אמונת שמואל ח

מכחול כמבואר בגמרא הנ"ל ובפוסקים באשה שראתה ג' טעמים רצופים וכו' ואם לא תמצא דם בראש המוך תהיה מותרת לעולם כשתראה חוץ מראית וסתה ממש. אבל אם (לא) תמצא תהי' אסורה לכל העולם דאין לה תקנה לשמש בטבילה שאחר הוסת ואין להקל ולומר דהא הביאות לא הוי רצופים. ובנתיים שמשה כמה פעמים ולא ראתה ואיתברר דהדם הוא מהצדדי' שהרי תשמיש היתר הוי כבדיקת שפופר' דמהני כשלא ראתה אפי' אחר ראיית ג"פ רצופים וכ"ש דהכא הוי בדיקה בתשמיש היתר שבין וסת לוסת של ראתה הא ליתא שהרי כבר כתבתי בשם הרשב"א ורש"י שיש לחוש ולפרוש כשקבעה וסת לקלקול ראיות שמחמת תשמיש ואסורה לשמש א"כ האשה זו היא ג"כ אסורה לשמש ביאה ראשונ' שאחר טבילת הראיית וסת רביעי ואין לה תקנה אלא בבדיקת שפופרת. וכך מוכח מהא דאיתא בהג"ה ש"ד בשם תשובת מהר"ר יוחנן ז"ל והואיל דשגו בה האחרונים בביאורה ופרושה אעתיקנה בקצרה ואפרשה על בוריה בס"ד. וז"ל ע"ד האשה שסמוך לאחר לידתה כששמשה ראתה מחמת תשמיש ושוב לא ראתה יותר (ר"ל שלא ראתה אח"כ שום ראי' דם עד שטבלה אחר ראי' תשמיש). וטבלה וראתה שנית מחמת תשמיש וכן פעם שלישית כמשפט הזה ולאחר טבילות ג' שבועיים (ר"ל אחר ג' טבילות שטבלה לאחר כל ראיות התשמיש ובין כל תשמיש לתשמיש הי' שבועיים כשיעור המתנת פליטת ש"ז וז' נקיים וס"ה הוא ג' שבועיים) אח"כ פרסה וראתה מעצמה כדרך נשים וטבלה ולא ראתה יותר מחמת תשמיש וכן אירע לג' ולדות כענין זה בלא שינוי (ר"ל שאחר כל לידה ראתה ג"פ מחמת תשמיש ראשון שאחר הטבילה והראיות היו רצופין כמבואר להדי' מדבריו אלא שחבר ראיות ג"פ הרצופים שסמוך לכל לידה ראתה אח"כ כשאר נשים שלא מחמת תשמיש וטבלה ושמשה ולא ראתה ודו"ק) (ודלא כמ"ש בספר הב"ח וט"ז סי' קט"ו בי"ד דלא עיינו בה כלל ולא דקי דוק ותמצא דברי אלקי' חיים כמו שכתבתי. וכ"כ מחותני הרב המופלג מהר"ר שבתי כץ ז"ל בס' ש"ך בסי' הנ"ל ס"ק ל' עיין שם) ולא בא השואל לשאול עד אחר לידה ג' וכו' מכל מקום אפי' המעשה כן (ר"ל שראתה ג"פ אחר לידה ג"פ רצופים ועדיין לא ראתה הדם מחמת עצמה וטבלה ושמשה ולא ראתה אלא שעתה בא לשאול אם מותר לשמש אחר שתטבול אחר ראיות הג' שראתה מחמת תשמיש) הנה תמה אני על החכם הלוי יצו וכו' ומסיק להתיר דיש לתלות דתשמיש גרם לראיות מחמת שהוא סמוך ללידה והוכו הצדדים מחמת הלידה ומותרת לשמש כמו ביש לה מכה ע"ש אפילו שתראה גם אח"כ כל ימיה מאחר דתלינן במכה שמחמת לידה וכל זה הוא דלא כפי' הט"ז ע"ש דלא דק כלל אכן במ"ש בס' ט"ז דה"ה אם ראתה פעם אחת מחמת תשמיש בלידה הא' ולא שמשה אח"כ וכן בלידה הא' ולא שמשה אח"כ וכן בלידה שנית ושלישית ולא שימשה דאסורה (דאמרי') יפה כיון דאמרינן דאשה זו הוחזקה רואה סמוך ללידה מהמקור ולא תלינן בלידה אלא כשהיו ג"כ ביאות היתר בטלו לראי' האחד שראתה אחר כל לידה ותלינן הראי' האח' בצדדין שמחמת לידה אבל מה שאוסר כשראתה ג"פ רצופים אחר כל לידה הא ליתא וכדכתיבנא שם בהג"ה ש"ד ובהג"ה מור"ם רבותא קמ"ל דביאות היתר מהני אפי' לאחר ג"פ רצופים דתלינן בלידה מ"מ היכא דליכא למיתלי בשום דבר בוודאי הוי אמרינן דהאי איתת' יש לה וסת לקלקולא והיתה אסור' לשמש ולטבול אחר לידה ג' שראתה ג"פ מחמת תשמיש או אפי' פעם אחר אחר כל לידה אם לא שמשה בנתיים וכמ"ש הרב הט"ז ולא הי' תיקון לשמש כ"א ע"י בדיקות שפופרת אלא משום דתלינן בלידה ע"י ביאות היתר שבנתיים ואמרינן דהראיות הם מחמת הלידה שנתקלקלו הצדדים שהרי שמשה בינתיים ולא ראתה אבל בנ"ד ליכא למיתלי במידי במכה מצדדים ויותר יש לתלות במקור שנפתח אצלה בביאה ראשונה שאחר טבילתה ואין לה תקנה אף שהי' ביאות היתר בנתיים דליכא למיתלי בשום דבר כמו בלידה וצריך בדיקת שפופרת בשעת קלקולה כגון בליל טבילתה ראשונה שתרצה לשמש והן הן תיקוניה והן הן עיוותיה ועדיין חל עלינו לבאר לשון מור"ם במאי דנתקשה הרב בעל ט"ז אשר מחמת זה שגה בפירושו וקבלה היא בידי שיש טעות סופר בדברי מור"ם וכן צריך להיות לבאר לשון מור"ם ואם אירע לה שראתה ג"פ בביאה ראשונ' שאחר לידתה וראתה אחר כל לידה ג"פ כו' ותיבת (או) הוא טעות סופר והוא ממש כדברי הג"ה ש"ד הנ"ל. ובזה יתיישבו כל הקושיות שנתקשה בה' הרב בעל ט"ז נחזור לנ"ד שקשה בעיני דינא דהאי איתת' ושוב ראיתי בדברי הרב בעל ט"ז ס"ק י"ד להדיא כדברי והוא שהקשה אדברי מור"ם בהג"ה ראשונ' במ"ש ואם ראתה ג"פ כל פעם בביאה ראשונ' שאחר טבילתה אסורה לבעלה כאלו ראתה ג"פ רצופי' וכו' וכתב שם וכו' אלא שקשה בזה שפשיטא שאסורה ככל אשה וכו' ע"כ נ"ל דמיירי אעפ"י שבנתיים היו ביאות היתר וזה מהני בדין הלידה מ"מ כאן לא אהני דגם שם לא מהני וכו' אלא דתלינן בלידה וזה לא שייך בליל טבילה עכ"ל והרי מבואר להדיא כנ"ל וכמ"ש

איברא יש לעיין בדבריו וצריכי' עיון דכיון שרואה אחר כל טבילה בביאה ראשונ' היאך הביאות שבנתיים הן בהיתר בשלמא בנ"ד אתי שפיר. אבל בנדון מור"ם ז"ל רואה אחר כל טבילות ותו היאך יכול למשכח בה ביאות היתר ופשיטא שאינו עולה על