אמונת שמואל ס

הוא העברת הירדן והמעשה הוא נחלת א"י אבל התו' פי' שלא יהא התנאי סותר המעשה דומי' דזה גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר שחזרת הנייר סת' גיטא וכו' דבעידנ' דחייל גיטא בעינא דלהוי בידה והרי היא מחזירתו ומדברי הטור נראה שסובר כרש"י שהרי כתב שם דינ' כו' שהתנאי בטל ומעשה קיים וכאן ודאי לא סתר תנאי הקידושין אלא שהתנאי הוא בגוף הקידושין וכו' נראה שפיר' הב"י שהרי כתב שדעת הרמב"ם דלא כהרא"ש מדכתב בע"מ שתחזירי' כו' ולפי האמת לפי' התו' אין כאן ראי' כיון דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"כ אין התנאי סותר המעשה וכן הוא ברור ואמת דאין משם ראי' אלא מדלא הזכיר הרב פ"ו מאישו' בתוך דיני התנאי זה וקשה דלקמן סי' קמ"ב כתב הטור ה"ז גיטך ע"מ שתחזירי הנייר ה"ז מגורשת ותקיים תנאי משמע דס"ל כהתו' דאי לפרש"י תנאי ומעשה בדבר א' הוא ודוחק לומר שסתם דבריו כדעת הרמב"ם דבע"מ מסולקי' כל דיני התנאי ותנאי זה ג"כ בתוכם כמו שהוא מוכרח לפרש"י בגמ' דא"כ הוה הפך מסקנת הרא"ש אביו דבסמוך עכ"ל הרב הנ"ל ועי' ב"ח סי' קמ"ב. ומה שהאריך מע"ל לתמוה על הטור סי' מ"ד נראה שהי' פשוט למע"ל דכ"ע ס"ל כר"ת שהביא בנ"י דפ"ק דיבמות דאף בלא הכיר בה בעי' גיט' מדרבנן לרבא ושהי' סברת הרא"ש ג"כ והא לית' דודאי הרא"ש והטור ורי"ו לא ס"ל כן וס"ל בשיט' דלר"ת רבא ורב אסי בלא הכיר בה לא בעי גט כלל דהוה מקח טעות ול"פ אלא בהכיר בה ולמשרי צרתה דלרב אסי אסור' צרתה ולרבא שרי' תדע דאי הוה ס"ל להרא"ש כר"ת שבנ"י למה לי' לאתויי כלל הפלפול של התוס' ולהוכיח דיש לחלק בין איילונית ודאי וספק והא להנ"י אין להוכיח כלל דהא כל איילונית בעי גיטא דרבנן וכמ"ש נ"י להדי' דלר"ת לא קשה כלל כל קושי' התוס' ולפי מאי דפסק לקמן כרבא לא ה"ל להביא דברי התוס' שהם אליב' דרב אסי אלא בע"כ ס"ל להרא"ש דלרבא דינא הכי דהי' אסורה לעולם וצרתה מותרת לעולם ולעני' גט בהכי' בה היתה צריכ' מבעל גט ובלאו הכי אינה צריכה ורבא מודה בזה לרב אסי ומה שהקשו תוס' מקטנה שמא תמצ' כו' ממ"נ צ"ל דחששא לדידי' הוא דשמא תמצ' איילונית ויש לחוש שאחיו לא הכיר והיתה צריכה גט או בשקיבל כמ"ש התו' אבל בידוע שלא הכיר א"צ גט והוא דעת הטור ג"כ דלא כהרמב"ם לשיטת המ"מ דס"ל כדעת נ"י בשם ר"ח וכ"כ ג"כ להדי' בהטור ברי"ו ס' אדם וחוה נק"ב ח"ו בשם התו' והרא"ש ורי"ו הוא תלמידו ודאי כדעת רבו כנודע ואני תמה על מעלתו למה לא ראה מע"ל דברי הרב ב"ח בסי' קע"ג שכתב להדי' כמ"ש דבלא הסד בה לא פליג רבא ארב אסי דלא בעי גיט' וכל דברי מע"ל ודברי מובארי' בלשונו הקצר ע"ש ועיין בס' לחם אבירים רפ"ק דיבמות ושכתב ג"כ כדברי מע"ל וכדברי והוא פשוט וכבר כתבתי כן בגיליון ספר הרא"ש שלי ברפ"ק דיבמות הנלע"ד כתבתי הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין הר"ר ישראל זלה"ה

שאלה ל"ד מהישיש הרב החסיד מהר"ר מאיר סג"ל זקן ונשוא פנים מק"ק פיורדא: וז"ל הנה אני והרב אב"ד דק"ק שנייטיך דברנו יחד בענין הלעטה של אווזות מימי לא ראיתי כהנה לרבוי האווזות שמלעיטין ושנינו לדבר א' נתכוננו בקול' גדולה עם הוושט והשיב לי הרב משנטיך שהגאון זקן ויושב בישיבה מהר"ר שמעון מפרא"גא החמיר מאוד מאוד וגם הוא נמשך אחריו שהרב הנ"ל הוא רבו מובהק ואמרתי לו שהרב בעל ט"ז מיקל מאוד בענין זה יותר מכל הקודמי' לפניו ומסיים בסוף דבריו מ"מ כל ירא אלקים יזהיר לב"ב שילעיטו האווזות בדברים קטנים ובנחת שלא יבאו לשום ספק והעולם לא נזהר אצלינו בזה לא בנחת ולא בדברים קטנים וכמה פעמי' הזהרתי על זה שהם יוצאים למלאות תאותם וגרונם וושט שלהם ורוצי' לתלות הדבר במור' וכאשר שמעתי אני מאב"ד דק"ק שנאטיך דברי הגאון מהרר"ש יצ"ו פתי כמוני יאמין לכל דבר ואמרתי בלבי הלא גם הגאון הנ"ל ראה דברי בעל ט"ז ואפ"ה הוא החמיר משכתי ידי מלהורות לפי דרכו ומעשה שהי' כך הי' יום ב' ט"ז כסליו נפשטו אצלינו איזה אווזות מלעיט' ולא בדקו הוושט כהוגן ונתערבו כל האווזות ביחד והתיכו השומן ונשפך לתוך שומן אחר ומהבשר ומחתיכות עור של אווזות נשלח לכמה ב"ב עניות ועשירים כנהוג ואח"כ ביום ה' י"ח כסליו הנ"ל מצאו וושט אחד שהיה מנוקב כמה נקבים בעור הפנימי ונקב אחד נראה לעין כל שהיה מנוקב גם עור החיצון כמעט רובא דמנכר וכמו שחין היה תחוב בנקב והוושט הי' רוצין למלאות והעביר הלחלוחית בסכין ושמו אותו למים רותחי' קצת ואח"כ שאלו כדת מה לעשות וחרה אפי על שלא שמעו לדברי ואסרתי הבשר למכור ואמר השואל הם כמה אווזות ונתערב הבשר והשומן והסכמנו יחד אף שהגאון מהרר"ש מפרא"ג מחמיר והוא אחרון והפסד מרובה: עם דברי בעל ט"ז ולהתיר אחר הפרדת עור פנימית, מעור חיצון ונפיחת עור החיצון ובאמת על אפי וחמתי הסכמתי לזה ומה שעבר עבר אלא נראה בעיני זהו מנהג רמאות ציותי לשמש העיר להכריז בב"ה שמעת' ומכאן ואילך לא אורה בדבר כזה לא לאיסור ולא להיתר עד אשר אדרוש ואחקור אצל אדוני מ"ו הגאון היאך הוא נוהג באווזות ע"ד בדיקות הושט. על כן בקשתי מאדוני מ"ו שאל ימנע טוב מבעליו וישיב לי עי"מ ואז אדע כי. מצאתי חן בעיני' ועל בעל הט"ז קשה לי שהוא מקיל