אמונת שמואל סג

דלא לוסיף עליו דוקא דומי' דבצלאל שעשה בעצמו עם אחרים בבנין גם ראובן טרח בעצמו להציל את יוסף וכן בועז חיסד בקלי וחומץ בעצמו וכן אהרן בגופו שמח בלבו בגדולת משה לכך מעלה הכתוב כאלו עשאו לבדם והי' עושי' ומתעסקי' ביותר משא"כ היכא דלא עשה מידי בעצמו בגופו ולא בממונו אלא במה שמתעסק בשכירות הפועלים בציור וכיור לא ראינו ולא שמענו שיכתוב עליו שמו שנעשה בפקודתו גם הרשב"א לא זיכה לזה אלא שעשאו לביתו היכל וסיים בסוף דבריו מכאן אתה למד שיהי' נוהגי' לכתוב כן שמות המקדישי' לשמים להיות להם לזכרון טוב על מצות לפתוח דלת לעושה מצוה עכ"ל. אבל בשלא מקדיש כלום אלא שכר טרחתו מה שהוא מוטל על גבאי צדקה לא שייך לומר שיהי' לו לזכרון טוב ולפתוח דלת כי בשביל זה לא ימנעו להיות גבאי צדקה כי כבר נודע שכרם אף מן המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע כו' ושאר שכר הגבאי צדקה אף שלא יכתוב שמם שהן עוסקים בגבאות וא"כ אף שהקהל שתקו זמן רב ולא מיחו אינו יכול לטעון שום חזקה שהרי כתוב זמן רב מדשתקו ולא מיחו חדא דהוה חזקה שאין עמה טענה דאמרי' כיצד מה אתה עושה בתוך שלי מפני שלא מיחה בי אדם ונדון דידן כיוצא בו שאין לו שום זכות לכתוב כנ"ל ועוד דדמי' לזיז פחות מטפח דס"ל דאיננו יכול למחות בתחילה ואין לו חזקה כשרוצה שכינו לסתרו כדמסיק דאפי' בעל החצר כבעל הגג איננו יכול למחות והכא דכוותי' דחתימ' זו בתחילה לא מיחו בה שלא הי' איכפת להם שאין מזיק בזה ואח"כ כשעולה על דעתם למחקו מאיזה טעם אף ע"פ שאינו מספיק הרשות בידם למחוק מאחר שאין לו חזקה הנלע"ד כתבתי הטרוד אהרן בלא"א הקצין הר"ר ישראל זלה"ה קאיידנבר מווילנא

שאלה ל"ו בכפר אחד שדרים שם יהודים וערלים וגזר המושל שלא ידורו בבית אחד יותר משני הוי"ז ליי"ט דהיינו שני ב"ב הן ישראלים הן ערילים וראובן ושמעון שהושיבו בביתם כמה דיורין אמרו להקהל שהם ילכו אל השררה יר"ה להשתדל לבטל הדבר והקהל יתן ההוצאות והקהל השיבו אין אנו חפיצים בהשתדלותך כי אדרבה טוב לכו עתה מאז והיא מעמד הק"ק כי מחמת זה לא ירבו דיורים בקהל ואת מזיק לנו בהשתדלותך להושיב בביתך עניי' ומוליכין ומטילין עלינו את העול ואין אנו חפיצי' להושיב בבתינו יותר משנים וראובן לא השגיח בקהל והלך וביטל הדבר ועכשיו תובע מן הקהל ההוצאות באמרו היום או למחר תושיבו גם אתם יותר משנים בבתיכם והקהל משיבים הלא דברנו לך ואמרנו לך כבר איננו חפיצי' בהשתדלותך או להושיב יותר משנים ואדרבה השתדלותך היא לנו היזק א"כ הוא לטובתך אין אנו מחויבי' ליתן לך כי כן הוא בטור ח"מ בשם הרא"ש קה"ל שהשתדלו לעזור להם לחובותיהם אותם שאינם נושאים ונותנים בז אינ' מחויבי' ליתן לזה עכ"ל השאלה

תשובה כיון שהקהל מיחו בראובן שאין להם תועלת בהשתדלותם ואח"כ השתדל ראובן ושמעון והוציאו את ממונם על זה לא מבעי' לטענית' שעדיין הם אומרים אין להם תועלת בהשתדלותם ואינם חפיצים בה פשיטא דא"צ ליתן לסייעתו כיון שמיחו בו וגם עתה שאין להם תועלת ואפי' אם הוא להם תועלת במה שהרשות בידם אם ירצו גם להושיב ג"כ יותר משנים מ"מ כיון דמיחו בו שאין חפיצים והם השתדלו מממונם לתועלתם אין הקהל צריכין לסייעו וראי' ממ"ש בשלטי גבורים סביב במרדכי פרק הגוזל בתרא והביא מור"ם סי' רס"ד סעיף ד' בהג"ה ואם נראה לב"ד שלא הוצרך להרבות בההוצאות דאפי' בשבילו לבדו הי' צריך לכל ההוצאו' אלו אינו חייב ליתן לו כלום דזה נהנה וזה לא חסר וכו' ע"ש ונ"ד ממש דכוותי' דהא בשבילם ג"כ היו צריכים ליתן שוחד והוצאות להשררה ואף דמסיק מור"ם שם וכתב נ"ל ודוקא כו' אבל ירד ע"ד שניהם חייב ליתן לו מה שנהנה מאחר שהציל וכו' לכן נ"ל וכן כל אדם וכו' עכ"ל הכא שמיחו בו ולא היו מרוצים בהשתדלותם גם לפי מ"ש מור"ם א"צ ליתן אף שנהנו אח"כ ושאני התם דלא יוכל למימר בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך וכו' אבל היכא דמיחו בו ודאי יכול לומר בחנם עשית עמדי הואיל ומחיתי בך ותדע דהא פריך פרק כיצד הרגל למ"ד הדר בחצר חבירו כו' א"צ להעלות שכר בחצר דלא קיימי לאגרא דזה נהנה וזה לא חסר מהא דאם מקיף או ניקף כו' ומשני דהתם חסר כיון דאת גרמת לי הקפה כו' יתרת' כו' ש"מ דאי לאו הכי לא הוה צריך לשלם לי' וכ"כ התו' שם דף ך' ע"ב קושי' לר' יוסי דקי"ל כוותי' דאם עמד ניקף כו' מגלגלי' וכו' וז"ל ד"ה טעמא כו' וא"ת אי זה נהנה ולא חסר פטור אפילו עמד מקיף נמי וי"ל דשאני עמד ניקף דגלי אדעתי' דניחא ליה בהוצאות ולא דמי' לדר בחצר חבירו דלא גלי' אדעתי' אלא בחנם עכ"ל וע"כ גלוי דעת לא מהני אלא שגלי דעתו בניחא ליה במה שחסר חבירו בהיקף יתירת' אבל במה שלא גרם לו לחבירו בהוצאות גם לר"י א"צ לשלם מטעם דזה נהנה ול"ח ובנטירה בר זוזי סגי' לי' באם עמד מקיף כדמסיק וא"כ ה"נ אף דאח"כ הקהל היו רוצים ג"כ להושיב יותר משנים ונהני' בהשתדלותם כיון דהם הוכרחו להוציאו ג"כ לצורך עצמם הוה הקהל עכשיו ז"נ ול"ח ודו"ק כנ"ל ברור וכ"ש בנ"ד שעדיין הקהל אינם חפיצי' בהשתדלותם זה דפשיטא ופשיטא דא"צ לשלם להוצאה