אמונת שמואל נב

אחר ג' ימים יש עדיין לצדד להקל דשמא האשה ראשונה העידה על הריגתו שהיתה לה סימנים מובהקים בגופו וכמו שכתב ר"מ לובלין סימן קכ"ח ע"ש או לדעת הרר"י כשהגוף שלם וא"כ אנו באים לכלל מחלוקת הנ"ל שכתבתי. איברא שיש עוד צד בנ"ד להקל אף לפי דעת המחמירים והוא דהאשה שני' שהעידה שכל ההרוגים נקברו הוי כאלו אמרה ג"כ על אותו ההרוג הירש טטעש שהעיד' עליו האשה א' שנקבר ג"כ והוא כאלו העידה הראשונ' נהרג ונקבר דמצרפין עדותן אם הי' תוך ג' להריגתן דוק בעדות ותמצא דאל"כ למאי נ"מ העידה האשה השניי' שנקברו ההרוגים של לובלין וא"כ הראשונ' אם ראתה תוך ג' להריגתו והכירו אין לחוש דלמה סברה בדדמי שמת כיון שהשניה מעידה שנקברו כל ההרוגים וזה ברור דאצ"ל וקברתיו דווקא וה"ה כשאמרה שנקבר ע"י אחרים ההרוג שראתה סגי וכך ראיתי בש"ת אלשיך להדי' סימן קי"א ודלא כמשמעות הרד"ך בית קי"א וכמדומה שראיתי בכמה תשובות אחרונים דס"ל לפשיטות דנקבר הוה כמו וקברתיו והוא ברור וכ"כ ר"מ מלובלין סי' קכ"ט בסופו ומעתה אדון בדברי מר בקצת דבריו במ"ש מר ונ"ל דזה יסוד מוסד דשמיעה בעלמא הוא עדיף משאלו אמר אני ראיתיו וכדאי' בש"ע סעי' ה' כו' עכ"ל הוא מלתא דתלי באשלי רברבי הרב מהריב"ל בש"ת ח"ב סי' פ"ט כ"ה ע"א שאמר שמעתי שנהרג פלוני תלינן לומר ששמע מישראל או מגוי מסל"ת ולא אמרינן שמא קול הברה בעלמא ולדבריו נוטי' דברי בני שמואל סי' ס"ב ובש"ת אלשיך סימן מ"ד אכן בש"ת רי"ט החדשים בסי' ל"ג מחמיר בזה וכן מבואר בדברי ריבו' סימן שצ"ח ע"ש ור"מ לובלין סי' נ"א ומ"ש מור"ם בסעיף ה' איירי שמעיד שעכ"פ שמע מעד אלא שא"י אם הי' כשר או פסול ואינו עניין למחלוקת הנ"ל דלדעת המחמירים יש לחוש שמא שמע קול הברה בעלמא כמ"ש ת"ה סימן ר"מ ורנ"ב ומביא בהג"ה סעיף ג' ע"ש אבל מודים בדין מור"ם ז"ל כשאומר בבירור ששמע מעד וא"י מי הוא דוק בלש' מור"ם ותמצא. ומה שדקדק מע"ל מל' רש"י הנה נראה מדברי מע"ל שהיו לפניו רש"י שסביב הרי"ף אבל לפי מ"ש בש"ס שלנו הדברים מבוארים שכתב שם אפי' ששמע מהנשים שמסל"ת כו' דיו כו' ע"ש ומה שתמה מר אמור"ם ז"ל במה שהביא בסט"ז דעת המחמירים הפך מ"ש בסעיף ה' ל"ק מידי דבעדות גוי סגי לו דהאמינו גוי הראשון אבל הגוי מפי גוי לא מהני לדעה זו דהבו דלא לוסיף עלה ולכן לא אמרו במתניתין אלא דהוחזק להיות משיאי' עד מפי עד עבד ושפחה ולא הזכירו גוי כלל ואפי' בגוי אחד הוא פלוגת' דר"ע ורבנן וק"ל כרבנן גם בש"ע ס"ג כתב וז"ל ואפילו עד מפי עד אשה או עבד או שפחה כשירי' כו' ולא כתב גוי מפי גוי כיון דתלי במחלוקת הפוסקים וכ"כ הריב"ש ואלאשקא"ר בתשובותיהם להדי' אכן לדינא הסכימו האחרונים כמהרי"ק ותרומת הדשן וכן כתב מהריב"ל ח"א סי' א' וכ"כ רי"ט בכמה דוכתי' בתשו' אף שראה: בר חכים נסתפק בזה בטלה דעתו נגד כל הני רבוואת' המקילין וכ"כ מהר"מ לובלין סי' קל"ג האשה הנ"ל יצאה דינה להיתר להתנסבא לכל גבר עפ"י וע"פ בני ישיבה דק"ק פוזין נאם אהרן שמואל מווילנא

שאלה כ"ה יהודי אחד קנה יורה מערל ואחר כמה וכמה שבועות נתפס גנב אחד והודה שמכר ג' יורות בעיר ההוא הנ"ל וכולם גנובים היו מערלים ופרט יהודי אחד ואותו יהודי שפרט הגנב אמר שהוא לא קנה שום דבר ממנו רק היהודי אחר בעיר הזה קנאו ונתחלף לגנב בינו לבינו ורוצה שאותו היהודי שקנה היורה יסלק ממני הזיקתו והוצאתו ואם לא יגיד מי הוא הקונה גניבה הנ"ל ויהודי השני טען שמא באמת אתה קנית ג"כ מהגנב וגם שמא אותו הגנב שהודה עליך לא זהו הגנב שקניתי ממנו וגם לא קניתי אותו בחזקת גניבה כי הערל המוכר הגיד לי שהשיגו במלחמה הגם שפסקינן הלכה רווח' בישראל מן הירושלמי והובא בטור סי' שפ"ח וקכ"ה שאין אדם נתפס על חבירו ואף החולקים בירושלמי מ"מ ס"ל דאסור לו לגלות על מי הוא רק יורד עמו לדין כדכתב בש"ת רש"ל סימן ר"ט ובגופ' דדינא הגם שפשוט הוא כנ"ל דאין אדם נתפס על חבירו ואין חבירו חייב לשלם לו מ"מ נ"ל דהיינו דווקא באם חבירו באמת מצד הדין אינו חייב לשלם לגוי רק שהגוי מעליל אז אין הלה רשאי לגלות על חבירו וחבירו פטור אבל אם באמת מצד הדין חבירו חייב לשלם רק שהערל תופס לזה בוודאי חבירו חייב לשלם לזה כל ההוצאות והזיקו אף שהטור סימן שפ"ו כתב בלשונו ראובן הי' חייב לגוי כו' משמע שהי' חייב באמת מ"מ מקור הדין שהוא ירושלמי הובא סוף כתובות בהרי"ף והרא"ש וברמב"ם פ"ח לא כתבו כלשון הזה רק סתם אין אדם נתפס כו' ואף בטור פירושו כמו שאכתוב בסמוך ובזה מתורץ קושי' הסמ"ע כמו שהקשה בסי' קכ"ח על מלמד שהי' אצל בעה"ב והלוה לגוי כו' מ"ש אם פורע לגוי עבורו כו' וע"פ הנ"ל לא קשה כלום כי שם בפורע לגוי הוא שחבירו באמת חייב לגוי ע"כ בוודאי לא היה אפשר לאשתמוטי ע"כ חייב לחבירו לשלם משא"כ במלמד שהגוי מעליל על המלמד ובאמת אינו חייב לו כלום ע"כ א"צ לשלם לחבירו הנתפס בעדו וגם מצאתי לאא"ז ז"ל בב"ח בתשובותיו סימן רי"ג שתירץ כן קושי' הסמ"ע ובזה מתורץ ג"כ קושי' הסמ"ע שהקשה על הא דאין אדם נתפס על חבירו מ"ש מן פורע חובו של ישראל לגוי וכעין זה מתרץ קצת הע"ש בלבוש שלו מה שהקשה הסמ"ע