינים כהיום יום פלוני באו האחים הנ"ל לדון על טענות ותביעות שביניהם והציעו דבריהם לפנינו ח"מ מערכה מול מערכה ועשינו פשר ביניהם מרצון ומדעת כולם ותקעו כפם במקום שבועה לאשר ולקיים עליהם מיומא דנן ולעלם וכו' ואחר הפשר נתחרטו ראובן ושמעון באמרם שסוברים שיכולים לסבול החלון ועכשיו כו' והרבו עוד בחילוקים ושאל השואל אם יכולים לחזור בהם מהפשרה ולוי צוח ככרוכי' דאין אחר הפשרה שנעשה בעונשים הנ"ל כלום והאריכו בזה עכ"ל

תשובה לקצר אני צריך כי טרידנא טוב' גם שהדין פשוט מאוד בעיני שאין בטענת ראובן ושמעון כלום ואין אחר הת"כ ושבועה כלום וכופי' אותם לקיים שבועתם ולא מבעי' היכא דלא טעו הפשרנים דפשיטא דאינם יכולים לחזור ואפי' כשטעו בודאי בדין ועשו פשרה כי סוברים היו שהדין כן והובררו לכתחילה לפשר לפי ראות עיניהם בקנין או בת"כ ודאי אין לאחר הפשרה כלום ודוקא היכא שנבררו לדיינים וטעו ועשו פשר וגמרו בלא קנין כתב המרדכי