אמונת שמואל עב

והביא הב"י שם בשם ש"ת הרשב"א כתב וזה לשונו הנשבע לחבירו לפרוע לזמן פלוני ולא עשה עובר בכל יום על שבועתו אבל אם נשבע לעשות דבר פלוני ביום פלוני ועבר היום אין חייב שבועה עליו ולוקה על שעובר שבועתו ופטור מלעשות דבר וכו' עד כאן לשונו א"כ מבואר להדי' להרשב"א דסבירא ליה נשבע לפרוע לחבירו לזמן פלוני דסבירא ליה ממש כהרא"ש א"ש וליכא מחלוקת ביניהו ואם כן הוא סותר למ"ש הריב"ש בשם הרשב"א במי שנשבע לפרוע לזמן ידוע ועבר וכו' והשיב שאינו חייב מכח השבועה וכו' והנה מוהר"ם ז"ל בהג"ה ש"ע בי"ד סימן רכ"א סמ"א נראה שחילק בי' היכא דנשבע שהוא חייב בלא שבועה או מי שמחייב עצמו עכשיו בשבועה ולדבריו מי שנשבע לתת לחבירו חפץ פלוני במתנה ביום פלוני הוי כשבועה א' ואי עבר היום תו לא עבר על שבועתו להרשב"א ולמד חילוק זה להריב"ש סימן שמ"ד שהובא בב"י שם סימן רכ"ח ובטח"מ ס"ס ע"ה בב"י ע"ש אכן נ"ל דשארי ליה מארי' דהריב"ש כ"כ לדעת הרא"ש אבל לסברת הרשב"א סבירא ליה בפשיטו' דלא עובר אפי' בנשבע לפרוע לזמן פלוני בחוב שחייב לו כבר ואם כן הדר' קושי' לדוכתי' וגם אין לחלק שש"ת הרשב"א שבריב"ש איירי שאירע בשבת והוי אונ' וכו' וא"כ מ"ה אינו עובר דהא ליתא דמה בכך לסברת הרמב"ן והרשב"א והרא"ש דהא ס"ל דהוה כנשבע על ב' דברים וא"כ מ"מ חייב לפרוע מכח השבועה אחר זמן ג"כ וזה פשוט בין כך ובין כך בנ"ד שכהרר"א הנ"ל היה חייב להם כבר לדור שם ונשבע על זה לקיים תוך זמן אפי' לדעת הרשב"א חייב לקיים אף שעבר היום וכ"ש להרא"ש שפסק בס"עג בטח"מ כוותי' לעולם צריך לקיים לסברת מור"ם ולדידי' נ"ל דאין כאן פלוגת' כלל והרשב"א והרא"ש בחד' שיטתא קיימי והחילוק בש"ע להרשב"א דודאי (לזמן) לפרוע לזמן פלוני הוה שתי שבועות אבל מ"ש לעשות דבר ביום פלוני פירושו שנשבע לאכול ככר ביום פלוני וא"כ כשעבר היום כבר עבר ואינו מתוקן כבר באכילתו והוה כחדא שבועה ועבר עליה כבר כשלא אכל ביום פלוני וזה ברור כשמש בעיני ודלא כמ"ש בש"ת מהר"מ פדווא"י סימן ע"ב ע"ש שהיפך קערה על פניה דהרא"ש ס"ל דאינו עובר אחר שעבר יום השבועה והרשב"א סבירא ליה דעובר ולא ראה חוץ לכבודו כל התשובות שהביא הב"י בזה דסותרים כל דבריו בזה ובפרט התשובות הרמב"ן סימן רנ"ט דקאי ג"כ אלפרוע ע"ש. שוב ראיתי בדברי מור"ם בהג"ה סימן רל"ב סי"ב שכתב בשם הרשב"א מי שנשבע כנ"ל כגון שנשבע לשלם ביום פלוני ונאנס שאין לו לשלם פטור משבועתו ואם יכול לקיימ' אח"כ דינו כמי שעבר על שבועתו במזיד עכ"ל וה"ז מבואר דלא כש"ת הרשב"א שהביא הריב"ש ודלא כמ"ש מהר"ם פד"ו לדעת הדשב"א והרא"ש ורמב"ן ודו"ק. ובר מן דין לכל דיעות אפי' להריב"ש בהרשב"א ולמור"ם פד"ו. בהבנתו אין דרך (לבנותו) למצוא היתר להרא"ש דבנ"ד נשבע שמחויב לבא אל הקהל אחר כלות ו' חדשים כו' ודאי כשעבר אח"כ האונס מחויב לבא אח"כ דהכל הוא בכלל כלות ו' חדשים. ודאי אם נשבע שמחויב לבא אח"כ ליום פלוני שכלו ו' חדשים הוה בפלוגתא הנ"ל אבל מאחר שנשבע אחר כלות הוי כאלו נשבע שמחויב לעשות דבר פלוני ולא קבע זמן דכייפינן לי' לקיים בכל יום כדמוכח בהר"ן ריש נדרים ופסקו הש"ע בטי"ד סימן רל"ג סעיף י"ב בהג"ה שמא ישכח אח"כ כו' ואף שאירע לו תיכף ככלות הזמן איזה אונס מ"מ כשעבר האונס צריך לקיים דלא תלה שבועתו ביום המוגבל אלא שאחר כלות הזמן מחויב לקיים כשיעבור האונס וז"ל הרא"ש בש"ת כלל ז' העתיקה מור"ם שם בהג"ה סעי' ב' סימן רל"ב וקהל שעשו חרם על ה' שנים וקבעו הזמן שיתחיל החרם ובאותו הזמן הי' אונסים או שוגגי' ולא התחילו לקיים הנדר צריכין לקיימו אח"כ כי אינו בטל משום זה. עכ"ל ודמי ממש לנ"ד וכן מוכח בש"ת ר"מ פדוואי' דמודה בנ"ד ע"ש ותמצא כנ"ל בבירור והאריכות בזה הוא למותר אמנם מצד טענת האונס סכנות נפשות להנשבע באם שידור בק"ק הנ"ל זה א"צ לפנים דהוי נדרי אונסי' כמו חלה בנו כו' ובודאי הוא פטור מצד השבועה באם שהוא כן כאשר בא בשאלה והנודר יחוש לעצמו כי בודאי לפי דבריו אין צריכין שאלה כלל לחכם כד' נדרים שהתירו חכמים כמבואר בש"ס ופוסקים ואין להקהל הנ"ל עליו שום טענה מחמת הדירה כי אם טענת ממון שיסייע לפירעון הק"ק ויקוב הדין ההר ביניהם כנהוג ביחיד שעוקר דירתו למקום אחר והאריכות בזה אך למותר ובאשר שהדבר פשוט לא אאריך בפרט זה הכלל וכללי' ובס' ט"ז חילק בין ביו"ם בבי"ת או ליום בלמ"ד גם חילק בין שהיה חייב לו כבר או לאו ומ"ש הוא עיקר לענ"ד גם לא שת לבו ליישב התשובות הרשב"א שהביא הריב"ש גם מנ"ל לבדות הסברא בין ביום ליום גם דבריו נסתרים ממ"ש מור"ם בסי' רל"ב שהרגיש שם בט"ז ג"כ ע"ש ומ"מ לדינא החמיר כהרא"ש בדבר שהוא חייב בלא"ה ומ"מ לא הרגיש להקשות אמהר"ם פדווא' שלא כ"כ בשם הרא"ש ודו"ק הנלע"ד כתבתי כפי מה שהורוני מן השמים הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין המנוח הר"ר ישראל זצלה"ה

שאלה מ"ב ראובן שידך בנו שיקח בת שמעון במדינה אחרת והתנו בשעת כתיבת התנאים שידור הזוג דוקא אצל שמעון הגם ששמעון אמר באותו פעם באם שיתרצה ראובן