אמונת שמואל עח

בת כו' ישראל בגוי אביי אמר אסור ריחא מלתא היא ורבא אמר שרי כו' וטעמא דרבא דלא חשיב כשותה לפי שהריח נכנס בפי' ומזיקו כו' עד כאן לשונו ולכאורה דריח דלא קא מזיק הוה כשותה אף לרבא ואסור כמו שותה ואוכל אבל באמת דכד מעיינת לית' ואדרב' איפכ' מוכח מדבריהם דגם לאביי לא חשיב כשותה אלא (בכתביהם) [בבית תיהא] דווקא מאחר שהריח נכנס לפיו הוה כשותה י"נ ולרבא אף פיו לא חשיב כשותה כיון שמזיקו אבל מה שמריח בחוטם לכ"ע לא מחזי כשותה אלא דחשיב כמו הנאה ואסור דווקא בי"נ וכיוצא בו שאסורי' בהנאה ולא בשאר אסורים האסורים באכילה לחוד שהרי כתבו אבל זילוף של י"נ וודאי אסור דהוה הנאה גמורה כו' אבל כשתייה ודאי לא חשבינן ליה לזילוף מדמתירין בפ"ק דפסחים לזלף יין של תרומה טמאה ואי כשותה חשיב ה"ל שותה תרומה טמאה שבמיתה אלא זילוף הנאה לחוד הוא דחשיב ומיתסר גבי יין נסך וכו' עכ"ל והרי מבואר להדיא דכל ריחות הנאסר היינו דווקא באסורי הנאה אבל בתרומה כגון בת תיה' וכיוצא פליגי בה אביי ורבא אי הוי כשותה או לאו מחמת שמזיק ונכנס בכח ודו"ק. וכך מבואר בדבריהם בפ"ק דף י"ב ע"ב ד"ה אלא בוורד והדס וכו' שכתבו דוקא בוורד והדס של ע"ז אסור להריח דעיקרן לריח כו' וכל דבריהם איסורי הנאה סובבי' כגון כלאי הכרם וערלה ע"ש אבל בדבר שאינו אסור אלא באכילה ודאי מותר להריח בו אפי' דבר שעיקרו לריח כגון זילוף דיין תרומה טמא ועוד ראיה מש"ת רשב"א וב"י וש"ע י"ד ס"ס ק"ח הביאו דבשמים של אלילים וכלאי הכרם וערלה אסור להריח בהם דאסורי' הן בהנאה דכל שעשוי להריח כוורד והדס כו' אסור עכ"ל מבואר להדי' דבשאר אסורים שאינו אסורי הנאה שרי להריח בה' אפי' עשוי' לריח וכך פסק האו"ה הביאו מור"ם סימן קצ"ה ס"ב בהג"ה דמותר לזלף בזמן הזה יין של גוים ע"ג האש אפי' לברי' כו' דריחא לאו מילתא הוא כו' ע"ש והנאה הבאה לאדם בע"כ דקי"ל כרבא דאסור בלא אפשר ולא מכוון כדמסיק פ' כ"ש היינו ג"כ דווקא בריח של ע"ז וכיוצא שאסור בהנאה וכמו שפירש"י ור"ן להדי' שם והיכא דעיקרו אינו עשוי להריח אלא לאכילה אעפ"י שמריח ומכוון שרי בתו' בע"ז דף י"ב ונסתפקו בזה ע"ש אכן במרדכי פ' כ"ש כתב דשרי וז"ל וקי"ל כרבא דאסור אבל בדבר שאין עקרו עומד להריח בהא קאמר רבא ריח' לאו מלתא היא וראי' מהדס במחובר ואתרוג במחובר במס' סוכה עכ"ל ופי' דהא דאסר רבא להריח ריח של ע"ז היינו בדבר שעשוי להריח כגון וורד והדס אע"ג דעשוי' גם כן לאכילה מ"מ עיקרם להריח קאי וכן הוא ל' התו' בע"ז דף י"ב הנ"ל אבל בדבר שעיקרו אינו להריח אלא לאכילה אף שלפעמי' מריחי' אותו גם כן מ"מ כיון דעיקרו לאכילה קאי בטל הריח שבו ולאו מילתא היא וראי' דאמרינן בפ' לולב הגזול דף ל"ז ע"ב דהדס במחובר מותר להריח כו' ולא גזרינן שמא יקוץ לאכול הענבים שבו וכדאמרינן התם כגון שלקט' לאכילה כו' ואתרוג אסור להריח בו במחובר כיון דעיקרו לאכילה קאי בטל הריח שבו וגזרינן בי' שמא יתלוש ויאכל הרי מבואר דדבר שעיקרו לאכילה קאי בטל הריח שבו ומותר להריח בו בלא אפשר וקא מכוון זה נ"ל ברור בהבנת דברי המרדכי ומחותני הרב בעל ש"ך שגג בהבנתו בספרו ש"ך ס"ס ק"ח והבין שהראי' המרדכי מהא דאמר רבא בסוכה שם אמר רבא הדס של מצוה אסור להריח כו' אתרוג כו' וראי' מהדס ואתרוג במס' סוכה וכתב ע"ז אבל באמת ראי' זו איני מכיר כו' ושרי ליה מאריה דכוונת המרדכי אהא דאמר רבא דהדס במחובר כו' אתרוג במחובר כו' וכך מבואר במרדכי ובעל הש"ך השמיט תיבת במחובר שני פעמי' בהעתקת לשונו וטעות נזדקר לפניו או שהי' לפניו ס' מרדכי מוטעה מ"מ כל מ"ש להתיר ריח בשאר אסורי' שאינה אסור בהנאה ומותר להריח אפי' בדבר שעיקר לריח הוא ברור וכל זה דלא כמ"ש בשלטי גבורים בע"ז פ' בתרא דף שפ"א דברור בעיניו דכל שאסור באכילה ועקרו להריח אסור להריח וק"ו לברך עליו ותלה עצמו בדברי תו' ור"ן ואין אלו אלא דברי שגגה ולא דק בדברי תו' ור"ן דאיירי באיסור שאסור בהנאה וכמו שביררתי לעיל הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל בלא"א הקצין הר"ר ישראל ז"ל ה"ה קאיידנבר מווילנא חונה ק"ק קראקא

שאלה מ"ו אם כהן שאינו מתענה מותר לקרות בהשכמה בתענית שני וחמישי ושני עד כאן לשון השואל

תשובה המנהג פשוט בשחרית בה"ב קוראין אפי' מי שאינו מתענה כיון דהקריאה היא מתקנת עזרא שלא ילכו שלשה ימים בלא תורה אינו רשאי למחול על כבודו לשום ישראל אפי' שאין הכהן מתענה ואפי' ישראל שאינו מתענה יוכל לעלות ולא נאמר דברי מהרי"ק בשורש ט' הובא בש"ע סימן קל"ח אלא בקריאה ויחל במנחה שנעשה עבור התענית ולא נקבע מתקנת עזרא וכ"ב בס' ב"ח סימן תקס"ו עיין שם וגדולה מזו התיר באם שכבר קראוהו לכהן שאינו מתענה שיוכל לעלות עיין שם אף דלא משמע כן מדברי ב"י סימן קל"ה מ"מ כבר הורה זקן הנלע"ד כתבתי הטרוד אהרן שמואל חונה ק"ק פירדא

שאלה מ"ז שני אחים אי יכולים לעלות לששי ולשביעי עד כאן לשון השאלה.