אמונת שמואל סו

כיון שהיתומים לא יוכלו לחזור בו וכמו שהוכחתי לעיל הוי כאלו כבר זכו הגבאי' שלהם או היתומים זכו להקהל שלהם ולעני' שלהם תו היאך יוציאו אח"כ בני הקהל אחר' מיד היתומים שהם יד עניי' הקהל שנעקרו משם כנ"ל אכן כשלא נתייאשו הקהל מעירם ודעתם הי' לחזור לקהל שלהם ולהשתדל בני' ב"ה ושאר צרכיה נראה דודאי אין רשאי לכתחילה לשנות לדעת המת וצריכים לקיים דברי' ולבנות ב"ה בעיר המת כי מאחר שלא הוציאו עדיין ואינם נצרכי' להוצאות על שאר הוצאות למה ישנו דעת ואומדן דעת המת כנ"ל כעת בלי ראי' ברורה כעת הזאת ולרוחא דמלת' אמינא באם ירצו הקהל שעקרו מקהלתן לעשות לפנים מש"ה טוב וישר ליתן הפ' זהובים הנשארים לבנין ב"ה שנעקרו משם בוודאי שכרם הרבה מאוד כי בזה יעשו מצוה רבה ונחת רוח לאומדן דעת המת שמסתמא דעתו נוחה הימנו שיהי' לב"ה בעיר שמת בה ושייך לה אכן לדינא כבר כתבתי דזכי בהן והוא ברור הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל מווילנא

שאלה ל"ט אם נחתך או נשבר הרגל בעוף בתוך בפרק בין עצם התחתון ובין עצם האמצעי ממש מה דינו אם גם זה בכלל דברי הש"ע ורמ"א בסי' נ"ו סעיף י"ד דנשבר העצם במקום צומת הגידין וכו' דהא רש"י והרא"ש מפרשי' באמת ההיא מעשה דצנא דנקורי בחולין דף נ"ז ע"א בארכובה בתוך הפרק ממש הי' השבר וכן נראה פשוט דאל"ה אלא למטה יותר ברגל ממש הי' השבר שם לא הוה מקום צ"ה אלא להרמב"ם לחוד וכבר דחה דבריו הר"ן פ' בהמה המקשה אלא ע"כ רש"י שם דף נ"ז שכתב בארכובה היינו בתוך הפרק ממש הי' השבר ומדאיצטריך רבא בדיקה ואין אנו בקיאין א"כ יש לומר דטריפה בהנך גווני דלעיל משום חשש צ"ה או לאו. ודין זה לא נמצא בגמר' בהדי' ולא בפוסקים אחרונים הגם שמדברי ר"ה דף נ"ז לכאורה מוכח דמיירי בתוך הפרק ממש וכן משמע בטור וב"י סי' נ"ח לדעת רש"י ללישנא קמא דפרק בהמה המקשה לחומרא ורוב הפוסקים והרא"ש שהוא בתר' מכללם מסכימים עם רש"י מ"מ בש"ע וט"ז וש"ך אין הכרע אמנם לפי אותן שני פירושים שהביא הט"ז סי' נ"ה סעיף קטן י"א בדברי הרא"ש לפירוש הא' פשיטא דטריפה בעוף דהא לדבריו טריפה להרא"ש גם בבהמה בין הערקום ובין הרגל וכן דברי הרא"ש פרק בהמה המקשה דף ס"ו בהדיא וא"כ הדרא לכללא דכייל לוי דכל מה שטריפה בבהמה טריפה נמי בעוף ואפילו לפירוש השני שמביא שם דאינו טריפה בבהמה בנחתך בין הערקום ורגל מ"מ כתבה אותה הג"ה של או"ה דטריפה בעוף ואם כן תמוה מאוד ומאוד בעיני למה לא הכריעו הפוסקים האחרונים זה הדין בפירוש להתיר או לאיסור ולענ"ד דלפי דברי הל"ח והב"ח שמביא הש"ך בשמם סי' נ"ה, ס"ק א' וסי' נ"ד ס"ק ד' דמטריפי' בנחתך או נשבר בתוך הערקום בבהמה מטעם חשש צ"ה שלמעלה מן הערקום והש"ך דחה דברי מהרש"ל דמכשיר ביה בתוך הערקום א"כ לפי זה כ"ש או לכל הפחות הוא הדין בעוף בתוך הפרק דהא תוך הערקום לא הוה טריפה אלא משום חשש צ"ה שלמעלה ממנו כדעת הב"ח אליבי' דשערי דורא ומהרי"ל וזה הוא קצת רחוק מן הדעת ומכ"ש בתוך הפרק בעוף ולפי אותן סימני' נראה אפי' לומר דצדקו דברי הרמב"ם אלא מה לנו לעשות דכבר אידחו דבריו ברגל ממש אבל בתוך הפ' ודאי דבר נכונה וכן הוא לדעת רש"י ורוב הפוסקים שהביא הב"י דשם הוה מקום צ"ה וכל זה נראה לע"ד פשוט להטריף בעוף בנשבר הרגל או נחתך בתוך הפרק ממש אלא מאחר שלא ראיתי מעשה והפוסקים האחרונים סתמו דבריה' בזה ע"כ יש ספק וכן עתה באתי לאדוני שיאיר עיני בדברי' ברורים כי יש לאל ידו לעשות ולקיים להשיב לי תכף כי תורה היא וללמוד אני צריך כ"ד הדום רגלו הק' אוהב נאמן אליעזר ליפמן חונה לע"ע בק"ק אוי"א

תשובה אותיותיו המסולאים בפז אמרות טהורות מזוקקי' שבעתים האירו אל עבר פני ונמצאו דברי' ואוכלם והיו בפי כלשד השמן ונתתי את לבי לראות שמע"ל לן בעומקה של הלכה וליבן ובירר מתוך דברי האחרונים לאשר ולקיים דבריו הוראה לאיסור בעוף שנחת' או נשבר רגלו מן העצם התחתון לאמצעו תוך הפרק וכמעט לא הניח מע"ל מקום להתגדר ואני הנני מודיע תחילה למר שאין עסקי כלל לעיין בספרי האחרונים ובפרט באותן שחברו בדורות הללו כי אמדגרמנא גרמא באחרונים אב' ואכל בישרא שמינא אפתורא דדהבא בפוסקים ראשונים ולעיין בש"ס אשר הם תמיד לנו לעינים ואף אם לפעמי' נמצאו שאחרונים שבדורינו נטו מזה אין לי עסק בהם ועמהם. ואני אינני משגיח בהכרעת' כלל אם לא בדברי אמת שכיוונו ועתה אחל לברר וללבן דברי הראשוני' בדינים האלו ומיני ומנייהו תתרווח שמעת' ואח"כ נבא אי"ה לפענ"ד להכריע ויראה כת"ר כמה סתירות בדברי האחרונים שלפענ"ד לא כיוונו יפה ומ"מ מה שאפשר בידי לבא בקוצר אקצר ואסמוך על המעייני' שיוכלו להבין דבר מתוך דבר וזה החלי בס"ד כתב הרא"ש פ"ד דחולין והיכא דנחתך הרגל בארכובה בי' הפרקים כו' ול"נ לאסור משום כו' וכן פירש"י לעיל בפ' אלו טרפות גבי צנא דנקורי שנשתברו רגליהם בארכובה או למעלה מן הארכובה ואין העצם יוצא לחוץ אלמא בתוך הארכובה ולמעלה מן הארכובה דין אחד להם וכו' וכן לעולא