אמונת שמואל נח

דכל הפוסקים חולקים עליו ולמה נחמיר בספק להצריכ' גט ולפסול לכהונה וא"כ קשה אמ"ש חמץ דרבנן בשיעור דאורית' ספק מקודשת

ל"ב עוד שאל השואל בסעיף ט"ו בהג"ה ואם הכלי עדיין אצלו וקידשה בשכרו לכ"ע מקודשת דה"ל כמלוה שיש עליו משכון קשה דכל הסוגי' לא אזלי שפיר דלפ"ז יהיה כל הסוגי' דכבר החזיר לה הכלי וזהו דוחק למדקדק ולמעיין שם ובפרט בתו' ויותר דהר"ן הקשה אגמ' דאומן קונה בשבח כלי הא משכון הוא עדיין הכלי בידו ולא גרע ממשכון ותי' דשאני משכון דמטי לידי' דמקדש בתורת משכון וקנה מד"ת אבל כלי לאומן לא בא בתורת משכון כו' וא"כ להר"ן זה הדין נסתר והטור פסק בהדי' סימן זה החילוק דווק' דמטא לידי דמקדש בתורת משכון וכן כל הפוסקים פסקו זה החילוק וא"כ איך פסק הרב הג"ה זה הדין וצל"ע בדין זה לדינו

ל"ג עוד שאל הב"י כ' הפי' ברמב"ם בדין מקדש בפחות משוה פרוטה ובעל צריכא גט מספק שבעל לשם קידושין שאדם יודע שאין קידושין בפחות מש"פ ובעל לשם קידושין וכ"ה משמעות הש"ע סי' ל"א ס"ט לדינ' צריכא גט המשמעות מספק צריכ' גט ותימה גדולה לי דא"כ דכוונתו הוא רק מספק א"כ ל"ל הבעילה הא בלא בעילה היתה צריכא גט מספק שמא שוה פרוטה במדי כמבואר ברמב"ם וא"ל דהחילוק הוא דמכח ספק דשמואל שמא ש"פ במדי אינו רק ספק דרבנן אבל מכח בעילה נעשה ספק דאורית' זה אינו דהא להרמב"ם גם בדינא דשמואל הוי ספק מקודשת מדאורית' כמבואר ברמב"ם ובטור וזה דוחק לומר דגמר' איירי דוק' בדבר שאינו מתקיים להרמב"ם דזה הוא בוודאי דוחק גדול בש"ס ובפרט ברמב"ם ה"ל לפרש זה הדין דאיירי דווק' בדבר שאינו מתקיים

ל"ד עוד שאל בב"י בסי' ל"ח וכתב הרא"ש בפ' מי שאחזו שצריך שיהא תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר ואין כן דעת הרמב"ם שהרי פסק בפ"ח מהל' גירושין ה"ז גיטך ע"מ שהנייר שלי ה"ז גט ותתן עכ"ל. זה אינו מובן כלל דזה אינו ענין לזה כלל וביותר דהא הטור גופי' פסק זה הדין לקמן בסי' קמ"ב (עי"ש) [עוד שאל] בטור סי' מ"ד וכתב הרמב"ם סריס שקידש וכן איילוני' שנתקדש' הוה קידושין גמורים והתו' כתבו דאיילוני' לא הוה קידושי' אפי' מדרבנן ואינ' צריכא גט וכן פסק בש"ע וקשה דהא בתוס' מבואר בריש יבמות מדמתייבמת צרת איילוני' א"כ ש"מ דלא בעי גיטא כלל וא"כ אינה נחשבת כאשתו כלל אפי' להצריך גיט' מדרבנן מטעם מקח טעות וא"כ איירי הטור דווק' בלא הכיר בה וגרע משארי מומין כמבואר בתו' אבל בהוכר וודאי דבעי גיטא ממש דהיא כאשתו דאף לפי האמת פסק רבא לענין יבום אפי' הכיר בה מתייבמות צרת איילונית הא מבואר שם בהדי' בגמ' ופרש"י דאף דהי' אשת אחיו ממש מ"מ מתייבמות צרת' מטעם דהוו צרות ערוה שלא במקום מצוה דאיילוני' לא לייבום אף בלא איסור ערוה אבל לענין קידושין ודאי מקודשת בהכיר בה וא"כ ודאי הרמב"ם איירי בהכיר בה דאי בלא הכיר בה למה גרע משארי מומין אם נמצאו בה דפסק דהוה ספק מקודשת ובאיילוני' יאמר דהוא ודאי קידושין ודבר זה אין לו שחר אלא ע"כ דאיירי בהכיר בה וביות' דהא הב"י הביא ר"ת דאפי' בלא הכיר בה זה הוא לפי האמת לרבא דאין הטעם משום מקח טעות א"נ י"ל דלא הכיר בה בעי גיטא כמו שמביא הר"ן בשם ר"ת בריש יבמות וזה לשונו לרבא דלית ליה מטעם מקח טעות ואפי' הכיר בה מתייבמת צרתה אפשר דאם לא הכיר בה בעי גיטא רצה לומר דודאי לרב אסי דסביר' ליה דוקא בלא הכיר בה וטעם מקח טעות א"כ ע"כ לא בעי גיט' דאי בעי גיטא לא תתיבם מספק אבל לרבא דאיירי אפי' הכיר בה וא"כ אין טעם משום מקח טעות ונחשבת האיילוני' ממש אשת אחיו ואפ"ה חתיבם צרתה ואם כן בעי גיטא וגם תו' שכתבו דלא בעי גיטא הוא גם כן לפי סוגי' דסביר' ליה כרב אסי דאיירי דוק' בלא הכיר ומטעם מקח טעות כנ"ל אבל לפי האמת להילכת' דקי"ל כרבא באמת בעי גיטא ובאמת מוכרח זה דהא ר"ת גופי' תי' בריש יבמות אקושי' דהקשו תו' מגמ' קטנה לא מתייבמת שמא תמצא איילוני' והקשו ממ"נ תתיבם אי לא תמצ' איילוני' שפיר מתיבמת ואי תמצ' איילוני' לא הוה אשת אחיו כלל מטעם מקח טעות ותי' ר"ת בדקבלו עלוי' אף שתהי' איילוני' שא"כ ליכא ממ"נ ובר"ן הנ"ל תי' בשם ר"ת דלכך לא מתיבמת קטנה מטעם דבעי גיטא מדרבנן והוה קצת אשת אחיו ולכך לא תתיבם מכח ספק וליכא ממ"נ ואם כן יסתרו דברי ר"ת יחד אלא דהאמת הוא מה דתי' ר"ת בדקבלי עלויה הוא לפי ההיא סוגי' דס"ל כרב אסי ואם כן בלא הכיר בה הוי מקח טעות לא בעי גיטא אפילו מדרבנן מכח הוכח' התו' מכח מתיבמת ולכך הוכרח לתרץ בדקבלי עליה אבל לפי האמת דסביר' ליה הלכת' כרבא וא"כ אין הטעם משום מקח טעות דאפי' בהכיר בה מתייבמת צרתה א"כ ודאי בלא הכיר בה בעי גיטא ולכך כתב ר"ת לרבא בעי' גיטא אפי' בלא הכיר בה וא"כ הוא בודאי מה שכתב הטור והתו' כתבו כחולקים על ר"ת דהא לדעתי ליכ' חולק דהרמב"ם איירי בהכיר בה לחוד ואף דאיירי ג"כ בלא הכיר בה מ"מ שפיר הוא דהיינו בהכיר בה הוה ודאי מקודשת ובלא הכיר בה הוה ספק ובעי גיטא מדרבנן דהיינו לחסוק הלכת' דקי"ל כרבא ותו' שכתבו דבלא הכיר