אמונת שמואל נג

על הע"ש שהוא נגד הגמ' דהא בגמ' סתמו ואמרו אין אדם נתפס על חבירו זולת על מס כו' משמע דבשאר דברים זולת מס אינו נתפס על חבירו אף דחבירו הוא חייב באמת נראה דלק"מ דמה שאמר בגמ' זולת מס ר"ל דבמס אעפ"י שתופס לא' ואומר יודע אני שאתה אינו חייב כלום רק שאני תופס אותך בשביל חבירך דבזה אמרינן דבמס כיון שכך הוא חוק וגזירת המלך לתפוס לו בעד חבירו צריך לשלם מש"כ בשאר דברים אינו תופס לא' בעד חבירו בכה"ג שיודע בוודאי שזה אינו חייב לו כלום רק שתופסו בשביל חבירו אז אין חבירו חייב לשלם לו אף שחבירו היה חייב באמת לגוי כיון דשלא כדין תפס הגוי לחבירו בעדו שגם בדיניהם אינו רשאי לתפוס לא' בעד חבירו א"כ הוה כגזיל' ומזה איירי הטור בסי' שפ"ח דכ' אף היכ' דראובן הי' חייב לגוי וגוי תופס לשמעון עבורו שלא כדיניהם כנ"ל רק מכח אלמות אז א"צ לשלם אבל היכא דבדיניהם כדין תופס לזה כגון בנ"ד שגנב הודה ע"ז רק שבאמת הישראל השני הוא חייב לגוי כי נתחלף לגנב אז בשני בבות יחד אז כשהוא חייב באמת לגוי והגוי לפי דעתי' כדין תפס לזה ולא בתורת גזל ואלמות בוודאי חייב השני לפצותו א"כ אם יברר הלה שנתפס שהוא לא קנה כלום ויברר שמה שקנה השני הוא מן אותו הגנב שהודה עליו אז הוה היהודי שני חייב מצד הדין באמת נגד הגוי ועכשיו נדקדק אם הוא חייב באמת מצד הדין נגד הגוי אף דטוען שלא ידע שהוא גניבה ולא קנה אותו בחזקת גניבה ואז א"צ להחזיר בלא דמים כמ"ש בטור בסי' ש"ע מ"מ כבר כתב רש"ל בתשובה סימן י"ט דאיהו טענה רעוע שימכור אדם גניבה בחזקת שאינו גנוב הגם ששם קאי אישראל שמוכר גניבה לישראל והכא גוי מכר לישראל מ"מ זהו טענה רעוע דכיון שקנה אותו בזול הוה ידע שהוא גניבה וכן הוא סברא זו בשו"ת רי"ט חלק ח"מ סימן י"ב אמנם יש לי תימא רב' על תשוב' הנ"ל ורש"ל בתשוב' י"ב הנ"ל (והתשו' רי"ט) שכתבו בסבר' קלה דמסתמא אמרינן שידע שהוא גניבה והרי להדי' מבואר בטור סימן שע"ג בשם הרמ"ה והגה"מ פ' מהל' גזילה שאם הלוקח אמר שלא ידע שהוא גזילה והמוכר אמר שידע אמרינן מסתמא דלא ידע דלא שדי איניש זוזי בכדי א"כ מבואר בפוסקים אלו דאמרינן מסתמא לא ידע אף דשם איירי בקרקע מ"מ מנ"ל לחלק דחד טעמא הוא. אמנם אחר העיון נראה דכאן אין נ"מ אם ידע אם לא ידע דנראה ברור דדינים אלו שפסק הטור בשם הר"י והרא"ש בסי' ש"ם דהיכא דידע הלוקח שהוא דבר גנוב שצריך להחזיר בלא דמים לא איירי אלא בדידעינן בוודאי שלא נתייאש אבל בסתם גניבה שהוא מסתמ' ייאוש אף בגנב גוי לדעת הטור סי' שס"א א"כ לפי מ"ש הסמ"ע בסי' שס"א סעיף ה' דביאוש ושנוי רשות אעפ"י שידע הלוקח שהוא גזילה קנאו הלוקח וא"צ להחזירו וכ"כ בסמ"ע סימן שס"ט סעיף ה' דלדברי הר"י והרא"ש דסי' שנ"ו דס"ל דהיכ' דקנאו ביאוש ושינוי רשות קנאו לגמרי וא"צ להחזיר כלום אף דידע שהוא גניבה א"צ להחזיר כלום משום דקנאו בייאוש ושינוי רשות ואף לפי דינא דמלכות' מ"מ א"צ להחזיר בלא דמים א"כ לפ"ד הסמ"ע צריכים לדחוק ולומר דכל מ"ש בסי' ש"מ דהיכא דידע שהוא גניבה צריך להחזיר בלא דמים היינו בידעינן בוודאי דלא אייאש מיני' כאשר כתבתי הגם שהוא דוחק וצ"ע לדינ' מ"מ הרי לפי דברי הסמ"ע אף שידע שהוא גניבה א"צ להחזיר בלא דמים אף שכל זה איירי בנגנב ישראל אז אף שהגנב הוא גוי מסתמא מייאש הישראל אבל כאן דנגנב גוי ובדיניהם היכא דידע הלוקח שהוא גניבה בוודאי צריך להחזיר בלא דמים ואפי' קונסים אותו ומחייבי' לו ע"ז מיתה א"כ הוה הישראל הזה הקונה גניבה חייב בדיניהם וכבר כתב אא"ז ז"ל בעל ב"ח בתשובותיו סי' רי"ג היכא דחייב בדיניהם ונתפס אחר עבורו דחייב לשלם ההיזק ומכ"ש לפי אשר מצאתי למו"ז בב"ק פ' בתרא סימן ק"ז שהשיג על הטור וכ' שטעה בדברי אביו ובדברי רז"ל ולא ראה הסוגי' בגמ' דשם מוכח להדי' דבגנב גוי מסתמ' לא מייאש אף שנגנב היה ישראל א"כ אף בדינינו היה הלוקח חייב לכאורה אבל הרי כבר הוכחנו מדברי הטור והרמ"ה והגמ' דסי' שע"ג דאמרינן מסתמא לא שדי איניש זוזי בכדי לא כהרש"ל בתשובתיו א"כ הוה ספק בין הפוסקים אם אמרינן מסתמא ידע או לא ידע הגם שהביא הרב רי"ט בתשוב' הנ"ל סי' נ"ב ראיות ברורות דלא מקרי הלוקח מוחזק בזה בדין דעכ"פ צריך להחזיר אף אם לא ידע וקונה בייאוש ושינוי רשות רק דצריכין לחזור לו דמים א"כ אינו נקרא מוחזק כמו בשבח ששבחוהו יתומים בפ' המקבל וכמו אילן הסמוך לעיר בפ' לא יחפור ע"ש מ"מ כ"ז נגד נגנב ישראל משא"כ כאן שנגנב גוי ובדיניהו היכא דהי' טוען דלא ידע שהי' גניבה הי' נשבע ונוטל מעותיו שנתן בעד הגניבה כאשר כך הוא דינא דמלכות' בסימן שס"ח ה"ה בנ"ד נמי נ"ל כך היכא שיברר הלה שנתפס שלא קנאו ויברר שזהו הגנב שהודה עליו מכר זה היורה לזה היהודי השני אז צריך השני להחזיר הזיקותיו או ישבע נגדו שלא קנה זה היורה בחזקת גניבה ואז הוה פטור בדיניהם ופטור ג"כ נגדו אף שהגנב העליל על הלה שנתפס ואמר בעת העינוי שהי' יודע שהי' גניבה ע"פ כאשר ישבע הלה שקנהו באמת שלא ידע שהוא גניבה פטור ויוכל לומר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר אך מה שטוען הלה שנתפס שעכ"פ יתן היהודי שקנה הגניבה הרווחי' שהרוויח בה נראה בזה הדין עמו כאשר