אמונת שמואל עג

עצמו שידורו הזוג אצלו יתן לנדן הזוג עוד מאה זהובי' יותר מעת אשר ידורו אצלו מ"מ לא התרצה ראובן בכך רק דוקא שידורו אצל שמעון וכן הוקמו התנאים בשעת הקנס ובשעת החופה. וכן עשה שמעון והשתדל אצל השרר"ה חזקת יישוב במקומו ויהי כאשר דרו הזוג שמה שנה תמימה והיו הולכים וחסור ולא יוכלו עוד שאת מחמת כמה דברים אזי חזרו ובאו לדור אצל (שמעון) [ראובן] אבי החתן ועכשיו תובעי' הקהל את בן ראובן הנ"ל מאחר שיש לנו מנהג ותיקון הנעשה ע"י גאון וחכם א' מעיר שכל מי שיבא לדור למקום ההוא יתן הקדמה סך עשרים דוקאטי"ן וא"כ תן לנו הקדמה. ובנו של ראובן השיב שלא איבד חזקתו כי לא עברו ג' שנים כמבואר בח"מ סימן קנ"ו והקהל השיבו מה שכ' בסי' קנ"ו שלא איבד חזקתו עד ג' שנים היינו מי שנסע מן העיר בסתמא בלא גילוי דעת כמבואר שם בהדיא אבל בכאן לא מקרי סתמא כיון שכתוב בתנאים בהדי' שידור שמה אצל שמעון ממילא גילה דעתו בההיא שאינו רוצה בחזקה אצלינו. ועוד שהרי שמעון רצה ליתן עוד מאה זהובים יותר לנדן ואפ"ה לא רצה ליקח את בנו אצלו א"כ גילה דעתו בהדי' שאינו רוצה החזקה ועי"ז תובעים הקהל באם ת"ל דכשהדין יתן שלא איבדת זכותך וחזקתך א"כ אתה הוא כחד מינן תן לנו הטלתך בכל גביות ונתינות שעלו בתוך הקהל בתוך השנה ההיא עד בואך ובן ראובן השיב שאינו מחויב ליתן בתוך שנה ההיא שלא הי' פה כיון שמעותיו לא ראו פני המדינה אינו מחויב ליתן ממנו. והקהל השיבו דמעותיו ראו פני המדינה שהרי בתוך שנה ההיא באתה כמה פעמי' לסחור ולקנות ולמכור בהמות ושאר סחורות והי' מרוויח בהן ועוד שהרי אביך נתן לך ג' מאות זהובים והלכת לחוץ למדינה ואותו מעות הא ודאי ראה פני המדינה וע"י שישנו כמה גביות וארנונות בכאן שהוא לטובת הבאים ע"כ ילמדנו רבינו הדין עם מי

תשובה יחבל הדיין תשובתו הגם שלא הי' בדעתי להשיב ע"ז כי למדונו רבותינו ז"ל שאין להשיב לשואל שום פסק כל זמן שלא שמע דברי שניהם שמא מתוך דבריהם ילמדו לשקר אא"כ הוא דיין על דין ושואל כהלכה אזי מותר להשיב כהלכה. ועיי' בש"ת מור"ם סימן י"ד סעיף ה' בהג"ה וכמו שהאריכו האחרונים זלה"ה בתשובותיהם לולי שהמוביל כתב זה קבל בפני על יהדותי' שהשואל שואל מדעתו של תורה בזה הוא אחד מהדיינים ושמו לא הגיד לי מטעמי' אשר אתו פניו אני נושא ואשיב הנלע"ד כפי בינותי בספרי' וקבלה מרבותי ובתחיל' אני אומר כבר ידוע מ"ש מהרא"י בת"ה וביותר מהרי"ו בש"ת סימן קל"ג וז"ל ומאוד קש' עלי להכניס את ראשי בזה דכמה עיקרי' תלוים בזה דרוב מדינות וקהילות מסוכסכים ונבוכים בספיקות האלו בעניני מסים כו' ע"ש גם איני אומר דין תורה בזה וכיוצא ועליהם נאמר יבצעו תמימים אם לבם אינם שלם ע"פ מדינתם. והנה מה ששאל בתחילה נעמוד על דעת מור"ם בהגה' ז"ל ומתוכה נעמוד על השאלה והוא דיש לדקדק אמ"ש ס"ס קנ"ו בהג"ה שאם א' נסע מן העיר י"ב חודש וגילה בדעתו שאין דעתו לחזור אבד חזקתו. אבל אם לא גילה בדעתו לא אבד חזקתו עד ג' שנים וכו' עכ"ל ודבריו אלו נובעים מדבדי הראב"ן שהביא מהרי"ק שורש קצ"א וז"ל ולהכי נהגו הראשונים כשיוצא אדם מישובו י"ב חודש שאבד זכותו כי כשם שקונה אותו בי"ב חודש כך מאבד זכותו מבתוך י"ב חודש שיצא משם ומתישב במקום אחד וכו' עד וכיון שמאבד זכות ישובו כשהפקירו ויצא ממגו הרי הוא כשאר כל אדם וכו' אבל אינו מפקירו ודעתו לחזור כגון שנותן מסי' עם הקהל אפי' שהה כמה שנים לא אבד ישובו וכו' אבל אם מתיישב במקום אחר עם בני ביתו בשעה אחת אבד את ישובו הראשונ' כך נהגו הראשונים ומנהגן תורה היא עכ"ל וכמעט יראה הרואה דדעת הראב"ן להעיד על המנהג דבסתם אבד חזקתו אחר י"ב חודש כשם שקונה אותו להיות כבני העיר בי"ב חודש כך אבד חזקתו אחר י"ב חודש אף בסתם ואף שלא גילה בדעתו בפירוש לחזור ודוקא שנותן מסי' עם הקהל אז לא אבד חזקתו ומ"ה מסיק מהרי"ק שם וז"ל והרי שכתב וחזר וכפל שבי"ב חודש אבד את זכות ישובו כשהולך במקום אחר עם בני ביתו אם לא שיתן מסי' עם הקהל וכ"ש וכו' את זכותו כו' שלא פרע אפי' פרוטה ממסי' ג' שנים וחצי וכו' וא"כ תמי' על מור"ם ז"ל שכתב דדוקא דגילה דעתו שלא לחזור אבד אחר י"ב חודש ובסתם עד ג' שנים והא מנ"ל דמנהג הראשונים מבואר בראב"ן הוא כמ"ש ודלא כמשמעות מור"ם ואף דמסיק מהרי"ק שם וכתב ועוד נלע"ד ראי' ברורה שמאחר שנסתלק לגמרי שאבד זכותו לכל הפחות בג"ש כו' עכ"ל היינו לרוחא דמלת' נקט ג"ש כמעשה של ר' שלמה המבואר שם אבל ודאי לדינא ס"ל דאף בשנה אחד איבד זכותו וחזקתו בסתם אם לא שגילה בדעתו לחזור כגון שנותן (סכום) [מסים[ עמהם וראייתו מפרץ פצימיו לא קאי אג"ש אלא מיד מחל אם לא שלא פרץ פצימיו וא"כ בחזקת יישוב ודאי אבד בי"ב חודש כל זמן שלא גילה בדעתו ע"ש ותמצא ברור מבואר להדיא כמ"ש וצריך עיון רב שיניח מור"ם מנהג הראשונים דכתב ראב"ן דלא כוותי' אמנם נראה ליישב דברי מור"ם והוא דמור"ם ז"ל שראה דברי הרשב"א בש"ת סימן אלף קל"ג דס"ל דבסתם לא אבד חזקתו אפי' אחר ג"ש ואפילו לעולם כל שאינו עושה הסחורה אלא בשב ואל תעשה ואף שלא גילה שדעתו לחזור ע"ש והוא הי"א שכתב מור"ם אח"ז וא"כ ס"ל