אמונת שמואל עד

דודאי מהרי"ק ז"ל לא הוי פליג אהרשב"א פלוגתא רחוקה דלפסק ראב"ן אבד בסתם אחר י"ב חודש ולהרשב"א לא אבד בסתם אפי' לעולם לכך הכריע מור"ם דמהרי"ק לא היה פוסק כהראב"ן לאבד אחר י"ב חודש בסתם אא"כ גילה דעתו אחר י"ב חודש שלא לחזור אבל בסתם לא אבד חזקתו אלא אחר ג' שני' ומהרי"ק לאו לרווחא דמלתא כתב לכל הפחות ג"ש ואף שמהרי"ק אפשר דכתב לרווחא דמלתא ג"ש מיהו מור"ם לא ראה לפסוק כמותו בזה דהרשב"א ס"ל דלא אבד אפי' לעולם ואף דלא הכריע כסברת הרשב"א מ"מ בשנה אחד הכריע מיהא כרשב"א דלא איבד עכ"פ כנ"ל ליישב דעת מור"ם בזה. ומעתה נ"ל ברור דיש לנו לפסוק כסברת הרשב"א שהרי לעיל סי' קנ"ג סעיף ו' בהג"ה פסק מור"ם תשוב' הרשב"א זו בלי חולק. ומעתה נבא לנ"ד דנראה לי ברור דלא אבד בן ראובן חזקתו ביישוב שדר אביו של ראובן דאין כאן שום גילוי דעת שהיה בדעתו שלא לחזור אלא הי' דר סתם אצל חמיו ומה שלא רצה ליקח בשעת קישור התנאים מאה זהובים אין זה גילוי דעת כי הי' סבור באפשרי לדור אצל חמיו דעכ"פ גם מזה לא הניח ידו כ"א באולי שלא יעלה בידו לדור אצל חמיו יחזור אצל אביו וידור שם ואם יעלה בידו לדור שם בבית חמיו אז ישאר שם אבל מ"מ לא הי' בדעתו לאבד חזקתו במקום שידור אביו ואם כן כיון שלא גילה בדעתו בהדי' שלא ידור בישוב אביו יכול לחזור להרשב"א שהוכחתי דכוותי' י"ל אפי' לעולם וכ"ש בתוך שנה לא אבד בסתם וכדעת מור"ם במהרי"ק והאריכות (הוא למותר כמעט ומה שטען הקהל לעומתו שיתן להם המסי' שמגיע עליו שהי' לפעמי' בעסק משא ומתן גם מעות אביו ראו פני המדינה אין בטענה זו ממש דבתשובת מהרי"ו סימן קל"ב הכריע דמעות שהי' בתחילה במדינה ואח"כ לא ראו פני המדינה דיש מצריכין ליתן מס ממנו אבל כל שלא ראו פני המדינה מעולם א"צ ליתן וזה הבחור כשנתן לו אביו הנדן לא ראה מקרי כי החיוב של אביו הי' שיתן לו במקום חמיו ופרע לו חובו והיאך ס"ד שיתן מס בשני מקומות וכ"כ בש"ת ר"י טראנ"י סימן ס"ב עיין שם וכ"ש זה שהי' הוא ומעותיו במקום אחר אלא שלפעמים היה במשא ומתן בעיר אביו והרי הוא באותו שנה כשאר אורח המשתכר ומסתחר שם לפעמים וכל עסקו של מהרי"ו אינו אלא כשהוא דר בעיר א' ויש לו מעות בעיר אחרת אבל לא כשהוא ומעותיו בעיר א' כנ"ד וזה ברור ועוד כיון דדעתו הי' לדור בשנה זו במקום חמיו כבר נסתלק מחיוב עיר של אביו ומיד שיצא מעיר אביו אינו חייב ליתן מס עמהם וכ"ש זה שלא הי' חל עליו עד עתה לתת שום דבר שם וכ"כ להרי' בש"ת ר"מ טראני ח"א סימן שי"ו ודייק לה מדברי מהרא"י בת"ה סימן שמ"ב והוא פשוט ואע"פ כן לא אבד' חזקתו בי"ב חודש דלא כהראב"ן וכפי שהוכחתי מדברי הרשב"א ומור"ם ז"ל ודו"ק. ואגב אודיע לשואל שבכל מקומת שהייתי במדינות פולי"ן ליט"א ורוסי"א ואוסטריי"ך ומעהרי"ן המנהג פשוט הקהילות שכל מי שנושא בקהילה אחרת אשה א"צ לפרוע מעות חזקה בקהילה שאביו דר שם או איפכא עד אחר ג"ש ואם כשכלו ג' שנים ואינו עושה מעמד לפרוע עבור חזקתו אבד חזקת יישוב שלו והוא מנהג ותיקון ע"פ מה שהוכחתי ושכתבתי לעיל לדעת מוהר"ם ז"ל בהג"ה הנ"ל הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין המנוח הר"ר ישראל ז"ל ה"ה מווילנא

שאלה מג ילמדנו רבינו בש"ס קידושין דף ח' ע"ב תו' ד"ה תנם לאבא או לאבי' אינה מקודשת מה שחידשו תוספות בזה בפירושו יותר מפירש"י ז"ל ועל דבריו דברי אלקים חיים אצפה בתוחלת ממשכה ע"כ

תשובה מע"ל שאל ממני בשנוי דעת התוספ' בקדושין דף ח' ד"ה תנ' כו' אהו' על החלוקים אנו מצטערים ובושים ומע"ל בא להוסיף ולחלק השווים כי בודאי דברי רש"י ותוספות הם שוים וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתי' לאלפים ולרבבות ובהדי' כתב ב"י בטא"ה סי' ל' דדעת רש"י ותוספות ור"ץ שווים בזה ואף דיכילנא להעלות פילא בקופא דמחטא ולפרש דבריהם בענין שיחלקו על רש"י והוא דרש"י סבירא לי' דהיכא דהתחיל הוא ואמר התקדשי לי והשיבה היא ואמרה תנם לפלוני אפי' כשנתן לו אמר בהדי' התקדשי לי במה שנתתי עבורך לפלוני אינה מקודשת דכן מוכח להדי' מפירש"י שפי' גבי הא תן מנה לפלוני דמקודשת דאיירי שאמר לה אחר כך התקדשי במה שנתתי כו' ואפילו הבי בהא דתנם לאבא כו' כיון שהתחיל הוא הוה משט' כו' אפי' כשאמר דאם לא כן הוה ליה לרש"י לחלק דלעיל איירי בשחזר ואמר כאן איירי בשלא חזר ואמר אלא בע"כ לרש"י אף דחזר ואמר בכאן לא מהני וכן כתב הטור להדי' בטא"ה סימן ל' ע"ש אבל התוס' דלא פירשו לעיל כן רצה לומר דסבירא ליה בחזר ואמר מהני אפי' בהתחיל הוא תחילה כמו בתן אלא דלעיל וכאן איירי בלא חזר ואמר ולכך י"ל בכאן משטה מ"מ שנויא דחיקא לא מתרצינא לך ולא נשווה מחלוקת וכן רב שלום ואמת הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין המנוח הר"ר ישראל ז"ל ה"ה מווילנא

שאלה מ"ד דברי ריבות שנפל בין החתן המקושר ובין חמיו ואכתוב בל"א כי שמעון חמיו של ראובן טען איך ראובן הי' כמו ט"ו שני' בביתו ולא נתן מס דירת הבית לידו שום פרוטה