אמונת שמואל עט

תשובה לפי מנהג אשכנז שקורין סתם לשביעי ואין פורטי' בשמו ודאי דליכא למיחש משום עינא בישא ודמי למפטיר שבמדינות פולי"ן ודברי מהרי"ל שבה' ס"ת דאוסר אפי' למפטיר היינו כשפורטים בשמו וכמו שפי' מור"ם איסרלן דבריו וכן נוהגי' בק"ק פירדא הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל

שאלה מ"ח ע"ד האשה שרוצה להנשא בחודש ך"ה בשנת העיבור עכ"ל השואל

תשובה חלילה לך להכניס עצמך ולטפל באותן קידושין ולהקל נגד ת"ה סימן רט"ז וראה שם הא דלא קנסינן לעבר ונשא היינו כשהוא ע"ה ולא ידע כלל מדין זה אבל בלמדן היודע מזיד אקרי אמרינן לי' ומי הוא זה שיכניס עצמו לכתחילה להכריע בין גדולי ישראל הראשונים ואחרונים וגם רבותי' לא רצו להתיר בזה למעשה ובכן אל תאבה ולא תשמע לדברי המקילין שהיא דעת ב"י הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל חונה ק"ק פירדא

שאלה מ"ט במנין הספירה אם מונין מנין מספר המרובה תחילה או המנין המיעוט קודם עד כאן לשון השואל

תשובה נראה דלכתחילה יש לומר מנין המועט קודם דקי"ל כסתם מתני' וכר' יהודא [יומא]דף נ"ה ע"א וז"ל ת"ר אחת ואחת שתים ואחת שלש ואחת ארבע ואח' דברי ר"מ ור"י אומר אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש כו' אחת ושבע ולא פליגי מר כי אתרי' כו' כצ"ל ויש ט"ס בש"ס שלפנינו גם יש קצת שגגה בחידושי הלכ' למהרש"א ע"ש ולכתחילה יש לנו לנהוג כסתם מתני' וכר"י אבל אם מנהג מקום כר' מאיר מונין כמנהג מקומו של ר"מ ונראה דמכאן יצא להב"י ומור"ם בש"ע בהל' גיטין סימן קנ"ו סעיף ה' שכתב וז"ל אבל בימים יכתוב מנין המועט קודם אחד ועשרי' שנים ועשרי' וכו' ואם כתב המנין המרובה קודם כשר עד כאן לשונו וק"ל הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל

ג בהיותי עוסק בהלכות תמידין כסדרן וחוזר על לימודי בטור ח"מ סימן ע"ט נפל לי ספק רב בדברי הפוסקים במי שטען בב"ד טענת חיוב ואח"כ חוזר וטוען לפטור ויש לו עדים על טענת פטור והנה לדעת הרמב"ם פ"ז מטוען שכתוב שם בטור סעיף ב' וז"ל מי שהודה בב"ד שחייב לזה וכו' ואח"כ טוען ואמר נזכרתי שפרעתי לו חובו וכו' והרי עדים ה"ז עדות מועלת וכו' שהרי לא הכחיש עדות ואינו כאומר לא לויתי מעולם עכ"ל וכך פסק שם בש"ע ס"ג נראה אף דטען בתחילה לא לויתי ואח"כ טוען לויתי ופרעתי ומביא עדים ע"ז אפ"ה מהני להרמב"ם ומ"ש הרמב"ם ואינו כאומר לא לויתי כוונתו שאין זה דומה לדין גמרא דשבועות כל האומר לא לויתי ונעשה כפרן דה"ה הכחישו העדים תכף כשאמר לא לויתי ואח"כ טוען פרעתי לא מהימן אבל בלא הכחשת עדים לא הוחזק כפרן ויכול לחזור ולטעון פרעתי כשמביא עדים וכך פי' הכ"מ להדיא שם וכך מוכח ומבואר מדברי הש"ע סעיף ט' בב"י ובהג"ה דוק ותמצא ודלא כמ"ש בנ"י ריש פ"ק דב"מ לדעת הרמב"ם ע"ש ואף שהרשב"א בשאלות ותשובות שהביא ב"י בסי' פ' מחו' ו' לא כ"כ לטעמי' אזיל דפסק בזה כר"י מאגש ודלא כהרמב"ם וכמ"ש נ"י וב"י סימן ע"ט דהרשב"א חולק עליו אבל להדמב"ם הדין ברור כמ"ש ולעולם בכל טענות חיוב שבעולם יכול לטעון לפיטור כשיש לו עדים אטענות פיטור ולא באו אחר טענה הא' כ"א אחר טענ' הב' ומה שיש לדקדק אהרמב"ם מהגמ' כבר יישב המ"מ ז"ל שם על נכון. ואם כן לפ"ז מ"ש בנ"י פ' ח"ה ומביאו ב"י ס"ס פ' וז"ל אהא דאמרי' עביד אינש דקרי לשני חזקה וכו' נראה מכאן אפי' הוה מייתי סהדי לקיים מה שחזר וטען לא מהני ליה וכו' לכאורה אתי דלא כהרמב"ם אלא כהרשב"א וסייעתי' וכ"כ ב"י שם איברא לפי האמת נ"ל דדין זה דהנ"י אתי כהרמב"ם והוא דאי הוה טעון דשני חזקה ג"ש בדוקא ולא יותר א"כ המערער כשהוציא שטר מקוים בעדים דזבני' מד' שנים וקדמה קנייתו תו לא הוה מהימן המחזיק לומר דאכלה מז' שנים דשני חזקה טובא קאמינא אף בעדים כיון שהוכחש מפי עדים על אכילה ג"ש לחוד שטען בתחילה וכמ"ש הטור סימן קמ"ו סעיף ל"ב בשם הר"ר יונה עיין שם והוה ממש כדין גמ' דשבועות בטוען להד"ם ועדים אמרו שלוה וכו' דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי' דגם כאן הודה תחילה שלא אכל יותר מג' שנים והמערער שטרו קודם ומכחיש קנייתו וכ"ע מודים דנעשה כפרן וזה מוכח שהרי גם בש"ע סימן קמ"ו סעיף ק' כ"כ וכאן פסק כהרמב"ם בסי' ע"ט אלא הדבר ברור כמ"ש ובין כך ובין כך יפה עשה הרב ב"י שלא הביא דברי הנ"י אלו כאן בש"ע לפסק הלכה דאי הוה כפי' האחד שכתבתי לא קי"ל כוותי' אלא כהרמב"ם ולפי הב' שהוא האמת הוא דכן מוסכם מכל הפוסקים ריש סי' ע"ט וקמ"ו ומעתה אני תמה על מור"ם ז"ל בהג"ה ריש סימן פ' שכתב ואפי' יש עדים על טענות שני לא מהני וכו' והוא דברי נ"י הנ"ל וכאן לא מיירי המחבר בהוכחש תחילה מפי העדים כי אם בחוזר וטוען מדעת עצמו ואם מביא עדים אטענות שניי' ודאי מהני לדעת הרמב"ם דקי"ל כוותי' בסי' ע"ט. והנ"י אי דלא קי"ל כוותי' או בהוכחש מפי העדים בשטר איירי והוא האמת וכמו שכתבתי וביותר יש לתמוה הפלא ופלא אדברי הסמ"ע שם שבעיניו הוא הדין פשוט ולפי מה שהצעתי קמבעי' לי' טובא וצריך לי רב בזה ומי שדעתו