אמונת שמואל נו

פירות ויעשה דקי"ל מי פירות אין מחמיצין וכ"כ המרדכי פרק כ"ש ע"ש הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל

כ"ח כתב הטור י"ד וש"ע סימן צ"ח ס"ב דאם נתערב מין במינו ונשפך כו' אם נודע שהי' רובו מותר כו' זהו ספיקא דרבנן דמדאורית' בטל ברוב' אבל במין בשאינו מינו כו' בד"א בנשפך אבל איסור שנתערב בהיתר והוא לפנינו וא"א לעמוד על שעורו אעפ"י שהוא מאסור' דרבנן אסור עכ"ל. ונראה ברור דבשר עוף בחלב דפסקינן בש"ע בסי' פ"ז שהוא מדרבנן אף שהוא מין בשאינו מינו כיון דאיסורו מדרבנן ג"כ אזלינן בספיקו להקל וזה מוכח דהא הרשב"א מביא ראי' מכחל אף שהוא אסורו מדרבנן כיון שא"א לעמוד על שעורו מחמת שאינן יודעין לשער אזלינן לחומר' ומאי מביא ראי' כיון שהוא מין בשאינו מינו אף בנשפך היה מחמירים כיון דטעם כעיקר דאורית' אלא ע"כ כיון שהוא דרבנן אזלינן לקול' כשנשפ' אי לאו מטעם דלא ידעינן אזלינן לחומר' וזה מבואר ודלא כמ"ש בת"ח כלל פ"ה סי' ג' בשם או"ה וכך השיג ע"ז מ"ו מהר"י לובלין ופשט דאו"ה שהחמיר לטעמי' אזיל דפסק עוף בחלב הוא דאורית' וכ"כ בס' ש"ך ודלא כמ"ש בס' ט"ז ע"ש דלית' לפי מה שכתבתי ודו"ק. ונראה ברור דכל היכא שהוא אסור' דרבנן ונפל לתוך היתר בבישול או במליחה ולא ידעינן כמה נפל לתוכו ועכ"פ ברור לן שיש בהיתר הרבה מהאיסור אלא דלא ידעינן אם יש בו ס' נגד האיסור שנפל לתוכו כיון שהוא אסורא דרבנן אזלינן בספיקו להקל אפי' במין בשאינו מינו וכמ"ש וכ"ז כיון דכבר נתבטל ברוב והוא אסור' דרבנן ואל תטעה בלשון הפוסקים שכתבו דין זה בנשפך להקל כשהוא בעין לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו מחמירי' היינו דווק' כשהאיסור לפנינו ידוע וניכר וא"א לו לעמוד על שעורו מחמרינן באסור' דרבנן משום דדעת שוטים אינו כלום או מטעם שכ' הר"ן שלא יבא כ"א לשער מדעת עצמו בכל האסורי' וכה"ג לא מקרי ספיק' דשכיח הוא אבל כשאין ידוע לכתחילה בבירור כמה יש מהאסור בתוס' ע"י התערובות שנפל וודאי מקרי ספק גמור וכי זו דעת שוטים מאחר שאינו נביא ויודע כמה נפל וכ"ש לטעם הר"ן הוא מלת' דלא שכיח וודאי הוה דינו כנשפך ואזלינן בספיק' דרבנן לקול' ומתוך כך הי' נ"ל להלכה בחתיכה דם שנפלה לתבשיל בשר או שמלחו בקדירה אחד שומן שכבר נמלח והודח כראוי עם קצת שומן שלא הודח ונמלח ונודע בבירור שהיה בתבשיל או בשומן שכבר נמלח כראוי [רוב כנגד] הדם או השומן שלא נמלח כלל אכן שנסתפקו אם היה ס' בהיתר נגדו כגון ששמה גויה או קטן מהאיסור הידוע ולא ידעינן אם יש ס' בהיתר נגדו ועכ"פ ידוע שנתבטל ברוב כיון דדם שנתבשל או דם מליחה דרבנן כמבואר בגמרא דמנחות ובפוסקי' א"כ הוה ספיק' דרבנן אף שהדם עם התבשיל או השומן הוה מין בשאינו מינו אזלינן ביה לקולא כמו בבשר עוף בחלב וכמ"ש וכמו בשאר ספיק' דרבנן דספק כי האי שאינו מוטל עליו לידע הוה ממש כנשפך דוק בדברי פוסקי' ראשוני' ואחרונים ותראה ברור כמה שכתבתי כנ"ל להלכ' ולמעשה צריך עוד עיון וחיפוש כי הוא מלת' חדתא הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל

שאלה כ"ט ראובן שמת וציוה בשטר וז"ל ובאופן זה חייב להשתעבד עצמו לקבלה פלוני' מאה ר"ט להשאו' בתולות עניו' מתי שתהיה אחת שמה ג' זמנים לכשתהי' כלה תנתן לה טקאטי"ן א' והמעות יהי' מונחים ומשולשים בידי שמעון ולוי עכ"ל. והנה הקהל יצ"ו תבעו להגבאים הנ"ל שיתנו מהמעות הלו מסים ועולים כמשלהם כיון שהמעות בידיהם ונושאים ונותנים במעות או יתנו ממנו פרי למען יעמוד ימים רבים ואז הדיין ההוא עשה פשר שיתנו הגבאי' פרי ה' ממאה לשנה ועכשיו באו הגבאים לחשבון ואומרים להקהל שאינם רוצים ליתן פרי שהי' פשרה בטעות שאינם מחויבי' בפרי מאחר שראובן עשאום בפי' לגבאי' שיהי' המעות בידיהם ועוד שהו' נגד דת תורתינו ליתן רבית וגם אינם מחויבים ליתן מהם מס כיון שמיוחדים למצוה ועוד שאינם נותנים בקהל ממעות אחרים מסי' עד היום ע"כ תוכן השאל'

תשובה השאלה באה בקצרה וכפי מה שאני מבין מתוכה שהגבאים רוצים ליהנות מהריוח שהרויחו במשא ומתן ק' ר"ט לעצמם ואינם רוצים ליתן הרווחים להקהל ולא לבתולה עני' שיעמוד ימים רבים ותפסו החבל בב' דאשי' שאינם רוצים ליתן מס מהם בטענה שאינם נותנים בקהילת' ממעות אחרים. בוודאי ממעות שמיחדי' למצוה אינם נפטרים כיון שההנאה הוא שלהם ולו יהא שהלוו מאחרים חייבים ליתן במקום שנהגו ולא יהא ממי שהפריש ממעותיו בחייו לצורך הקדש ונהנה מהם דצריך ליתן מהנאה כמבואר בא"ה סימן שמ"ב ובדברי מור"ם סימן קס"ג אלא וודאי עיקר הפיטור שאין המנהג במקומם לתת מס ממעות אחרים כמבואר בסוף דברי הגבאים והם אינם רוצים ליתן לצורך בתולות עניות מאחר שטוענים שהוא ריבית גם מכח לשון הצוואה שראובן עשה אותן גבאים שיהא המעות בידיהם והנה בטענת מס הדין עמהם שלא הי' מחויבים ליתן לקהל כלום מאחר שאין המנהג ליתן ממעות אחרים גם בכאן הקרן שייך לעני' להשיאן וסוף שיצא מתחת ידם אמנם בטענה שאינם רוצים ליתן הרווחים לבתולו' עניות לא ירדתי לסוף דעתם ולכוונתן בזה האיך סלקא דעתך שיקחו הרווחים לעצמם ויכלו קרנא וזה אינו כלל במשמעות לשון הצוואה ואפי' את"ל