אמונת שמואל סה

הטענות ושטר פשר שביניהם ודי בזה ובאם שאביה הי' זן ומפרנס היתומים מג"ח א"כ גם הוצאה מסתמא נעשה מג"ח וכ"ש אם מצד החיוב זן אותה ונלמד סתום מן המפורש הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל קאיידנבר מווילנא

שאלה ל"ח ראובן שצוה מחמת מיתה לתת מנכסיו ק' זהובים לבנין ב"ה וקודם שנתנו האפטרופ' המעות להגבאי יצאו כל הקהל מאותו המקום ונחרב הב"ה אשר הי' שם ורוב הקהל שהיה שם נתיישבו בקהיל' שני' סמוך לשם ואח"כ נתנוה האפטרופסים כמו עשרים זהובים מכח הצוואה ליד הגבאים ועתה חזרו אחרים ונתיישבו באותו הקהילה תחתיהם במקום הראשון ורוצים לבנות להם ב"ה ולהוציא מיד גוים המקום הראשון שהיה הב"ה ועתה נפלו שלשה מחלוקת בדבר הקהילה אשר נתיישבו עתה במקום הא' טוענים שעל ב"ה זה היה דעתו ואנחנו רוצים לבנותו מחדש במקום ההוא ולהוציאו מיד גוים ממילא תנתן להם ובני הקהלה אשר עקרו ממנו ונתיישבו בסמוך לה טוענים מאחר שכל הקדשים שהי' לשם בא אליהם וגם האיש ההוא הי' רגיל וגם שייך לאותו ב"ה והשררה אח' ממילא לנו הוא ויורשי הממון טוענים מאחר שלא ניתן עד שנחרב ב"ה הנ"ל ונתפרדה החבילה אינם מחויבי' ליתן כלום מכח הצוואה הנ"ל עכ"ל של השואל

תשובה כגון דא ודאי שאלה היא וצריכא רב' ונלע"ד דודאי בדברי טענת היורשים אין ממש עכ"פ דכיון שנדר אביהם להקדש זה אפי' הי' בחיים ולא הי' מאותו עיר דיכולין בני העיר לשנותו לקדושה חמורה כשאין בידם לעשות לאותו דבר שנדר ואפי' הוא מאותו עיר ואינם יכולים לשנות בלא דעתו מ"מ הוא אינו יכול לחזור מהקדשו וא"כ בנ"ד שמת הנודר ואי' צריכי' דעתו ובאם שלא הי' אפשרי לעשות כפי נדרו שנדר לענין ב"ה יכולים עכ"פ לעשות מהם קדושה חמורה אחרת והיורשים פשיטא אינם יכולים לחזור וראי' ברורה מהמרדכי דפ' בני העיר והביאו ב"י בטא"ח סי' קנ"ג וז"ל על ראובן שאמר קרקע זה אני נותן לבנות עליה ב"ה ואח"ז ברצות הקהל לבנות עליו הי' הנוצרי' מעכבים על ידם ועכשיו אומרים הקהל נבנה עליה בית תלמוד וראובן אומר אדעתה דהכי לא נתתיו והשיב הר"מ דודאי לא מצי ראובן הדר בי' דנעשה נדר כו' ואלו ראובן זה לא הי' דר בעיר הזה דבר פשוט הוא דיכולין בני העיר לשנותו מבי כנישתא לבי רבנן כו' ואם ראובן כו' ומסיק ומיהו נהי דאין רשאין לשנות בלא דעת ראובן הוא נמי לא מצי הדר ביה כו' ואם לא יכלו עתה לבנות ב"ה ימתינו לאחר זה שמא יתנו להם הנוצרים רשות או יפייסו לראובן שיתרצה לשנותה ע"ש והובא שם בקצרה בש"ע סעיף י"ד ע"ש נתבאר מזה דבנ"ד עכ"פ בטענת היורשי' אין בהם ממש לחזור מהנדר וההקדש כשהיה ראובן חי ק"ו כשמת דביד ז' טובי העיר לשנותו לקדושה חמורה ובר מן דין דהא בנ"ד התנדב מעות ואפי' הי' ראובן (וז"ל הרא"ש שם ואם קרוב נותני צדקה קוראים תגר על השנוי לא חיישינן להו עכ"ל) חי ונדב מעות לבנין ב"ה יכולין בני העיר לשנותו לבנות בית המדרש או ת"ת אפי' בעלים מעכבי' וכו' הרא"ש כלל י"ג והביא בש"ע סי"ד סי' רצ"ט ס"ב ע"ש א"כ פשיטא דאין ביד ראובן וכ"ש יורשיו לחזור מזה ודי מזה בביאור חלק זה ונשאר עלינו לבא' בין הקהל שברחו ובין הקהל שמתיישבים עתה מי זכה בנדבה הנ"ל ונראה דדבר זה מתורת מהרי"ק שורש קכ"ג למדנו שכתב שם בראובן ובני קהלו שהיו הולכים לב"ה שבחצירו וראובן הי' גבאי בתוכו ואח"כ נתפרדה החבילה והוצרך ראובן ובני הקהילה לעקור מעירו ונתבטל הכנסת ההיא וראובן לקח מעות הקופה אליו ונתיישב בעיר אחרת כו' ורוצה ראובן לצאת י"ש ושאל כדת מה לעשות במעות הקופה כי להשימו במקום שיצאו משם א"א כי נתבטלו הב"ה ואין שם היום בית הכנסת אחרת בעיר אי יכול לשנות המעות הנ"ל לת"ח או להשי' עניות או לתקן ב"ה כו' ומסיק מהרי"ק שם אם ראובן הנזכר לא נתמנה מאת הקהל לחלק המעות מדעתו אלא הי' בסתם גבאי שהאמינו הקהל לשמור מעות הצדקה ולחלק ברשות ראשי הקהל ועתה אירע שנתפרדה החבילה כו' נלע"ד כשר והגון שאם אפשר לראובן להמלך בראש הקהל אשר הי' אז בבבל כשנגבה ההיא של צדקה שימלך בה' ראובן וכל דבר מצוה אשר יסכימו עליו כו' או רובם מסכמת לאות' המצוה כגון צדקה או יתומים להשיאו או לת"ת כו' יעשה כן וכו' ע"ש באורך והובא בקצרה בש"ע י"ד סי' רנ"ו ס"ד בהג"ה א"כ הרי לפנינו דכשנעקר' רוב הקהל למקום אחר היו יכולים ליקח כל מעות הקדשות לשם למקום שנתיישבו ולעשות מהם כרצונם לשנות לקדושה חמורה או לקלה לפי המנהג בז' טובי העיר כדאי' התם א"כ גם זה הקדיש השמונים זהובים הנשארים שייך אליהם ובידם לשנותם לבנין ב"ה שלהם או לשאר צדקות דהם זכו והגבאים שלהם ואף שבא בשאלה שהרוב נתיישבו בסמוך לה ולא כולם מ"מ אמרינן בזה דרוב' ככולם וכמו שהאריך הרב הגדול הרא"ש ז"ל בש"ת סי' כ"ג והביאו הרב מהר"ר שלמה כהן ח"ב סי' כ"ח ע"ש כי טורח עלי להעתיקו וא"כ אף שבאו אח"כ אחרים והשתדלו לה' להתיישב שם ולבנו' ב"ה פנים חדשות באו לכאן כי מאחר שנתייאשו הקהל שזכו ההקדש מלחזור למקומם ואף שלא בא עדיין ההקדש לידם מ"מ