אמונת שמואל עו

עיקר אודיע למע"ל דהא ליתא ובזה ידע מע"ל כמה ספיקות שיש לי בדברי הפוסקים בדברים אלו גם קצתם דבריהם סותרים זא"ז והוא זה איברא דהרב מוהר"ם מינץ בש"ת סימן ל"ה ומור"ם בש"ת סימן פ"ז הכריעו דבדיעבד דעת ר"ת הי' עיקר דמשיכה קונה בגוי מישראל וה"ה איפכא ישראל מגוי דדינם שוה כמבואר בדבריהם והוא מהגמ' דסוף ע"ז ואני אומר רבותא למיחשב גברא הרי הרבה גדולים פסקו כדעת רש"י להלכה הא' הוא הרמב"ם פ"א מהל' זכי' העתיקה בסמ"ע סימן קנ"ד דמגוי קני במשיכה או בכסף וכתב המ"מ דפסק כאמימר דסבר דאף משיכה קונה בגוי וכ"ש מעות וכ"כ הרשב"א ורמב"ן הביאו ב"י בטי"ד סימן קל"ב אמנם המ"מ לא כ"כ בשם רמב"ן ע"ש וכך פסק הטור והש"ע סימן קצ"ד וז"ל וכל זה לא איירי אלא בקרקע אבל במטלטלין קנה בנתינת המעות עד כאן לשונו ואם כן הוא הדין גוי מישראל דחד דינא אית להו וכמו שכתוב לעיל איברא דברי הטור סתרי אהדדי דבי"ד סי' קל"ב כתב לפיכך ישראל שמוכר יינו לגוי צריך לזהר וכו' דאי לאו הכי לא נקנו לו שאין מעות קונות בגוי עד שימשוך כו' וצל"ע כעת עד שאפנה אי"ה אמנם בש"ע בי"ד סימן קל"ב סעיף ב' פסק הרב ב"י כדעת הרמב"ם דגוי מישראל או ישראל מגוי קני בכסף לחוד וכמ"ש שם בב"י וכסף משנה להדי' ולכך מדד לכליו של גוי שיש בו עכבת יין כו' צריך ליקח הדמים ואח"כ יגמור וכו' ודלא כמ"ש הטור ותו' ומור"ם לא כתב עליו כלום הרי שגם הוא פסק כהרמב"ם דקנין הוא בכסף וכמ"ש בטח"מ ס"ס קצ"ד וכל זה נעלם ממור"ם ז"ל בש"ת וממהר"ם מינץ הנ"ל והרב האחרון בש"ת משאת בנימין סימן ל"ה כתב וז"ל הכא בשאלה הא' דבספק בכור אזלינן לקולא כר"ת מאחר דלא איפסיק הלכתא לא כמר ולא כמר לאו קושט' הוא שהרי רוב המחברים הסכימו לדברי רש"י וכ"כ הב"י סימן קצ"ד בטח"מ ובש"ת מיימוני סימן ה' מהל' אביד' כו' דאפשר ר"ת מודה כו' ואע"ג דבי"ד בטור סימן ש"ך נראה דבעי תרוייהו דוקא לכתחילה אבל דיעבד סגי בכסף לחוד כרש"י כו' ואין סברא לחלק דההוא דחמ' איירי בישראל מגוי ובי"ד מיירי גוי מישראל וכו' דבפ"ב דבכורות אמרינן בהרי' דאין לחלק בזה וכו' ועוד דאמימר דאמר משיכה קונה בגוי פריך מההיא דלוקח גרוטאות כו' ומאי פריך דהא אמימר איירי בגוי מישראל אלא ודאי לא שנא וכו' וכך פסק בסי' נ"ט בענין מכירת חמץ בכסף לבד התיר הרב בדיעבד כדעת רש"י ע"ש ובסי' צ"ז ומעתה גם כל נביאים מתנבאים כרש"י הרמב"ם והש"ע בשני מקומות והרב משאת בנימין בג' מקומות והטור בח"מ א"כ מי הוא זה ואיזה הוא יסמוך אמור"ם ומהר"ם מינץ לפסוק בדיעבד כר"ת. ועכ"פ נתבאר למע"ל מתוך דברי הנ"ל טעם המקילין שנוהגים לכתחילה בקנין כשף מאחר שבעלי הש"ע והלבוש ומשאת בנימין שהם גדולי אחרונים פוסקים כוותייהו אף שאין אני מסכים עם המנהג הזה בבירור לכתחילה ועוד נ"ל קצת טעם למנהג גרוע זה דכיון דבדיניהם קוני' בכסף או בסטומתא ממש ולא יכול לחזור בו קני אף לענין בכור הן להפקיע או להכניס כגון ישראל מגוי כי כך משמע בשו"ת מור"ם בסי' פ"ז דהא דלא פסק מור"ם דליקני' ליה מעות מטעם סיטומטא בדיניהם היינו דיש מנהג גוי' כנגדן דיד בעל המעות על העליונה וכו' או משום דהמנהג הוא לשלם החצי' ע"ש מבואר דאי לית' להני טעמא קנין גוי במעות הוא קנין גמור מדרבנן בסיטומטא לקנות דבדיניהם האידנ' גוי שנתן הכסף או איפכא קני' ולא יכול לחזור ואף שהר"ם מינץ בשו"ת סימן ה' וס"ב צידד להחמיר בבכור לקנות בסיטומטא והביא ראי' שיש לדחות אות' ע"ש מ"מ טעם זה הנוהגים להקל קורא אני עליהם עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו וסומכי' אמור"ם להקל אף לכתחילה ואין בידינו להקל נגד האחרונים שכתבו במקומו בה' בכור סימן ש"ך לכתחילה לצאת ידי שמים אמנם לענין דיעבד כבר הצעתי דעות הפוסקים בזה ומ"מ בנ"ד ודאי הוה ספק בכור דאיכא כמה ספיקות לחומרא חדא דשמא קי"ל כר"ת ואת"ל דקי"ל כרש"י דלמא לא כיון לקנות האם אלא העובר וכך הוא משמעות ל' השאלה מתוך דברי מע"ל וכיון דאיכא איסור הפקעת בכור גופא ואיסור מכירת שבת וסתמא לא עביד שני איסורים משום אפקועי בכור לחולין ועוד דכיון דלא הועיל לדעת האחרונ' למכור דשלב"ל אף לכשתלד א"כ ודאי דעתיה לא היה למכרו ויש לו דין ספק בכור כי אני לא שמעתי שום מנהג בזה. ומ"ש מע"ל שמהרי"ו התיר למכור העובר עצמו לכשתלד ומהר"א כ"ץ התיר סמוך ללידה תלא מע"ל בוקי סריקי בהם כי כל משא ומתן שלהם ליישב דברי הא"ז שהביא בסי' ה' בתשובת מיימוני ובהגא"ש דיותר טוב לכ"ע למכור בכסף העובר והוקשה להם קושית התוס' שכתבו גבי כלו חיותי' דרב מרי דעובר הוה דשלב"ל ויישבו כ"א וא' לפי דרכו מהר"א כתב דס"ל לא"ז קודם לידה מהני ומהרי"ו כסב דדעת הא"ז כרשב"ם דפסק דמהני לכשתלד אמנם הם בעצמם להלכה ודאי סבירא להו כדעת מוהר"ם ותו' ורא"ש דהנכון כסף ומשיכה ולהקנות באם ולא בעובר כלל וכך מבואר להדיא בשו"ת ר"מ מינץ ומע"ל הציץ בין החרכים ופלפל שלא לצורך גם מע"ל כתב בש"ת מהרי"ו סימן ע' וליתא שהוא בסי' ס"ט גם כתב מע"ל מהר"י סג"ל סימן קע"ז גם זה ליתא אלא בתשובותיו סימן ר"ט הוא וכל זה גורם למע"ל שמע"ל מעיין בספרי