אמונת שמואל עז

האחרונים ומאמין לדבריהם ואינ"ך. רואה בגוף המקור ובגוף התשובה גם מה שפשוט למעל' שדעבד לא מקרי אלא בשנשחט כבר או בהטילו מום ע"פ המכירה איברא דכ"כ מהר"ם מינץ בתשו' סימן ל"ה תמיהא לי' על מעל' שלא הרגיש דהא מור"ם בשו"ת פ"ז הכריע בדיעבד כר"ת וישראל שקנה מגוי במשיכה ולא בכסף דבדיעבד פטורה מהבכורה אפי' ילדה זכר ואי' הישראל צריך ליתן לכהן הרי מבואר להדיא דליתא. וגם בתשו' משאת בנימין סימן ל"ה מבואר דדיעבד שעשה כרש"י וקנה הגוי בכסף דהא השואל רצה להפקיע הבכור במשיכה לחוד בגוי מישראל ולא מצריך לתתו לכהן מטעם דרצה לסמוך אר"ת וע"ז השיג וס"ל דדעת רש"י הוא עיקר וק"ל סגי' להפקיע מקדושת בכור ודבריהם ברורים למעשה וכן פסק בפי' לענין מכירת חמץ בשני מקומות הנ"ל שכתבתי ומאחר דהרב מוהר"ם מינץ מסתפק בזה אי הוה דיעבד כמו שמסיי' בש"ת הנ"ל ומור"ם ומשאת בנימין כתבו בפשיטות דלא כוותי' כל חד לפי שיטתו לא שבקינן פשיטותייהו מפני ספיקא דר"מ מינץ גם דבריהם מבוארים למאן דמכריע כחד ורוצה לכתחילה להחמיר לצאת י"ש מ"מ בדיעבד אוקמינן אדינא ולית לן להחמיר וכיוצא בזה אנו נוהגים בכל הוראות איסור והיתר דמחמרינן לכתחילה כדעת האוסר לצאת ידי דעתו אכן בדיעבד אוקמינן אדינא דאוריתא כהכרעת הפוסקים ומה שקרי לדעת הרב ר"מ מינץ דיעבד מקרי בגמ' שעת הדחק וכמ"ש התו' בפ"ק דנידה דף ו' ע"ב ד"ה בשעת הדחק וכו' סוף דבר דברי הרב מינץ לא מצאתי להם טעם ואין דעתי נוחה הימנו ולא מצאתי לו חבר בשום פוסק (ומ"ש שהוא כר"ת). למאן דסבירא ליה להלכה כרש"י או כר"ת לא חש לסברא שכנגדו דקי"ל כרש"י או כר"ת ומי שאין לבו נוקפו ורוצה לסמוך לפוטרו מבכורה אחד מהני יבא ויסמוך ויש לי עוד ראיות בזה אלא שאיני רוצה להאריך בהם. ואגב לא אוכל למלט מלהודיע למעל' מה שחדשתי בענין זה בימי חורפי והצעתי דברי לפני רבותי' והסכימו עמי והוא זה דהתו' והרא"ש וטור וש"ע כתבו דהמחוור שבכול' שיקבל פרוטה מהכותי ויקנה לו המקום שהבהמות עומדת לשם והמקום יקנה לו חלק באם כו' וכך אנו נוהגים לענין מכירת חמץ שמקנין לו בכסף ובשטר החדר שבתוכו חמץ והמקום קונה לו החמץ וכמ"ש הב"ח טא"ח ותמיה לי מלתא דהא דחצר קונה הבהמה או חמץ הוא מדין שליחות דאי משום יד הוה צריך הגוי להיות עומד בסמוך לו דמה יד בסמוכה וכו' כדאי' בפ"ק דב"מ ואם כן כיון דמדין שליחות קני החצר ואנן קי"ל דאין שליחות לגוי לא הן לדידן ולא אנן לדידהו מאתם גם אתם כדאי' פרק איזהו נשך ובמס' קידושין פ"ב ובי"ד סימן קס"ט ובכמה דוכתי' וא"כ תקנה זו לא ידענא דמנ"ל למימר דחצירו של גוי קונ' לו ודוחק לומ' דגוי לגוי יש שליחו' וכמ"ש בש"ת משאת בנימין סימן צ"ד וא"כ חצירו של גוי הוה כשליח הגוי. דערבך ערבא צריך דדינו של הרב הנ"ל צ"ע למעשה ולא ה"ל לכל הפוסקים לכתוב כן בפשיטות ובהדי' מצאתי שכתב בש"ת ר"מ מינץ סימן ה' וז"ל אע"ג דאין שליחות לגוי ה"מ גוי לישראל או ישראל לגוי אבל גוי לגוי אפשר דהוה שליח וכו' הרי שכתב בל' אפשר כאלו מסתפק ולמה לא בירר מדברי הראשוני' ואחרונים הנ"ל בפשיטות דקנה אלא דשמא לא ברירה לי' מלתא ומצאתי ברבינו ירוחם חלק אדם וחוה נתיב ך' חלק ב' שכתב בזה"ל ולצאת ידי שניהם יקבל מהגוי מעות בשביל אזן הבהמה פרוטה וימשוך הבהמה או יקנה לגוי המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אגב אזן הבהמה עם העובר עד כאן לשונו ואמרתי טבא חדא פלפלא וכו' דלכולהו אי' לי' פירכא ולדידי' לית לי' פרכא כלל דמבואר דלא מדין חצר קני' לי' אלא מתורת מטלטלין אגב קרקע דקני הקרקע ואגב מטלטלי' ולאו מתורת חצר וכה"ג משני בפ"ק דב"מ דף י"א ע"ב ר"ג מטלטלין אגב כו' הקנה לה' כו' ע"ש ברש"י והי' יכול להקנות מטלטלין אפי' אינם צבורים בתוכם אלא שלא להטריח וכו' ע"ש ולפ"ז גם במכירת חמץ יש לנו לזהר למכור לגוי החדר שהחמץ בתוכו וליקח פרוטה לאקני' חדר ואגבן החמץ ולא להקנות' בתורת חצר וקילסו רבותי את דברי וכך אני מורה ובא בפסח לשואל אותי ומקום הניחו לי' רבותי ואבותי להתגדר ודו"ק. ויש לי בדין זה קניות הגוי בכסף מילי מעליותא ביישוב דברי הרמב"ם פ"ו מהל' מעי"ל דין ט"י שהניחו הרב הכ"מ בצ"ע ובספרי אשר קראתיו ברכת הזבח אשר חברתי לסדר קדשים בעזרת האל ישבתי בטוב טעם ודעת הש"י יהי' בעזרי להוציאו לאורה להדפיס ולזכות בו את בני גילי כי הוא חיבור נחמד לגפ"ת ומיימיני לא נעשה כמוהו עד עתה ואלו הייתי יודע שיש לכ"ת ספרי דמיימוני הייתי מעתיק כמה חידושי' שחדשתי ת"ל בזה בדעה תבנה ובחכמה תתכונן ותשקוט כזית רענן כ"ד אהו' הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין הר"ר ישראל זלה"ה חונה פה ק"ק פירד"א

שאלה מ"ה ילמדינו רבינו אי דבר שהוא אסור באכילה ולא בהנאה אי מותר להריח בו או לאו ע"כ

תשובה באכילה ולא בהנאה מותר להריח בו אפי' לכתחילה ואפי' עשוי להריח וראי' ממוסק"ו שהכריע הראב"ד והרא"ש בפרק כיצד מברכין דהוא מין שרץ ואסור באכילה ואפ"ה אמרינן בגמ' דמברך עליו במ"ב דהנאת ריח לא מקרי אכילה ולא שתיה והא דגרסינן בפ' השוכר בע"ז דף ס"ו ע"ב האי