אמונת שמואל נה

כשרוצים לילך התינוקו' לעיר אחרת אינו יכולי' לכוף לשיטת התוספו' לעכב מלהוליכן אלא כשיש כ"ה ובפחות מכ"ה לא היה חלה התקנה בכפי' והיו יכולים לילך למקום אחר ליתן לשני מלמדים לחלק' בלא ריש דוכנ' משא"כ בנ"ד אם אינ' יכופו זא"ז הוכרחו התינוקו' להיות בטלים לגמרי נ"ל דלכ"ע יכולים לכוף זא"ז ואפילו ב"ד א' יכול לכופן כדאי' בפרק כל כתבי כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימי' אותה וכו' ועוד נ"ל דשיעור כ"ה תינוקות לא היה שייך כ"א בדורות התלמוד משא"כ בדורות הללו שהלבבות כמחט של סדקית ונתמעטו הלבבות בעו"ה כאצבעת' בקירא וכסיכתא בגוד' לסברא פשיטא דסך כ"ה א"א למלמד א' והלואי שיצא י"ח בסך עשר וכ"ש י"ב פשיטא דהוה בדורתינו ככ"ה בזמן חכמי התלמוד ואף שלא מצאתי סברא זו בסבר' אחרונים שבידי (ס"ל דסברת הלב הי') וכ"ש כשנצרף דעת הפוסקים דלעולם הי' כופין אף בפחות מכ"ה אף בזמנם וע"ז פסקתי והוריתי דמחויבי' להשכיר להם מלמד לבניהם לקיים המ"ע של ולמדתם כדאי' בקידושין הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל

שאלה כ"ז מי שיש לו חולי בבטנו שקורין בל"א הי"ב מוטי"ר ורפואתו הוא שחולטין שעורים או שיבולת שועל ומניחים על בטנו אם אירע לו חולי זה בפסח אי שרי לו למיעבד רפואה זו או לאו

תשובה גרסינן בפ' כל שעה דף כ"ד ע"ב אמ' ר"א אר"י כל האיסורי' שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן למעוטי מאי אמר רב שימי בר אשי למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכחו שהוא פטור וכ"ש באוכל חלב חי' כו' ופרש"י חלב אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורו' ולא לרפואה עכ"ל ומסקי התו' דף כ"ה ע"ב דכל דבר שהוא שלא כדרך הנאתן אפי' שלא בשעת הסכנה שרי אפי' לכתחילה ולכן רבינ' שייף לברתי' בגוהרקי דערלה ע"ש והא דקאמר רב שימי ב"א פטור היינו פטור ומותר בעושה לרפואה אבל שלא לשם רפואה וודאי אסור לכתחילה כדאמר ר"א אין לוקין עליהן הא איסורא מיהא איכא וכ"כ הרא"ש שם להדי' ע"ש וכ"כ המרדכי ריש פרק כל שעה ע"ש הרי נתבאר דחמץ בפסח אף שהוא אסור בהנאה כשהחמץ הוא אינו שלו אלא שהרופא גוי נתנו לו משלו ועשה לו רפואות שרי לישראל למיעבד כן דכשלא כדרך הנאתן הוא ואפילו באין לו סכנה. והא דתנן התם דף ל"ט ע"ב לא ילעוס אדם חיטין ויתן ע"ג מכתו מפני שהן מחמיצין ע"ש אין האיסור משום שעשה רפואה בחמץ אלא איירי שהחיטי' הן שלו ומחמיצי' מהרוק והיאך ישהא חמץ בפסח דעבר עליו משום בל יראה וכו' אבל באמת כשהגוי לועס לו חיטי' משלו שרי להגוי ליתן ע"ג מכתו של ישראל לרפואתו וכך מבואר להדי' בדברי הרמב"ם פ"ה מה"ל יסודי התורה דין ח' וזה לשונו בד"א שאין מתרפאין בשאר איסורי' אלא במקום סכנה בזמן שהן כדרך הנאתן כגון שמאכילים את החולי שקצי' ורמשי' או חמץ בפסח או בי"כ אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעשה לו רטיי' או מלוגמא מחמץ או מערל' או שמשקי' אותו דברים שיש בהן (מר] מעורב עם אסורי מאכל שהרי אין בהם הנאה לחיך ה"ז מותר אפי' שלא במקום סכנה חוץ מכלאי כרם ובשר בחלב כו' עד כאן לשונו. הרי נתברר להדי' שאלתינו דע"י חמצו של גוי שרי לעשות רפואה באוכלי חמץ דכשלא כדרך הנאתן מקרי אפי' באיסורי' דאוריי' אפי' שלא במקום סכנה וא"כ הא דתנן לא ילעוס כו' צ"ל כמו שפרשתי ובהדי' כתב הכ"מ שם בשם א"ח דהא דכ' הרמב"ם מותר לעשות רטי' מחמץ כו' י"א דלא התיר אלא מחמץ דנכרי וכ"כ הרשב"ם דחמץ דנכרי הוא והשאילה לישראל או הניחן ע"ג מכתו ואין אחריו' על ישראל ואם אין מלוגמ' לגוי מקנה לי' ישראל קמח ועושה גוי ממנו מלוגמ' ונותני' ע"ג מכת ישראל עכ"ל ואל תטעה בל' הר"ן שכ' בפ' כל שעה דף רל"ב סוף ע"א וראיתי מי שכתב דמיהא שמעינן דמתרפאין בכל אסורי הנאה של דבריהם כגון חמץ שעבר עליו פסח וכלאי הכרם בח"ל אפי' בחולי שאין בו סכנ' ומיהו באכיל' כו' ולכאורה משמע דבחמץ בפסח דאסור בהנאה מדאוריתא אסור להתרפאות דהא ליתא דכבר הוכחתי אפי' באיסורא דאורייתא אלא דהר"ן רוצה לאשכוחי בחמץ של ישראל וכי ברשיעי עסקינן שיהי' לו חמץ בפסח ולכך כתב כגון חמץ שעבר עליו פסח ובאמ' דה"ה בחמצו של גוי ובפסח עצמו. או דהר"ן איירי כגון שעושה האיסור לרפואה דרך הנאתן דאז אי הוה איסורא דאורית' הוה אסור באין בו סכנה דכיון דדרך הנאתן אבל באסור' דרבנן שרי אפי' דרך הנאתן כיון דאיסור דרבנן הוא וע"ז מסיק ומיהו לענין אכילה כו' ר"ל אפי' באיסור' דרבנן יש לנו לאסור דרך הנאתן באכילה ואח"כ כ' דאף שלא כדרך אכילה יש לאסור דרך הנאתן אפי' באיסורי' דבריהם כנ"ל ודו"ק ונראה ברור דאם היה חולי שיש בו סכנה דמותר גם לישראל לעשות חמץ ולרפאותו להדי' דבכל מתרפאין במקום שיש בו סכנה אלא מיהא כמ"ש דאפשר לעשות ע"י גוי עבדינן וכמ"ש ואם א"א נראה דירתיח המים היטיב ואח"כ יטיל השעורים לתוכו ואז לא יבואו לידי חימוץ לדין התלמוד כדגרסינן שם אין שורין המורסין לתרנגולי' אבל חולטי' ופרש"י חולטי' ברותחי' שאין מניחי' אותו להחמיץ אף דאנן נוהגי' לאסור וכמ"ש בטור וש"ע סי' תס"ו מ"מ כל מה שנוכל לעשות בהיתר עבדינן וכמ"ש מור"ם בי"ד סי' קנ"ה בסופו ע"ש. גם אם אפשר לחלוט במי פירות ולעשות הרפואה הנ"ל יחלוט במי