אמונת שמואל סב

הוה כאלו נעשה בודאי ע"י חולי ומכשרינן לדעת ראב"ן ורש"י ולפי שיטתם אי הוה ס"ל לרש"י כר"אבן ורא"ש דפסקו כעולא היו התו' יכולין להעמיד בדף כ"ח דברי רש"י דמשכחת ניקב הפנימי ולא החיצון כגון שנעשה ע"י קוץ או ע"י הלעטה בודאי מבפנים תחילה ואליבי' דעולא דס"ל דאין חוששין אלא דהתו' אזלי' לטעמי' דפסקו לקמן דלא כעולא וגם רבינו ירוחם כ"כ בשם רש"י שפסק כן והעתיקו ב"י לכך לא רצו להעמיד דברי רבא בניקב זה בלא זה אליבי' דעולא דוקא א"נ שמא ס"ל לרש"י להלכה הפי' שמא הבריא שמא נקוב הי' והבריא והוי קרום מחמת מכה כו' א"כ אף לעולא חוששין שמא עלה קרום מחמת מכה אבל מ"מ יש לבדוק שמא ימצא נקב בפועל וא"כ למאי דפסק רש"י לעיל דניקב אין לו בדיקה בוושט כלל מבחוץ אין נ"מ לרבא דין דעולא ועולא אפשר דס"ל לפ"ז כריב"ש כל זה נ"ל נכון בישוב דברי הב"י ומור"ם ז"ל בלי שום פקפוק ומעתה אבא לנ"ד כי מלשון התו' מבואר גם מהב"י דאף דנעשה מחמת חולי בעינן לראות בודאי שבחיצון אין ניכר שום חולי דאלו רואין מיחוש חולי בעור החיצון ג"כ יש לחוש ומטריפין וחוששין גם כן לדעת שמא הבריא או דלא בקיאין בנקב מבחוץ כיון שאנו רואין ריעותא אבל כשאנו מפרידין העורות בין הדביקים ולא נמצא ריעותא בחיצון בזו לא מחמרינן כלל ומכשרינן לדעת מור"ם וכעולא והוי כמו בחולי לדעת התו' כשאין ניכר שום חולי בחיצון וכן ראיתי מרבותי ז"ל שפסקו כן למעשה להכשיר כשאין בו ריעותא בחיצון וכן נוהגי' פה ק"ק פראנקפורט דמיין כל בעלי ההוראה יצ"ו ומי שאין לבו נוקפו לסמוך אהפסד מרובה אדברי ט"ז בכח דהתירא הרשות בידו ואין בידינו למחות על ידו מאחר שכבר הורה זקן אני המחבר איני רוצה לסמוך עליו ולסתור קבלת רבותי זצ"ל שכל דבריהם הם דברי קבלה מרבותיהם וביותר שהב"ח שהי' בעל הוראה וזקן יושב בישיבה הפליג להחמיר מאד לא אשי' כלל להקל כשיש ריעותא בחיצון והנלע"ד כתבתי וכ"ת יעיין היטב בדברים אלו כ"ד ד"ש וטובתו כל הימים הטרוד מאוד אהרן שמואל קאיידנבר מווילנא

שאלה ל"ה ראובן שהי' גבאי צדקה וגבאי לבית הכנסת ושכר פועל אחד לסייד ולכייד הב"ה בפנים ובחוץ ולכתוב בתוכה כנהוג בית ישראל ואחר כלות הדבר כתב האומן בב"ה זאת נעשה בפקודות הר"ר ראובן בן יצחק גבאי צדקה ועמד כמה שנים עד עתה מחדש עמדו מקהל לערער שימחוק החתימה ההיא מן הכותל מהטעמים כי היום או למחר יאמר הוא או יורשיו שהוא בנה הב"ה ואפי' בלא טעם זה אינם רוצים שיעמוד חתימתו בב"ה שיהי' לו לשם ולתפארת לקרות בשמותם עלי אדמות שלא כדת מאחר שלא בנה מכיסו כלל רק הי' גבאי עליו ואף גם זאת שעמד חתימתו שנים רבים מ"מ כבר ידוע היא דדבר של קהל לא שייך בו חזקה משום דהוא קדירה דשותפי והוא בעצמו הו' גבאי בשנה ההיא וראובן השיב מאחר שטרחתי בשביל ב"ה לסייד ולכייד הגם שגביתי המעות מן הקהל מ"מ מאחר שהייתי ממונה וטרחתי בכך על כן בדין נכתב שמי עליו כדאי' במדרש גבי מלאכת המשכן שכל דבר ודבר הי' כותבי' עליו שמו של הקב"ה ומשה הגם שגבה הכל מישראל ועוד כיון שתיכף אחר שנה ההיא נתמנו גבאים אחרים א"כ אותן הגבאים הי' להם למחות תיכף וכיון שלא מיחו הוה חזקה ויש עמה טענה כנ"ל מאחר שטרחת' וכמבואר בהדי' כשישנו גבאי' הוו חזקה אפי' בדבר של קהל ועוד היא תשובת הרשב"א סי' תקפ"ב זו מידת חכמים ומידת התורה שהיא כותבת ומפרסמת עושה מצוה שהרי ראובן שהציל את יוסף וכן בועז וכן גבי אהרן הכהן דאלו הי' יודע אהרן שהקב"ה כותב עליו כו' ע"ש הגם שלא עשה ראובן בזה והוסיף על ב"ה משלו מ"מ הראי' שמביא מראובן ובועז ואהרן הי' ג"כ רק הטרחא בגופו מ"מ כתבה התורה א"כ בנ"ד ג"כ, גם הוא בתנתומא פ' ויקהל ויעש בצלאל את הארן וכי בצלאל עשה הכל אלא לפי שנתן נפשו על הדבר לפיכך כתבה עליו התורה ויעש בצלאל כו' ע"ש ומה שטענו הקהל שהיום או למחר יאמר אני או יורשי שהב"ה שלי מכח חתימתי הלא תשובתכם בצידה שכתב בהדי' פלוני בר פלוני גבאי צדקה משמע שלקחתי מן הצדקה המעות ועוד שטענותיכם סותרים אהדדי שאומרים שזה חתימתי שעמדה כמה שנים לא מקרי חזקה משום דהוו דבר של קהל ואח"כ טוענין שמכח חתימתי אומר שהב"ה שלי הוא הלא דבר של קהל ליכא חזקה אלא מאי אית לך למימר כיון דהחתימה עליו שנים רבי' מקרי חזקה א"כ גם עכשיו יש לי חזקה ועוד מנלן שאמחוק חתימתי מכח טעותם הריני מוסיף עליו ואפרש הדבר נעשה הציור והכיור בפקודת פלוני שגבה מהקהל המעות ועוד שכל כוונתם היא רק להקניטיני ולבייש אותי שכמה שנים שתקו והניחו חתימתי כדי לפרסם ועכשיו מבקשין למחוק א"ש כדי לבייש היה להם לערער ולמחוק מיד קודם שנתגלה הדבר עכ"ל השאלה

תשובה בדבר מה ששאל ראובן גבאי צדקה שסייד וכייד במעות צדקה ושכר פועלים לסייד ולכייד וכתב זאת נעשה בפקודת ראובן בן יעקב גבאי צדקה ולאחר זמן עמדו הקהל וערערו ע"ז והאריכו בטענותם כמבואר בשאלה דברים כאלו אין להם שורש וענף בתלמוד ופוסקי' ראשונים ואחרונים כ"א הדברים הבאים בש"ת רשב"א סי' תקפ"ב וכמו שהעתיק הדיין השואל בדבריו וא"כ אנו אומרי' הבו