אמונת שמואל נא

ע"ש שכתב אפשר דבכה"ג לא מחמרינן כולי האי גבי דבר כו' וק"ל וחבל נביאים נתנבאים בנ"ד להחמיר והוא הרב ראב"ח בש"ת סימן ס"ט יעוין שם וכדבריו פסק הרב אלשקא"ר סימן ק"ה וכו' והרב רי"ט בחלק טא"ה בתשובותיו סימן ל"ב נוטה להחמי' בראיות גם בסי' ל"ג שם מחמיר בקברתיו במלחמה ובמיי' עד שיאמר וקברתיו אפילו מפי עד שאינו לפנינו לפי ששם מצוי הטעות ואמר בדדמי אין העדות שלם עד שיאמר שבדק יפה וראה שמת לגמרי וכל שלא אמר ה"ז חסרון בגופו של עדות וכמ"ש בתשו' כו' ועיין שם עוד בסי' הנ"ל גם בש"ת מהר"מ לובלין סי' נ"א מחמיר בזה ע"ש ובסי' ל"ז ואני הצעיר איני כדאי להכריע בין ההרים שמא ירוצו כו' מ"מ מאחר שראיתי מרבותי ז"ל למעשה שהקילו כדעת המקילין נ"ל להביא קצת ראי' לדעת המקילין מהא דגרסינן בפרק בתרא דיבמות משיאי' ע"פ בת קול כו' ומעשה בצלמון כו' נשכני נחש כו' ופריך וליחוש שמא שד הוא כו' ע"ש ולא פריך וליחוש שמא כשאמר איש פלוני מת דילמא מת במלחמה קאמר או שמא גוי הוה וצריך להרמב"ם קברתיו אפי' במת סתם אלא בע"כ כל היכא שאין העד לפנינו לא דייקינן כולי האי וכדמסיק בשע' הסכנה כו' והוי כמו שאין העד לפנינו להרמב"ם דלא חיישינן שמא אמר בדדמי ומכאן ראי' להרמב"ם ולחמקילים הנמשכים אחרי' דאין מדקדקין בעיגונא כשאין העד לפנינו בכל הדברים שצריכ' לחקור כשהוא בפנינו וראיתי שהריב"ש בש"ת והביאו בכ"מ פ"ל מ"ה גירושין מביא ראי' מכאן דמסל"ת נקרא אפי' כשאמר איש פלוני מת בלתי דברים אחרים מדלא פריך וליחוש דילמא גוי הוה ולא מהני כשאומר איש פלוני מת אלא ש"מ דמהני ע"ש ודמי לראי' דנ"ד. הנה אחרי העיון נראה דאי' ראיית הריב"ש מוכרחת וכבר שאלתי לרבותי ואין מי שהשיב לי בזה דברים המתיישבים על הלב שהרי בגיטין דף ס"ו ע"א גבי מי שהי' מושלך בבור כו' פריך בכה"ג וליחוש כו' ע"ש ואיכא נמי למפרך וליחוש דלמא גוי הוה שאמר כתבו גט לאשתי ושם לא שייך לומר תירוץ דהריב"ש דבגט כ"ע לא מהני אי הוה ידעינן בוודאי דהוה גוי ובע"כ צ"ל בסוגיא דגיטין דהוה מצי למפרך מגוי ואם כן גם בעיגו' י"ל כה"ג ודו"ק וכמדומה שהרב ב"ח לא הרגיש בזה כי אין ספרו תחת ידי כעת איברא דמצד מ"ש הרב משאת בנימין בכמה דוכתין בתשובותיו ובסוף ספרו בש"ע שלו דכל מקום דאיתא פלוגתא דרבנן בעיגונ' אזלינן להקל והשיג אמהרא"י ז"ל שפסק בש"ת להחמיר וסעד לדבריו הבי' משאלות ותשובות הרא"ם ז"ל סי' ל"ו וראייתו ממש (עייו') ע"ש הנה בזה הי' לי פתחון פה קמי דמרן מוהר"ר העשיל ז"ל דהרב מ"ב לא דק יפה בהרא"ם ז"ל דמחשיב עגונ' לשעת הדחק לסמוך אדברי רבים כ"ש אדברי יחיד שמקילין דהא ליתא דבכל דוכתא דאמרינן כדאי הי' או רגי' לסמוך עליו בשעת הדחק היינו דפלוגתא הוא בכל ענין כגון במע"ל שבנדה דס"ל לר"א דדי שעתן ולרבנן מטמא הטהרות מע"ל וראה ר' לסמוך אדברי ר"א בשעת הדחק בשעת בצור' לפרש"י ולהתי' כגון שהלך השואל או דאפילו טהרות עבד' כמבואר בריש נדה אבל כל היכא דפלוגתייהו בשעת הדחק כגון בעגונה עצמה ורבים ס"ל להחמיר והיחיד להקל וודאי דאין לסמוך כלל אדברי יחיד שהרי רבים ראו שהוא דחוק ואפ"ה חלקו אדברי היחיד וס"ל (לרבינו) [לרבים] דלא מקילין כלל בעדות האשה כשאין העדות ברור לדעתן בתחיל' עדות וכדאמרי' פרק יש בכור כי אקילו רבנן באשה בסופה אבל לא בתחילה א"כ כי נחלקו רבים עם יחיד או אפי' עם רבים בתחילת עדות אי מהני כגון אי הוה מסל"ת בגוי או אי צריך קברתיו וכיוצא בו הוה ספק בתחילת עדות ודאי אזלינן לחומר' והכי מסיק שם הרא"ם ז"ל להדי' וז"ל ואע"ג דלא מקילינן משום עיגונ' דאיתתא אלא בעדים עצמן אבל בגופו של עדות לא כדאמרינן בפ' יש בכור כו' פי' לא הקילו רבנן' אלא בעדים עצמן אחר שנחקרה עדותן בעדות ברורה שאז אפי' העדים הם פסולים מאחר שמעידים בדבר ברור כו' אבל בגוף האשה עצמה אחמור בה רבנן טובא כדמוכח מלתא בכולא שמעתתא איכא דעביד סמתרי וחיי מ"מ היכא דלא אשכחן שום מהפוסקים להקל באותו דבר אז לא נוכל אנחנו להקל בו כו' אבל בנ"ד דאשכחן פוסקי' רבים ועצומי' שהקילו בו כו' וכ"ש שהן אחרונים וראו כל דברי הראשונים וכ"ש שעשו מעשה כו' עכ"ל בקצרה הרי שלא נשא אל לבי להקל כ"א שהרבים מהפוסקים מקילין ולא לסמוך אדברי יחיד או כשהן שווין אף שתחלת דברי הרא"ם נוטין לדברי המ"ב נראה דאין לסמוך ע"ז כלל לסמוך חליל' אדברי יחיד כמו שהוכחתי לעיל דאין זה שעת הדחק כיון דלדעת הרבים אין זה עדות ברור ואפי' כשהם שווין אזלינן בספיקא לחומרא גם המעיין בדברי הרא"ם יראה שצידד להקל שהי' ירא שלא תיפוק חורבנא מיני' ע"ש סוף דבר שגם דעת מ"ו הנ"ל ז"ל הי' נוטה שלא כדעת הרא"ם אמנם בנ"ד נראה להתיר מאחר שרבים מרבותי ראיתי למעשה שפסקו להקל וגם הרבה פוסקים שמקילי' וכמ"ש לעיל ובתר רישא גופא אזיל. ומעתה הנני אודיע למ"ר שהנעל' מהרר"א דיין שאלני ג"כ על שריותא דאיתתא ובאמת לא רציתי להכניס ראשי שכמדומה לי שכל הרוגי לובלין הי"ד לא הי' שעת הכושר לראותן תוך ג' ימים להריגתן כי הריקים ימ"ש הרגו ורצחו וחמסו יותר מז' ימים זה אחר זה וצריך האשה או החכם לחקור על זה בק"ק הנ"ל אכן אף כשלא נתברר בק"ק הנ"ל או שיתבררו להיפוך שנקברו