אמונת שמואל נד

יברר כנ"ל שהוא לא קנה כלום ומה שקנה זה הוא מן גנב זה שהודה עליו אז מחויב ליתן הרווחי' מה שהרויח לסיועת ההיזק אף שישבע שלא ידע שהוא גניבה וראי' מגמ' פרק הגוזל ופסקו בטור בסי' שנ"ו וז"ל ראובן שקנה מגנב שאינו מפורסם בק' וחזר ומכרו לשמעון בק"ן והוכר הגנב נותני' לשמעון ק"ן וחוזרים ונוטלים מראובן נ' שהרויח כי במה שהריוח לא תקנו תקנת השוק הרי להדי' אף דלא ידע שהוא גניבה א"צ להחזיר ללוקח הרווחים א"כ (הי') ה"ה] הישראל הזה שקנה הגניבה צריך להפסיד הרוחים וכבר הוכחנו דכל מה שהוא חייב לפי הדין צריך להחזיר לזה שנתפס עבורו הגם שהרמב"ם כתב שם דכל זה היכא שקנאו לפני יאוש מ"מ הלא כבר כתבתי בשם רש"ל ונימוקו עמו דמגמ' מוכח דבגנב גוי לא אמרינן סתם גניבה מייאש בעלי' רק במעות מזומנים ולא במטלטלין א"כ כאן כ"ש שגנב ונגנב המה גוים כ"ש דלא אייאש וצריך להחזיר כאשר יברר שזהו הגנב שהודה עליו מכרו לזה השני כך נראה לי לדינ' אם יסכים עמי אדוני רום הדרת כת"ר כ"ד מחותנו אפר כירה מוכן לשרתו יהודה ליב חונה פה ק"ק סטאבניץ

תשובה וזה אשר השבתי עליו מ"ש מכ"ת לפשיטות דהיכא דראובן חייב בדין לגוי ותפס הגוי לשמעון ופרע לו שמעון שמחויב ראובן לשלם לו הוצאותיו והזיקו הא לית' ובהדי' מבואר במרדכי פרק הגוזל בתרא דאין אדם נתפס וכו' אפילו היה חייב לגוי ע"ש בפי' הירושלמי ובשטר חוב לגוי פליגי רב ור"י וריב"ל ופסק כר"י וריב"ל דא"צ לשלם לו וא"כ התי' שתי' מ"כ בשם הב"ח אינו עולה ע"פ הדין וכך פסק להדי' הרשב"א בתשובה הביאה הב"י סי' קס"ג סעיף ט' דא"צ לשלם בנתפס אפי' אם היה חייב לו ע"ש ובנ"ד לענ"ד דאין אנו צריכים לכל מ"ש מכ"ת דודאי בנ"ד אין יכול להוציא מראובן שקנה מהגנב אפי' אם יברר שמעו' שקנה והוא לא קנה שום יורה מהגוי שהרי הגוי אינו יודע ממנו מאומה שקנה בוודאי אם גילה להגוי אין לו עליו דין מסור וכמ"ש סי' שפ"ח בהגה"ה מ"מ רשע מקרי וצריך לשלם לו אם היה גורם לו היזק כמ"ש שם א"כ מהי תיתי שישלם לו ראובן קודם שיתוודע להגוי ממנו שקנה והאריכות בזה הוא למותר ונ"מ בפלפולך אם נתוודע להגוי ממנו והוא אלם שאינו יכול הגוי להוציא ממנו ותפס לשמעון עבורו אז היינו נושאים ונותנים בפלפול דמכ"ת משא"כ בנ"ד שלא יודע הגוי ממנו אמנם מצד מה שהרויח ראובן ביורה מצד היושר יש לדיין לפסוק כדברי מכ"ת אף שאינו ברור מצד הדין מאחר שאין הגוי יודע ממנו כמ"ש מ"מ דעתי נוטה לדעת מ"כ בזה מצד היושר הנלע"ד כתבתי בטרדת זמן מאד מאד אהרן שמואל

שאלה כ"ו ישוב אחד שיש בו כמו ששה ב"ב ויש לה' כעשרה או כי"ג נערים שצריכים למלמד ואינם רוצים לשכור להם מלמד ואחד מהם תבעם לחמשה מהם לדין שישכרו מלמד לבניהם שילמוד עמהם ששה שעות ביום ואחרים אינם רוצים הדין עם מי

תשובה לכאורה נראה דדין זה תלי באשלי רברבי לפי מ"ש בפ' לא יחפור דף כ"א ע"א וז"ל אמר רבא סך מקרי דרדקי כ"ה ינוקי וכתבו תוס' שם אבל בפחות מכאן אין בני עיר יכולין לכוף זא"ז להשכיר להם מלמד עכ"ל ועפ"ז כתבו לעיל בד"ה מתקנ' יהושי' לא ממטינן ינוק' ממתא למתא וכגון שיש כאן כ"ה ינוקי וכו' וכך פי' הרא"ש שם והטור י"ד סימן רמ"ה ע"ש ב"י אכן הרמב"ן בחידושיו ונ"י שם והש"ג כתבו להדיא דאפי' בפחות מכאן חייבי' לשכור ע"ש ומפרשינן הא דאמר מתקנת יהושיע כו' לא אמרינן כו' איירי אפי' בפחות מכ"ה ואינו רשאי להוליכם מעיר לעיר מפני חשש סכנה משא"כ קודם תקנה כשבאים לעיר אחרת ויש שם מלמד שיש לו בפחות מכ"ה היה לומדי' שם אצלו אבל מתקנה ואילך אין מוליכין אלא כופין זא"ז בעיר' ודלא כפי' הרא"ש והתו' דאזלי לשיטתן דבעי כ"ה דווקא לתקנת יהושע כו' וא"כ הוכרחו לפרש דאי הוה רשו' להוליכן לעיר אחרת ויש שם ב' מלמדים שיש לכ"א כ"ה היו מחלקי' בלא ריש דוכנ' לפירושם עד מ' משא"כ מתקנ' ואילך כשיש כ"ה נשארים בעירו וכופין כך מוכח מדבריהם שם וכך פי' הב"י סימן רמ"ה ע"ש ועתה יש לתמוה אמור"ם ז"ל בהג"ה סימן רמ"ה סט"ו שכתב הב' דעות הנ"ל ומאחר שהמחבר סתם דבריו כהרמב"ם דיותר מכ"ה מוקמינן ריש דוכנ' עד מ"ם ומור"ם לא הבי' דעת הרא"ש והתוספו' שחולקי' עליו בזה ש"מ דס"ל כהרמב"ם וא"כ האיך מביא אח"כ בהג"ה דעת התוספות והגמ' דבפחות מכאן אינ' כופין לשכור למלמד והיא לדעת' פירוש הגמ' של סך המקרי דרדקי כ"ה וכו' ועל' קאי תקנת יהשע כו' א"כ ל"ל לרבא לומר מתקנת יהושיע כו' לא ממטין והלא אין נ"מ כיון שיש כ"ה מוכרחי' לשכור גם בעיר האחר' מלמד אחד והתוספות והרא"ש לשיטתו תי' דנ"מ בב' מלמדים כו' ומבואר מזה דא"כ עד מ' לריש דוכנ' והוא ז"ל סתם כהרמב"ם דמצריך ריש דוכנ' ביותר מכ"ה וכמעט שאחז החבל בתרין ראשין דזה תלי' בזה. ומעתה אבא לנ"ד להכריע והוא די"ל לפי מ"ש יש לנו להורות כהרמב"ם וסייעתו מאחר שסתם המחבר כוותי' בש"ע למעשה ומור"ם אינו מביא שם דעת החולק עלי' ודוחק לומר שסמך אהמבין שהי"א אח"כ שמביא חולק ג"כ אסברת רמב"ם. ועוד נ"ל דאף לשיט' התוס' וסייעתן מודי' בנ"ד דע"כ לא פליגי אלא